מורה, תלמיד ושלוש כליות שנתנו חיים חדשים: כך הסתיים החודש המסע של ראובן בייטה בן ה-13, שעלה לארץ מהודו עם כליות לא מתפקדות וזכה כאן לתרומת כליה, הודות לתורמת שלו וגם לא מעט בזכות המורה יעל, מהכיתה המקבילה.
"אין ספק שיד המקרה שיחקה כאן", אומרת יעל דביר. "אני מלמדת בכיתה המקבילה, כך שלא הכרתי את ראובן, אבל ביום שבו פניתי למנהל ביה"ס לבקש יום חופש לטובת בדיקות התאמה לתרומת כליה, הוא הביט בי קצת מופתע ואמר: 'רגע, את יודעת שיש אצלנו תלמיד עם אי ספיקת כליות שמחפשים לו תרומה?' מכאן הכול התחיל להתגלגל, משהו שאין לו הגדרה אחרת חוץ מנס. לשלושה חולים ובהם הנער, נמצאו שלושה תורמים אלטרואיסטים".
קראו עוד:
דביר, 48, נשואה, אם לשבעה וסבתא לארבעה, תושבת מעלות, היא שפתחה את שרשרת ההתרמות. "מזה שנים שאני מגלגלת בראש את האפשרות לתרום כליה, נושא שנחשפתי אליו דרך החוברות שמנפיקה עמותת 'מתנת חיים' בבתי הכנסת. הייתי קוראת בשקיקה את הסיפור אישי של כל תורם ואומרת לעצמי: הם אנשים כמוני וכמו כולם, עובדים ובעלי משפחות ואם הם יכולים, למה אני לא?".
אמרה ועשתה. ניסיון ראשון של תרומת כליה לחולה כליות, גם הוא תושב מעלות, לא צלח, מאחר שכבר נמצא עבורו תורם והליך ההשתלה הסתיים בהצלחה. "שמחתי שהוא מסודר אבל האש כבר בערה בי". בשלב זה היא שיתפה בתוכניות לא רק את בעלה אלא גם את ילדיה ובני משפחתה המורחבת. "כולם כאחד התרגשו ושמחו על הזכות שלקחתי לעצמי ולא ניסו אפילו לא ברמז, לרפות את ידיי".
דביר נכנסה לסבב בדיקות מקיפות, אך המשימה נדחתה מעט בשל אירועים משפחתיים ("בדיוק חיתנתי שני בנים"), ובספטמבר האחרון עדכנה אותה מתאמת ההשתלות בבלינסון, שהיא אינה מתאימה לתרום לראובן. "התאכזבתי מאוד לשמוע", היא מספרת, "ושאלתי את המתאמת: אז מה יהיה איתו? מי יתרום לו? והיא הסבירה לי על ההליך של השתלות בהצלבה".
דביר הסכימה לתרום כליה לחולה אחר, בתנאי שמרכז ההשתלות ידאג לקדם את ראובן ברשימה וידאג למצוא לו כליה מתאימה. וזה מה שקרה. זמן קצר לאחר מכן נמצאה התאמה בין דביר לחולה שהמתין להשתלה. "ב-28 בדצמבר זכיתי לעלות על שולחן הניתוחים ולתרום את אחת מכליותיי לאדם חולה, שיחלים בזכות התרומה", היא מתארת בהתרגשות. "הייתי באופוריה והתאוששתי מהר. חמישה שבועות לאחר הניתוח כבר חזרתי לשגרת חיים מלאה".
עלה מהודו עם שתי כליות שלא מתפקדות
בייטה בן ה-13 משבט בני המנשה, עלה לארץ רק לפני שנה. "העליתי לישראל את המשפחה – אימו של ראובן שהתאלמנה מבעלה, אחותו וראובן עצמו, שכבר היה חולה מאוד", מספר צבי חאוטה, בן הדוד של אב המשפחה שנפטר, המנהל את עליית בני המנשה מצפון מזרח הודו. "המחלה שלו, שהלכה והחמירה, דרבנה אותי להעלות אותם כמה שיותר מהר ומאז אני דואג לכל צרכיהם".
עם הגיעו לישראל, נמצא כי בייטה כבר סובל מכשל תפקודי ניכר של הכליות, וכדי לקבל את טיפולי הדיאליזה הנחוצים שלוש פעמים בשבוע, שוכנה המשפחה במעלות, בסמוך לבית החולים לגליל בנהריה.
"ראובן בקושי הלך לבית ספר, אבל בימים שהרגיש טוב יותר והגיע לכיתה, הוא למד עברית במהירות ואף מצא חברים", מספרים בני המשפחה. אחרי שנה של טיפולי דיאליזה הוחלט בבית החולים לגליל להעביר אותו להשתלת כליה בשניידר.
5 צפייה בגלריה
ראובן עם ד"ר שלי לוי (מימין) מהמכון לנפרולוגיה וד"ר סיגל אייזנר משניידר
( צילום: דוברות שניידר)
"ראובן הגיע אלינו כשלא ברור ממה נגרם הכשל התפקודי בכליותיו", מסבירה ד"ר שלי לוי, רופאה בכירה במכון לנפרולוגיה במרכז שניידר לרפואת ילדים. "מהמסמכים הבודדים שהיו בידי המשפחה, עלה שהוא אושפז בגיל שלוש עם דלקת בשתן ואבן בכליה ובגיל תשע שוב עבר אשפוז בשל יתר לחץ דם - תופעה נפוצה בקרב חולי כליות.
