בשיתוף המרכז הרפואי הדסה
הם נחתו בזה אחר זה במנחת המסוקים - חמישה פצועים במצב קשה מקרב בעזה. הצוות הרפואי ביחידת הטראומה בהדסה עין כרם כבר התרגל לקבל את הפצועים בזריזות וביעילות. אבל הפעם היה משהו שונה - אחד החיילים הפצועים היה אחיינו של רופא בצוות. "היה קשה להכיל את הפחד בעיניים של אותו רופא", משחזרת שלומית אטלו, אחות טראומה במחלקה לרפואה דחופה בהדסה עין כרם. "המשכנו לעבוד ביעילות ובמהירות ולא נתנו לזה להפריע לאף אחד מאיתנו, אבל זו הייתה סיטואציה מורכבת שהמחישה לנו עד כמה המלחמה הזו קרובה לכולנו".
זה היה רק אחד מאינספור רגעים דרמטיים שחוו אנשי הצוות במערך הטראומה בהדסה עין כרם מאז ה-7 באוקטובר. כאן, ביחידה שמקבלת בשגרה את הפצועים הקשים ביותר מפיגועים או תאונות קשות, התמודדו השנה עם אתגר חסר תקדים - הצלת חייהם של מאות חיילים שפונו במסוקים מכל החזיתות ועודם מפונים גם בימים אלה ממש.
למטופלים של מרכז הטראומה בהדסה עין כרם כמעט ואין יכולת להעיד ממקור ראשון על הטיפול שקיבלו שם. מרביתם מגיעים מחוסרי הכרה, מתנדנדים בין חיים למוות. מי שלא שפר עליו מזלו והכרתו נשמרה גם ברגעים המייסרים שאחרי פציעה קשה, מגיע במצב רגשי לא פשוט, רגע אחרי קרב קשה, שאולי חזה בו בחבריו נופלים, אחרי טיסה מטלטלת במסוק, עם צפצוף באוזניים וחול ועפר בחלל הפה.
שוחחנו עם האחות אטלו, ראש צוות הטראומה בהדסה עין כרם, עם פרופ' באלה מיקלוש, מנהל יחידת כירורגיה דחופה וטראומה ועם פרופ' יורם וייל, מנהל יחידת הטראומה האורתופדית בבית החולים, על האתגרים המרכזיים במהלך המלחמה, על אופי העבודה ביחידה ועל הרגעים שנותנים סיפוק אחרי טיפול בפצועים כה קשים ומורכבים.
"כל מטופל הוא אירוע רב-מטפלים"
יחידת הטראומה בהדסה עין כרם היא הראשונה שהוקמה בארץ ועד היום נחשבת בין המתקדמות בישראל. בימי שגרה, אם כי ביחידת טראומה אף יום אינו שגרתי, מטפלת היחידה במקרי טראומה מורכבים המפונים מירושלים והסביבה ואף ממוקדי התרחשות מרוחקים יותר משם מפונים הנפגעים במסוקים, ואף משמשת כמרכז הכשרה לרפואת טראומה עבור סטודנטים לרפואה או רופאים המבקשים להעמיק את הידע בתחום.
פרופ' וייל מספר כי ב-7 באוקטובר הגיעה ליחידה כמות גדולה של פצועים, אך בשל הניסיון של צוות מקצועי גדול, לא נוצרה כל בעיה מבחינת משאבים. "למעשה הטיפול במפונים – אזרחים ואנשי כוחות הבטחון - היה מהיר, הן באבחון והייצוב שלהם והן בהמשך, בניתוחים או טיפולים מידיים שהגשנו. יכולנו לטפל ביותר פצועים, הצוותים בהחלט ערוכים לכך. בית החולים נתן לנו את מיטב המשאבים - בכל השעות, בסופי שבוע ובחגים. כל הרופאים, לרבות הבכירים ביותר, התגייסו והגיעו בכל שעה כדי לתת למטופלים את הטיפול המתאים".
