תקווה לאנשים שמבלים זמן ניכר משעות הערות שלהם בחלימה בהקיץ עד כדי פגיעה בתפקודם היומיומי. מחקר ישראלי שפורסם לאחרונה מעניק כלים לטיפול באנשים המתמודדים עם התופעה. "מדובר בחדשות מרעישות מבחינה מדעית, המביאות תקווה למאות אלפי אנשים הסובלים מהבעיה", אומר פרופ' אלי זומר מאוניברסיטת חיפה, החוקר שגילה והגדיר את תופעת החלימה בהקיץ לפני כ-20 שנה. "סוף-סוף יש עבורם טיפול נתמך מחקר, שיכול לסייע ולהקל על מצבם".
קראו עוד:
חלימה בהקיץ חריגה (Maladaptive Daydreaming) היא גרסה קיצונית של חלימה בהקיץ המאפשרת נוכחות בעולם פנימי של פנטזיה, עם עלילה חיה ועשירה בדמויות. פרופ' זומר, שגילה ואפיין את התופעה ב-2002, מצא שהתופעה פוגעת בתפקודים חברתיים, משפחתיים ותעסוקתיים ומחמירה תסמיני חרדה ודיכאון. בעקבות פרסומיו בנושא החלו להגיע אליו עדויות רבות של אנשים הסובלים מהתופעה: לפי ההערכות, מדובר באחוז עד שני אחוזים מהאוכלוסייה.
4 צפייה בגלריה
לפי ההערכות, אחוז עד שני אחוזים מהאוכלוסייה מבזבזים יותר מדי זמן על חלומות בהקיץ
(צילום: shutterstock)
"ההתפתחות שלה קשורה למאפיינים גנטיים ולנסיבות חיים", אומר פרופ' זומר. "היא נפוצה יותר בקרב אנשים עם רקע של טראומות ילדות וקשורה להפרעות נוספות כמו קשב וריכוז והפרעה טורדנית-כפייתית. מכיוון שהיא טרם הוכרה רשמית, אין לה מספיק מודעות בקרב רופאים ומטפלים, ואלו נוטים לאבחן אותה כבעיה אחרת או לטעון שהיא אינה ראויה לטיפול. כתוצאה מכך, הסובלים מהבעיה נאלצים להסתפק בהחלפת עצות ובתמיכה הדדית. לפני מספר שנים הוקמה שותפות בינלאומית לחקר החלימה בהקיץ החריגה, וכיום הקהילה הזו מונה 95 אלף איש.
"אנשים הסובלים מהבעיה מעדיפים לחלום בהקיץ ולדמיין מצבים. הם ניחנים ביכולות מעולות לשקיעה בפנטזיה, עד כדי כך שהם ממש נמצאים בעולם הדמיוני שיצרו. גם אנשים עם מצוקה נפשית חולמים בהקיץ הרבה כדי לווסת את הסבל שלהם. כל האנשים הסובלים מהתופעה שוקעים בפנטזיה למשך שעות רבות כל יום, מה שמונע מהם לטפח קשרים משפחתיים או חברתיים, לעמוד בהתחייבויות, לקדם מטרות ולהגיע להישגים".
"המתמודדים חשים בושה ואשמה"
תוצאות המחקר בנושא חלימה בהקיץ קיצונית, של פרופ' זומר ושותפיו, פורסמו לאחרונה בכתב העת של ארגון הפסיכולוגים האמריקאי, Journal of Consulting and Clinical Psychology. "מכיוון שהתופעה עדיין לא הוכרה רשמית כהפרעה נפשית, אנשים המתמודדים איתה חשים לא פעם בושה ואשמה ומתקשים למצוא מענה טיפולי מוצלח", אומר פרופ' זומר. "אנחנו מאמינים שהפרסום של תוצאות המחקר בכתב עת כל כך מרכזי יגדיל את המודעות של אנשי המקצוע לתופעה, מה שיוכל להועיל לרבים הסובלים ממנה".
ד"ר אורן הרשקו, שותפו למחקר, מוסיף: "זה המחקר הראשון בעולם שבדק פונקציות של טיפול שיהיו רלוונטיות לחלימה בהקיץ חריגה. התוצאות טובות, ואנחנו ממשיכים במחקר נוסף".
פרופ' אלי זומר: "האנשים הסובלים מהתופעה שוקעים בפנטזיה למשך שעות רבות כל יום, מה שמונע מהם לטפח קשרים משפחתיים או חברתיים, לעמוד בהתחייבויות, לקדם מטרות ולהגיע להישגים"
פרופ' זומר, האם ניתן לרתום את התופעה לטובת יצירתיות פרודוקטיבית?
"בוודאי. אני משוכנע שסופרים רבים משתמשים ביכולת הזו כדי לברוא עולמות דמיוניים, שאותם הם הופכים אחר כך לספרים ולסיפורים".
