מעריציו של כוכב הפופ ג'סטין ביבר הופתעו בסוף השבוע לקרוא כי הוא לקה בשיתוק פנים כתוצאה מנגיף ההרפס וריצלה זוסטר, הגורם לתסמונת רמזי האנט. הזמר עצמו חשף זאת באינסטגרם. מדובר במחלה לא שכיחה, הדומה למחלה אחרת שעליה דובר לאחרונה – שיתוק על שם בל, אך יש הבדל גדול בין השתיים.
קראו עוד:
"היי לכולם", כתב ביבר, "רציתי לעדכן אתכם במה שקורה. כמו שאתם בטח רואים מהפנים שלי, יש לי את מה שנקרא תסמונת רמזי האנט, הנגרמת מווירוס שתקף את העצב באוזן שלי וגרם לחצי הפנים שלי להשתתק".
ביבר הראה לעוקבים שהצד הימני של פניו לא מגיב - וקרץ להם עם עינו השמאלית. "כמו שאתם רואים, העין הזו לא ממצמצת", כתב. "אני לא יכול לחייך בצד הזה של הפנים, וגם הנחיר הזה לא זז".
הודעתו של ביבר הגיעה אחרי הודעה קודמת, ביום שלישי, שבה מסר הזמר שהוא נאלץ לדחות סיבוב הופעות בשל בעיה בריאותית שאינה קשורה לקורונה. בהודעה השנייה כתב: "לכל מי שמתוסכל מהביטולים של ההופעות, אסביר שאני פשוט לא מסוגל, פיזית, לערוך אותן. הלוואי שזה לא היה המקרה, אבל ברור שהגוף שלי אומר לי שאני חייב להאט. אני מקווה שאתם מבינים. אני אנצל את הזמן הזה כדי לנוח, להירגע ולחזור להיות 100% כדי שאוכל לעשות את מה שנולדתי לעשות.
"אני עושה את כל התרגילים ואת כל מה שנדרש כדי להחזיר את הפנים שלי למצב נורמלי. זה יחזור. זה ייקח זמן, לא יודע כמה, אבל יהיה בסדר. אני סומך על אלוהים ויודע שהכול קורה בגלל סיבה".
1 צפייה בגלריה
ג'סטין ביבר, השבוע. לעיתים חולפים חודשים רבים עד שחוזרות תנועות ראשונות לפנים
( (צילום: אינסטגרם) )
תסמונת רמזי האנט מתבטאת בשיתוק עצב הפנים, כשבחלק מהמקרים יש גם פריחה מכאיבה באזור הפנים וחלל הפה. הסיבה למחלה היא נגיף אבעבועות הרוח וריצלה זוסטר ממשפחת נגיפי ההרפס. הנגיף מדביק במהלך הילדות ונשאר רדום כשהוא חבוי במערכת העצבים. שנים לאחר מכן הוא עלול להתפרץ שוב ולגרום למחלת שלבקת חוגרת המתבטאת בפצעים ובכאבים עזים, לרוב באזור הגב, המותניים, החזה או הבטן.
כשהמחלה תוקפת את אזור הפנים, היא מוגדרת כתסמונת רמזי האנט, אבל למעשה, זו אותה שלבקת חוגרת, המתפרצת על עצב הפנים. התסמינים כוללים שיתוק של העפעף כך שלא ניתן לעצום את העין ושיתוק של צד אחד בפה. לעתים מתלווים תסמינים נוספים: כאבים עזים באוזן, בפנים, בראש או בצוואר, פריחה ושלפוחיות באזור האוזן, הפנים והלשון. תסמינים אפשריים נוספים: צפצופים באוזן, רגישות לצלילים מסוימים, פגיעה בשמיעה, סחרחורת ובעיות בשיווי משקל.
החולים לעיתים אינם מאובחנים בזמן, מכיוון שקורה שהמחלה מתחילה גם ללא שיתוק או פריחה. האבחון מתבצע בדרך כלל באמצעות משטח הנלקח מהפצעים, או בדיקת סרולוגיה בדם לאיתור נוגדנים מסוג IgM או IgG לנגיף זוסטר. עם ההדבקה הראשונית חלה עלייה בנוגדני IgM, וכעבור מספר שבועות או חודשים יעלו נוגדנים מסוג IgG.
ההחלמה היא איטית, ולעיתים חולפים חודשים רבים עד שחוזרות תנועות ראשונות לפנים.
הטיפול במחלה כולל מתן תרופות סטרואידיות המפחיתות את התהליך הדלקתי שלו גרם הנגיף. אם אובחנה המחלה במהירות - בתוך שלושה ימים מהופעת השיתוק - ניתן לטפל גם באמצעות תרופות אנטי ויראליות המקצרות משמעותית את משך המחלה. מחקרים הראו שכשליש מהמטופלים שקיבלו את התרופה האנטי ויראלית בתוך שלושה ימים מהופעת השיתוק, החלימו לגמרי.
לצד סטרואידים וטיפול אנטי ויראלי ניתנים גם משככי כאבים, מדבקה לעין המונעת פגיעה בקרנית, תחליפי דמעות שנועדו למנוע מהעין להתייבש ותרופות נוספות על פי התסמינים השונים.