האתגר הרפואי העיקרי, מסביר פרופ' וייל, "היה פצועים עם חסרים גדולים סביב מפרקים, והשאלה הגדולה הייתה איך לשחזר את האיבר ולהחזיר את התפקוד. כצוות טראומה אורתופדית אלו הפציעות שאנחנו מתמודדים איתן והשתמשנו בטכנולוגיות מתקדמות כמו הדפסה תלת-ממדית ותכנון ארוך טווח של מספר ניתוחים - הכול מתוך מטרה להחזיר את המטופל לתפקוד רגיל ככל האפשר".
פרופ' מיקלוש, מנהל יחידת כירורגיה דחופה וטראומה בהדסה עין כרם, שטיפל באלפי פצועים במהלך שנות פעילותו, מדגיש כי חלק מהפציעות היו מורכבות מהרגיל, והסיטואציה של פצועים שנוחתים במסוק ישירות משדה הקרב, היא בעצם מצב שרופאים בבתי חולים בישראל הם מהיחידים בעולם שמתמודדים איתה.
"כל מטופל הוא עבורנו אירוע רב-מטפלים. לכן יש מעורבות של מקצועות שונים ממחלקות שונות – המגיעים מיידית ליחידת הטראומה, דגם ייחודי שנבנה יותר בשנה האחרונה. יש פעמים בהן התברר לנו שצריך לערב רופאים שלא מעורבים בטיפול הראשוני, כמו עיניים או אף-אוזן-גרון, מתוך מטרה להחזיר את הפצוע לתפקוד ואיכות חיים אופטימלית בהמשך הדרך".
אחיות המרכז הרפואי הדסה, ובפרט אלה העוסקות ברפואה דחופה וטראומה, הוא מרכזי בהובלת הטיפול בפצועים המפונים ליחיד הטראומה. האחות אטלו "תפקיד האחות הוא לרכז את הטיפול הכולל, לא רק בפגיעה הספציפית, אלא בראיה רוחבית של הפצוע וכל צרכיו באותם רגעים קריטיים. להסדיר ולנהל פרוצדורות מורכבות, לוודא שיש תמיכה רפואית ונפשית, ושליד הפצועו נמצאת עובדת סוציאלית, ובמקרה של מספר פצועים - לנהל את האירוע ולקבוע כמובן סדרי עדיפויות בטיפול לפי חומרת המצב".
"השנה הזו נגעה בכולם"
פרופ' מיקלוש, המשמש בנוסף לתפקידו האינטנסיבי בהדסה גם יו"ר החברה הישראלית לכירורגיה דחופה ולטראומה, מדגיש כי לצוות בהדסה ניסיון רב בטיפול בפצועים בדרגות חומרה קשות ומורכבות, עקב מיקומו האסטרטגי של המרכז הרפואי בעיר הבירה. לכולנו, הצוות הבכיר, ניסיון ארוך בטיפול בפצועי טראומה. העיר ירושלים ידעה לא מעט פיגועים ואירועים קשים, גם קריסות מבנים ואירועים רבי נפגעים. כך נצבר פה ניסיון מקצועי שמכל העולם מבקשים ללמוד ממנו והפרוטוקולים שלנו הפכו למקובלים במדינות רבות בהן מופעלים מערכי טראומה מתקדמים.
"אנחנו עובדים בשיתוף אחד עם השני, כל בעלי התפקידים וההתמחויות, דבר שמתבטא כמובן הרבה יותר בשנה האחרונה. אי אפשר לפעול לבד בכל המערכה הזו, עם כמות פצועים גדולה והלחץ שנובע מהקושי בטיפול בפציעות של חיילים בשדה הקרב. לדבריו, כאשר מדובר בחיילים,כל פעולה מרגישה אישית. "אלו הילדים של כולנו. המסירות של הצוות כולו היא משמעותית ומורגשת באופן מובהק, גם כאשר מנתקים רגש ופועלים במהירות ובמקצועיות".
"יחידת הטראומה האורתופדית שלנו היא הגדולה מבין המחלקות האורתופדיות בבית החולים" מוסיף פרופ' וייל. "אנחנו עוסקים בטיפול במגוון פציעות - החל מכאלה שנגרמו מתאונות דרכים ועד נפילות מורכבות בבית. הפעילות שלנו כוללת טיפול בשברים אקוטיים, לרבות פציעות מלחמה וטרור, כאשר הצוות בנוי ממומחים מובילים בתחום הטראומה האורתופדית, שעוסקים מלבד הטיפול האקוטי, גם בהכשרת רופאים מרחבי הארץ, במסגרת תוכנית ייחודית שהוקמה בהדסה. אל לשכוח כי מבחינת המספרים, רוב פגיעות החיילים בקרב בסופו של דבר הובילו לניתוחי טראומה אורתופדית".
