פרוסת דג תמימה אחת כמעט שעלתה בשבוע שעבר למשה כהן, תושב טירת הכרמל (68), בחייו. הדג שנאסף בעודו מפרפר בחוף הים, התברר כאבו-נפחא (דג הנפוחית) המכיל רעל שביכולתו לשתק את שרירי הנשימה ולגרום לאוכל אותו לחנק ולמוות תוך שעות ספורות. רק זיהוי מהיר של צוות חדר המיון בבית חולים כרמל, ביחד עם טיפול אינטנסיבי של היחידה לטיפול נמרץ והמחלקה הפנימית, הצליחו להציל את חייו של כהן.
קראו עוד:
כבר חמש שנים שכהן פותח את הבוקר בהליכה על חוף הים בחיפה, וכך היה גם בשבוע שעבר. "פתאום ראיתי מולי דג גדול, מבריק ויפה, יוצא מהמים, וחשבתי שיהיה מעניין לטעום ממנו לארוחת צהריים", מספר משה. הוא לא תיאר לעצמו שהדג היפה והמבריק הוא אבו-נפחא, דג מסוכן מאוד לאכילה המכיל רעל קטלני.
דקות ספורות לאחר שסיים כהן לטגן את הדג ואכל ממנו, הוא כבר התחיל להרגיש סחרחורת, אבל לא קישר את מצבו לאכילת הדג. "פתאום הרגשתי איך כל העולם מתחיל להסתובב סביבי", הוא מספר. "הרגשתי שאני נחנק ושאין לי אוויר. מיד אמרתי לאשתי שתיקח אותי דחוף לבית החולים".
ד"ר הלון: "משה התחיל להידרדר לנו מול העיניים. תחקרנו אותו מכל הכיוונים ולא מצאנו משהו מיוחד, עד שפתאום הוא סיפר לנו על דג חדש שאכל היום בצהריים, דג שאותו הביא מחוף הים. ואז הוא הראה לנו את תמונת הדג שצילם בחוף הים"
במיון בית החולים כרמל התלונן כהן על בחילות וסחרחורות אבל לא סיפר על הדג שאכל. הצוות הרפואי החל בבדיקות שגרה ובטיפול בבחילות, עד שעיניה החדות של ליהי עינב, אחות חדר המיון קלטו שמשהו כאן חורג מהרגיל, "לא כמו אצל חולה רגיל עם כאבי בטן", מספרת עינב. "הוא התחיל להחוויר, הוריד סטורציה ונראה שהוא הולך לאבד את ההכרה".
עינב הזעיקה את רופא המלר"ד, ד"ר רביע הלון, והם קראו להתייעצות גם את הרופא הבכיר האחראי במיון, ד"ר מוחמד גנאיים. ד"ר הלון מספר: "משה התחיל להידרדר לנו מול העיניים. תחקרנו אותו מכל הכיוונים ולא מצאנו משהו מיוחד, עד שפתאום הוא סיפר לנו על דג חדש שאכל היום בצהריים, דג שאותו הביא מחוף הים. שאלנו אותו האם במקרה יש לו תמונה של הדג והוא הראה לנו את תמונת הדג שצילם בחוף הים".
התמונה הקפיצה את ד"ר גנאיים, שהכיר את דג האבו-נפחא והבין שמדובר במצב חירום מסכן חיים. צוות המלר"ד יצר קשר עם טוקסיקולוג בית החולים, ד"ר אופיר נבון, שהנחה את הצוות להכין חדר הלם, ולהתכונן להעברת החולה בדחיפות ליחידה לטיפול נמרץ.
מצבו של משה המשיך להידרדר במהירות, וצוות המיון העביר אותו לחדר ההלם שם החלו הצוותים הרפואיים בטיפולים אינטנסיביים יותר כדי לייצב אותו, תוך כדי הכנות להעברתו ליחידה לטיפול נמרץ, שם נכנס לפעולה הצוות המקצועי. מירה שטרית, מנהלת הסיעוד ביחידה לטיפול נמרץ, מספרת: "משה הגיע אלינו כשהוא מונשם וכשהרעל כבר החל לשתק לו חלקים מסוימים בגוף. מיד התחלנו טיפול אינטנסיבי כשצוות רפואי מקצועי צמוד אליו 24/7".
"כשמונפים הדגלים האדומים ונדלקות נורות האזהרה, שיתוף הפעולה המצוין והאמון השורר בין הצוות הסיעודי לרפואי במלר"ד באים מיד לידי ביטוי", מסבירה יפעת אלון, מנהלת הסיעוד במלר"ד כרמל. "לעיתים מדובר רק בתחושת בטן, הרגשה שמשהו אינו כשורה. אבל הודות לחיבור המיוחד בין הצוות הסיעודי ובין הצוות הרפואי, נוצרה שפה משותפת. בזכות ההבנה הזאת וההקשבה ההדדית ניצלים חיים רבים. הזיהוי של האחות ליהי כי המטופל שלה מידרדר במהירות, התגובה המהירה של ד"ר הלון לקריאתה של ליהי וההתעקשות של ד"ר גנאים שהביאה לגילוי של סוג הדג - הם אלה שהצילו את חיי המטופל".
כהן טופל במשך ארבעה ימים ביחידה לטיפול נמרץ בכרמל שכשהוא מורדם ומונשם, ובסופם הוא החל להגיב לטיפול ולהתאושש כשהצוות גומל אותו ממכונת ההנשמה. הוא עבר להמשך מעקב וטיפול ביחידה לטיפול מוגבר במחלקה הפנימית והשבוע כבר שוחרר לביתו.
משה כהן: "אני אמשיך ללכת על שפת הים אבל אני כבר לא אגע יותר בדגים שאני לא מכיר, זאת ממש סכנת חיים"
דג הנפוחית, שכמעט הביא למותו של כהן, הוא דג ממשפחת הנפוחיתיים, שעליה נמנה גם דג הפוגו היפני, הנחשב ביפן למעדן נדיר ומסוכן. כחלק ממערכת ההגנה שלו, גופו של האבו-נפחא מכיל רעל קטלני, טטרודוטוקסין, אשר מסכן את האוכל אותו. עם השנים הפכו דגי האבו-נפחא לאטרקציה של ממש בשל יכולתם לגדול עד פי שניים ושלושה מגודלם המקורי. יחד עם זאת, יש במשפחה עשרות סוגים, חלקם כלל לא מוכרים לאדם, ובמצבם הרגיל הם לא ייראו מיוחדים או מסוכנים במיוחד. עובדה זו היא גם המקור לסכנה: כבר היו לא מעט מקרים שבהם אנשים דגו אבו-נפחא מבלי לדעת, אכלו ממנו ונפגעו פגיעה חמורה עד כדי מוות. "חשוב לשים לב ולא לאכול דגים לא מזוהים ולא מוכרים, זה היה יכול להיגמר באסון", מזהיר מנהל המלר"ד בכרמל, ד"ר סלים חלבי.
"אני מודה לצוות הנהדר של כרמל שהצילו לי את החיים", אמר כהן כשהוא מתאושש ומחייך במחלקה. "יש כאן צוות של מקצוענים עם נשמה ונתינה מיוחדת. אני כבר מחכה לחזור למשפחה ולנכדים המתוקים שלי. מה שבטוח", אומר כהן, "זה שאני אמשיך ללכת על שפת הים אבל אני כבר לא אגע יותר בדגים שאני לא מכיר, זאת ממש סכנת חיים".