"לשניידר הוא הגיע לבדיקות טרום השתלה, שהראו כי שתי כליותיו לא מתפקדות. בהיעדר מסמכים, נותר לנו רק להניח שמקור הבעיה בהפרעה מולדת בתפקודי הכליה ובמבנה שלה. התפקוד הלקוי של כליותיו, עד למצב של היעדר תפקוד, גרמו לו לשורה של בעיות. הוא לא גדל וגבה ולכן נזקק להורמון גדילה", מסבירה ד"ר לוי, "כשאצל ילדים חולים כלייתית מתפתחות בעיות נוספות, כגון מחלות עצם, חוסר תיאבון ועוד".
שלושה תורמים ושלוש השתלות צולבות
בתחילת החודש נמצאה סופסוף תרומת כליה מתאימה לנער. התורמת שנמצאה מתאימה היא עירית דובדבני, 48, אשת חינוך, נשואה ואם לחמישה. "לפחות שמונה שנים שאני מגלגלת בראש את הרעיון של תרומת כליה. את העניין האיצה מורה שעובדת איתי ותרמה. התקנאתי בה", היא מספרת.
דובדבני שיתפה את משפחתה במשאלה לתרום וקיבלה רוח גבית. "באפריל לפני שנה נחשפתי לסיפור של ראובן, שנזקק לתרומה דחופה. יצרתי קשר עם עמותת עזר מציון, עברתי בדיקות לאבחון סוג הדם ובדיקות נוספות וחיכיתי לתשובה. בתוך כך, מצאתי בפייסבוק את גליה, בת 57, שעברה כריתת כליה בשל סרטן ואשר לרוע מזלה, הכליה הנותרת שלה חדלה לעבוד".
בין השתיים לא נמצאה התאמה, אך דובדבני נמצאה מתאימה לתרום לבייטה. מכיוון שכל תורם אלטרואיסטי יכול לבקש או להתנות את תרומתו בכך שימצאו כליה למועמד להשתלה שלו התכוון לתרום - ביקשה עירית כי גליה תקודם במרכז ההשתלות.
"עברתי את כל הבדיקות והמבדקים הפסיכולוגיים ואת ועדת משרד הבריאות, כשבכל אחת מהתחנות, והן לא מעטות, מנסים לברר אם אני שלמה עם התרומה, אם אני מודעת לזה שבגופי תישאר כליה אחת, ושלא ביקשתי וגם לא קיבלתי כל גמול כספי על תרומתי. שעתיים אחרי הוועדה האחרונה, התקשרו אליי מהעמותה ועדכנו שהנתונים שלי תואמים לאלה של ילד בן 12 וחצי".
וכך נקבעו שלוש השתלות: איתן, תורם אלטרואיסט, תרם כליה למושתל משה. סיוון, גיסתו של משה, תרמה לגליה, ועירית תרמה לראובן – שקיבל כאמור עדיפות בתור בזכות יעל.
ד"ר סיגל אייזנר: "ראובן קיבל שתל מהחי, תרומה שממקסמת את סיכויי היקלטות האיבר המושתל, ואכן, השתל נקלט מצוין. הוא נותן שתן, תפקודי הכליה שלו תקינים וסיכוייו לחיות חיים רגילים הם מצוינים"
בשושן פורים הוכנסו דובדבני ובייטה לשני חדרי ניתוח צמודים בשניידר. "כאישה דתיה, הייתה לתאריך משמעות משמחת במיוחד", היא מציינת. "כי בפורים מתקיים 'נהפוך הוא'". בעודה שוכבת על האלונקה בכניסה לחדר הניתוח, ראתה את הסניטרים מובילים את מיטתו של בייטה למתחם חדרי הניתוח. "שאלתי אותו לשלומו, נתתי לו כיף ועודדתי אותו, שממש עוד מעט הכליה הטובה והמתפקדת שלי תיכנס לגוף שלו".
ד"ר סיגל אייזנר, כירורגית בכירה במחלקת ההשתלות בבלינסון ואחראית השתלות כליה בילדים בשניידר, ניצחה על הניתוחים הכפולים, כשהיא מסתייעת בד"ר מיכאל גורביץ, מנהל יחידת השתלות כבד בשניידר.
"כיום, כשהרפואה כל כך מתקדמת, השתלת כליה של מבוגר בגוף של ילד כבר נחשבת לנוהל שגור", היא אומרת. "בתינוקות ובילדים קטנים עלולה להיווצר בעיה טכנית, אבל לא בילד בן 12".
ניתוח ההשתלה אורך כשעה וחצי, לא כולל משך ההכנה להרדמה. "כריתת הכליה של התורם מתבצעת בגישה לפרוסקופית, כשהמנתח מנתק את הכליה מהאיברים שסביבה ומוציא אותה דרך חתך קטן, ישר לצידנית קרח, לחדר הניתוח הסמוך שבו ראובן כבר הורדם ולאחר הכנות להשתלה", מסבירה ד"ר אייזנר.
"במהלך הניתוח מחברים את כלי הדם של הכליה המושתלת ואת צינור השתן וכבר נותנים בעירוי תרופות נגד דחיית השתל". מעבר לתופעות לוואי לא קלות, הכוללות דיכוי של מערכת החיסון, התרופות מחייבות את המושתל להיות במעקב רפואי במשך כל חייו.
בתום הניתוח הועברה דובדבני להמשך אשפוז במחלקת ההשתלות בבלינסון וראובן הועבר לשישה ימי השגחה ביחידה לטיפול נמרץ בשניידר. ד"ר אייזנר: "ראובן קיבל שתל מהחי, תרומה שממקסמת את סיכויי היקלטות האיבר המושתל, ואכן, השתל נקלט מצוין. הוא נותן שתן, תפקודי הכליה שלו תקינים וסיכוייו לחיות חיים רגילים הם מצוינים".