בכל הנוגע לאתגרים על רקע המלחמה, אטלו מספרת כיהאתגר המשמעותי הוא העומס הרגשי שמלווה את הצוות. "יש לנו אנשים שגויסו למילואים או שבני זוגם במילואים, ואנשי צוות שאחים ואחיות שלהם נרצחו בנובה. השנה הזו נגעה בכולם, גם מי שלא באופן אישי ובקו ראשון כמשפחה קרובה – חשוף רגשית למידע, לאירועים ולנפגעים. תמיד "מכירים מישהו". האתגר שלנו הוא להמשיך לתפקד ב-100 אחוזים של מקצועיות ושהמטופלים לא ירגישו את מה שאנחנו באים איתו מהבית".
אתגר נוסף של היחידה הוא הצורך בתגובה מהירה לאירוע רב-נפגעים. "בימים עמוסים במיון, יכולים לקבל דיווח על מסוק שמביא חמישה פצועים יחד ויש לנו רק חמש דקות להתארגן, כדי שכל פצוע יקבל את הטיפול המתאים. מדובר על 10 רופאים וחמש אחיות, שצריכים להסתדר תוך זמן קצר מאוד. לזכותם של כל המעורבים בטיפול בטראומה יאמר שזה מעבר של שניות משגרת מלחמה – לחירום".
"לשמוע את השיחה הראשונה של הפצוע ברמקול עם ההורים"
"כשמגיע פצוע, איש הצוות הרפואי והעובדת הסוציאלית יחד עם נציגי ר"מ 2, מתקשרים יחד עם הפצוע למשפחה, כדי שבני המשפחה ישמעו את קולו של יקירם ברגע הדרמטי הזה", מספרת אטלו. "לשמוע את השיחות הללו על רמקול - זה שובר, במיוחד כשיש לנו בצוות בני משפחה שנמצאים במילואים בעזה, ואנחנו יכולים באותה מידה להיות בני המשפחה שמקבלים את הטלפון".
פרופ' מיקלוש מחזק את דבריה ומבהיר כי זו השיחה הכי חשובה באותן דקות. "הרבה פעמים, כשמדובר בחייל, הצוות קודם כל שואל אותו האם דיבר עם ההורים, כדי שיירגעו ויהיו מעודכנים. אם נרדים אותו לקראת ניתוח והם עוד לא הספיקו לראות אותו, לפחות שמעו אותו בקולו ויודעים שהוא הגיע בהכרה. אני יכול להבין את הלחץ ואת החרדה משיחת טלפון שבה שומעים את העובדת הסוציאלית בהדסה, רגישה ככל שהיא תהיה – והן אכן מאוד רגישות ומכילות, אז תמיד נעדיף שהחייל ישוחח ראשון עם המשפחה באותן דקות שיש לנו לפני המשך הטיפול".
פרופ' וייל מוסיף, כי אחד האתגרים הנפשיים בעבודה מול חיילים הוא שהם חושבים שהם בריאים ולא מודעים לכך שתהליך השיקום יכול להיות ארוך וקשה. "היה לי מטופל מסיירת צנחנים, בחור נהדר וחמוד להפליא, שנפצע באפריל 2023 ורק עכשיו יכול לחשוב על חזרה לפעילות. עבדנו מולו ומול הוריו במשך זמן רב כדי להסביר את תהליך השיקום. היה צריך לתת תקווה מבלי לייאש אותו ואת בני המשפחה".
"סיפוק גדול"
היום כבר ברור שצוותי הרפואה הישראלים התמודדו ב-7 באוקטובר עם מצבים שלא התמודדו איתם בעבר בשום מקום בעולם. לכן, דווקא השנה, חשוב במיוחד לשים לב לפרס שמעניק בית החולים הדסה, זו השנה השנייה, לאנשי צוות נבחרים, במסגרת מיזם "רפואה עם נשמה".