4 צפייה בגלריה
פרופ' אלי זומר. "אני משוכנע שסופרים רבים משתמשים ביכולת הזו כדי לברוא עולמות דמיוניים"
שינוי משמעותי אצל כ-80% מהמשתתפים
בחלקו הראשון של המחקר אספו החוקרים מידע על דרכי התמודדות מאנשים שחולמים בהקיץ באופן חריג. "שאלנו אותם מה עוזר להם", מספר פרופ' זומר, "וגילינו שכשהם נמצאים באינטראקציה עם אנשים או עוסקים בעניינים אחרים, הם חולמים בהקיץ פחות. כך הבנו שכדי לטפל בבעיה אנחנו צריכים לגרום להם להיות נוכחים במציאות של כאן ועכשיו במקום לברוח לעולם של פנטזיה".
החוקרים, בהם ד"ר נירית סופר-דודק מאוניברסיטת בן גוריון וד"ר אסף פדרמן מאוניברסיטת רייכמן, בנו תוכנית התערבות טיפולית בת שמונה שבועות, שהועברה ל-353 נבדקים. אלו חולקו לשלוש קבוצות: קבוצה שעברה את כל הפונקציות של תוכנית ההתערבות; קבוצה שנחשפה רק לחלק מהתוכנית; וקבוצת ביקורת שלא עברה התערבות כלל.
ד"ר אורן הרשקו: "ברור שיש עניינים פסיכולוגיים שהובילו את האנשים לחלום בהקיץ באופן חריג, ובהם יש לטפל באופן עמוק יותר, אבל החידוש שמביא המחקר הוא שיש מזור לכאב שלהם, יש טיפול, והוא זול, מהיר, וניתן לגשת אליו מכל מקום"
"ביקשנו מהנבדקים שבכל פעם שהם חולמים בהקיץ, שישימו לב כמה זמן זה נמשך, מה עובר עליהם, מה היה הטריגר לחלימה בהקיץ ואיך הם מרגישים", מספר ד"ר הרשקו. "ככל שהם נהיו מודעים יותר לפעילות המנטלית סביב החלימה בהקיץ, כך גדל הסיכוי שהם יוכלו לווסת אותה, ובהמשך גם לסגל התנהגויות חלופיות. במקביל, לימדנו אותם לנשום בצורה מודעת ולהיות יותר נוכחים בחיי היום-יום".
מרכיב חשוב בתוכנית כלל עבודה על הגברת המוטיבציה לתרגול היומי של המשימות. "בעבודה הזאת סייענו לכל נבדק לנסח לעצמו את הרווחים ואת ההפסדים שלו, ולאורך התכנית הזכרנו להם את הרווחים שיקבלו אם יפחיתו ויווסתו את חלימתם בהקיץ. הם גם קיבלו תזכורות עם משפטי מוטיבציה שהם בחרו עבור עצמם".
והתוצאות: אצל כ-80% מהמשתתפים במחקר חל שינוי משמעותי. בקבוצה שעברה את כל התוכנית התרחש השינוי כמעט מיד, ובקבוצה עם התוכנית החלקית היה השינוי איטי יותר. 24% מהמשתתפים שיישמו את עקרונות התוכנית החלימו לגמרי מהתופעה ודיווחו על שיפור משמעותי במדדי התפקוד והרווחה. 39% הפחיתו באופן משמעותי את היקף החלימה בהקיץ החריגה, שיפרו בצורה ניכרת את מדדי התפקוד ונהנו מהפחתה בסימפטומים נלווים כמו חרדה או דיכאון, תוך עלייה ניכרת במדדי הרווחה האישית. הנבדקים בקבוצת הביקורת, שלא עברו כלל את ההתערבות אך ניסו בעצמם להפחית את חלימתם בהקיץ החריגה, לא השתפרו בשום מדד ונשארו במצב שבו התחילו.
אומר ד"ר הרשקו: "ברור שיש עניינים פסיכולוגיים שהובילו את האנשים לחלום בהקיץ באופן חריג, ובהם יש לטפל באופן עמוק יותר, אבל החידוש שמביא המחקר הנוכחי הוא שיש מזור לכאב שלהם, יש טיפול, והוא זול, מהיר, וניתן לגשת אליו מכל מקום".
"רוצה לחזור למציאות"
אחד מהמשתתפים במחקר סיפר: "הצורות השונות של נוכחות כאן ועכשיו ממש מעגנות אותי. אני מודע יותר לתשוקה שלי לחלום בהקיץ, החלומות הופכים לפחות מציאותיים, והצורך בהם יורד. אני מרגיש שאני רוצה לחזור למציאות ופחות לחלום בהקיץ".
משתתפת אחרת הוסיפה: "אם בעבר הייתי חולמת חמש-שש שעות ביום, ואפילו יותר, כיום אני חולמת בממוצע 30 דקות ביום. עצם זה שיש טיפול עבורנו הוא לא דבר של מה בכך".