בהדסה מזמינים את הציבור הרחב לבחור מכלל מקצועות הבריאות בבית החולים, מיהם אנשי הצוות שהעניקו להם או לבני משפחתם רפואה המשלבת נשמה עם תשומת לב אישית, חמלה ומסירות יוצאת דופן. כאלה שלא שוכחים זמן רב לאחר הטיפול הרפואי.
בראש ועדת הפרס השנה עומדת איריס חיים, אמו של יותם חיים ז"ל, שנהרג מאש כוחותינו כשנמלט משוביו בעזה. חיים מספרת כי הבחירה בה לעמוד בראש הוועדה משלבת את הערכים שהיו חשובים לבנה - ראיית הטוב שבאדם ותרומה לעולם טוב יותר.
איך מוצאים סיפוק בתחום קשוח כמו טיפול בנפגעי טראומה? "כשהטיפול מצליח ומשאירים חותם ברמה הרפואית והנפשית, כשהמטופל יוצא מבית החולים במצב טוב יותר ממה שהגיע", אומרת אטלו. "אנחנו לא תמיד רואים את ההשפעה המיידית כי אנחנו הצוות שמקבל אותו ברגעים הראשונים ומעניק את הטיפול האקוטי והמייצב, אבל כשאנחנו עוקבים, בין אם למטרת למידה ובין אם מתוך רצון ותקווה לגלות שהמצב של המטופל השתפר - זה נותן סיפוק גדול. בזכות מרכז השיקום שלנו בהדסה הר הצופים, אליו מגיעים רבים מהפצועים אחרי הטיפולים והניתוחים כאן, אנחנו שומעים על הצלחות מדהימות ומעוררות השראה. זה סוגל מעגל בכל רמהף המקצועית אבל גם זו האישית. אתה חלק ממשהו גדול ותורם את שלך באמת ברגעים הקריטיים".
"גם אני מרגיש וחווה את זה", מספר פרופ' מיקלוש. "תחושת הסיפוק שלי מגיעה כאשר בני המשפחה פונים אלינו בסוף הטיפול ונפרדים במילות תודה כשהחייל עובר לשיקום. זה השיא של התהליך, לראות אותם הולכים הבייתה או לשיקום, בדיוק בשביל זה אנחנו כאן".
"כמדובר בחיילים - המטופלים הם כמו הילדים שלנו"
"כל אחד יכול לתקן שבר או לתת אנטיביוטיקה, אבל לא כל אחד מסוגל לטפל באנרגיה טובה ובחיוך", אומרת אטלו. "בסופו של דבר, המטופלים זוכרים אם קיבלו רפואה מכילה, מכבדת ואמפטית, אם מישהו נתן להם יד. לכן מלבד רפואה מעולה שהם מקבלים כאן, חשוב לנו להקפיד תמיד לשלב אנושיות, רגש והכלה של המצב שלהם. הם נפצעו בקרב לפני משהו כמו שעה, ומאז מטולטלים בין מסוקים וצוותי פינוי ואנשי רפואה שנתנו להם את הכל מעצמם וצריך שהקן הזה ימשיך
"רוב הרופאים המטפלים הם הורים לילדים בגיל צבא", מסכם פרופ' וייל, "והמטופלים הם כמו הילדים שלנו. אין מצב שבו מגיע פצוע ולא נמצא את הרופא הכי מתאים כדי לטפל בו. כל אנשי הצוות, כולל המנהלים דואגים לטפל באופן אישי, מפשילים שרוולים ונותנים את היחס החם והמחבק ביותר."
מצד הפצועים, מספר פרופ' מיקלוש, יש איזושהי אחדות בתגובה לאחר הפציעה. "השאלה הראשונה שחלק גדול מהחיילים שואל אחרי טיפול בפציעה מורכבת, היא 'מתי אני חוזר להילחם?'. זה מאוד מרגש עבורי. איזה דור של גיבורים שחושבים על חזרה לשטח, לצד החברים שממשיכים להלחם בשביל כולנו. הגיעו אלינו פצועים שכבר טופלו ביחידה וחזרו ללחימה. אין דבר מרגש מזה ונאחל שישובו כולם בריאים ושלמים".
בשיתוף המרכז הרפואי הדסה
פורסם לראשונה: 15:50, 05.12.24
