פרננדו מרמן ולואיס הר חולצו משבי חמאס ברפיח אחרי 129 ימים בשבי, שבמהלכם איבדו משקל רב. בני המשפחה של השניים סיפרו שאכלו בשבי בעיקר פיתות וגבינה לבנה, והוסיפו כי "במשך ימים הם היו רעבים". שתי דיאטניות קליניות שעמן שוחחנו מסבירות כיצד משפיעה ירידה כה חדה במשקל על גוף האדם, מהן הסכנות הנלוות, אילו השפעות יש לתזונה החד-גונית ואיך ניתן לחזור לשגרה לאחר יותר מארבעה חודשים של תת-תזונה.
עדויות אלה בנוגע להרעבת החטופים מצטרפות לאלו שכבר נשמעו לפני כחודשיים וחצי בדיון פנימי של משרד הבריאות בנוגע למצב החטופים ששבו ארצה. באותו דיון נחשפו נתונים מדאיגים, שלפיהם נשים מבוגרות שנחטפו לרצועת עזה ושבו לארץ בשתי הפעימות הראשונות של עסקת החטופים איבדו בממוצע בין 8 ל-15 קילוגרמים ממשקלן בפחות מחודשיים של שהות בשבי.
אחייניתו של פרננדו מרמן, גפן סיגל אילן, סיפרה ל-ynet כי "הם חזרו חיוורים ורזים. שניהם מאוד אוהבים אוכל טוב, אז לאט לאט הם יחזרו ליהנות מזה". עידן בז'רנו, חתנו של לואיס, אמר שהשניים כבר מתכננים "על האש", כיאה לארגנטינאים.
"קודם כל מדובר בירידה לא רצונית במשקל, ותמיד היא הרבה יותר חמורה מירידה רצונית במשקל", הסבירה שרון טיברג, מנהלת היחידה לתזונה קלינית כללית במחוז שרון שומרון של שירותי בריאות כללית. "הדבר הראשון שנפגע זה מסת השריר שהיא זו שאמורה להחזיק את הגוף. רק אחרי זה מתחילים להיפגע מאגרים של שומן שהגוף משתמש בהם".
טיברג הוסיפה כי העובדה שהחטופים לא ביצעו פעילות גופנית במשך יותר מארבעה חודשים מובילה לפירוק שריר משמעותי יותר שגורם לחולשה ואף עלול לפגוע בלב, בריאות ובדרכי הנשימה. "בנוסף, הם כמעט ולא אכלו חלבון ולא היה מה שישמר את מסת השריר, הם לא אכלו פירות וירקות ולא קיבלו ויטמינים ומינרלים חשובים", אמרה.
בנוגע להזנה מחדש לאחר השחרור מהשבי, הבהירה טיברג כי "אנשים שחזרו חולמים לגבי המזון שהם רוצים לאכול וזו בעיה למנוע מהם - אך חשוב לבריאות שלהם". לדבריה, "ברגע שהגוף לא מקבל תזונה כמו שצריך במשך כל כך הרבה זמן, הוא מתחיל להשתמש במקורות אנרגיה של חלבון או שומן. במצב כזה, כשחוזרים לאכול אוכל שמורכב ברובו מפחמימות כל הגוף עובר שינוי וזה עלול לגרום לירידה של זרחן, אשלגן, מגנזיום וויטמין B1. מה שיכול במקרים קיצוניים להוביל אפילו למוות.
"כשהחטופים מגיעים יש פרוטוקול של טיפול בחזרה להזנה כדי למנוע מקרים כאלה", סיפרה טיברג. "יש תסמונת ההזנה מחדש שמוכרת מהמשוחררים של מלחמת העולם השנייה. אנשים שוחררו ממחנות ומתו אחרי שקיבלו שוקולד בגלל התסמונת הזאת. כאן יש אנשים שלא אכלו כמו שצריך יותר מארבעה חודשים אז התסמונת הזאת מסכנת אותם וצריך להחזיר אותם להזנה בזהירות רבה מאוד ולוודא שאין להם בעיה. לכן יש פרוטוקול מסודר של משרד הבריאות, עם תפריט מומלץ שיאפשר חזרה בהדרגה".
"ירידה בתפקוד עד פגיעה בלב"
אוריה פרס, דיאטנית קלינית ממחוז מרכז בקופת חולים מאוחדת, הוסיפה כי "המטופלים היו המון זמן בשבי וחוו הפרעה חריגה בתזונה, שהובילה לחוסרים בוויטמינים ומינרלים שחיוניים לגוף. ברגע שיש ירידה דרסטית במשקל, במיוחד בפרק זמן קצר, השריר הוא הדבר הראשון שהגוף מפרק למען הצרכים שלו". לדבריה, "עצם ההימצאות בסטרס לאורך זמן ארוך משפיעה מאוד גם היא על מערכת השריר שנמצאת בכל האיברים שלנו, גם שריר הלב.
"בנוסף, יש גם ירידה בתפקוד לב-ריאה, ועלולים להגיע למצב שהלב פועל פחות טוב וחלק מהאנשים מדווחים על קוצר נשימה", הוסיפה פרס. "אנחנו מקבלים סך של בעיות שכולן גורמות בסופו של דבר לירידה בתפקוד. המטופלים יהיו לרוב עייפים וחלשים יותר, ויזדקקו להזנה מאוד מאוד מדויקת".
בנוגע להזנה לאחר החזרה מהשבי הבהירה פרס כי "מערכת העיכול מגיבה במהירות לכך שהגוף לא אכל מזון מסוים זמן רב. למשל, אם לא אוכלים סיבים לגוף קשה לצרוך מזון כזה בהמשך. כך גם בנוגע לירקות, חזרה לתזונה של ירקות יכולה להכביד מאוד על העיכול לאחר זמן רב ולגרום לכאבי בטן קשים".
אוריה פרס: "השבועיים הראשונים הם הסתגלותיים. מתחילים לאט לצד בדיקות דם ומתחילים להעלות את כמות הקלוריות בתזונה עשירה עם הרבה חלבון שיאפשר לגוף לבנות חזרה את מסת השריר שאבדה בשבי"
פרס סיפרה ששמעה שהחטופים ששוחררו מחכים לאכול שוב בשר, אך הדגישה כי "אחרי יותר מארבעה חודשים הגוף לא יצליח להתמודד עם זה בהצלחה. חשוב לחזור בהדרגה, מתחילים במרקמים קלים לעיכול ומתקדמים לאט לאט". לדבריה, "אני מאמינה שלא הייתה להם יציבות תזונתית. מדי פעם אכלו רק פיתה ולעיתים גם לא היה כלום או שהיה רק בצל או מלפפון, ורואים את זה גם בתמונות שלהם - הם חוו ירידה במסת השומן בפנים.
"הם עברו תקופה מאוד מאוד מאתגרת והחזרה צריכה להיות מאוד מאוד איטית אך במקביל גם עשירה. צריך להזין אותם במזון עם הרבה קלוריות וחלבון אך פשוט לעיכול", הוסיפה. "השבועיים הראשונים הם הסתגלותיים. מתחילים לאט לצד בדיקות דם ומתחילים להעלות את כמות הקלוריות בתזונה עשירה עם הרבה חלבון שיאפשר לגוף לבנות חזרה את מסת השריר שאבדה בשבי".
פרס הדגישה כי יש לקחת בחשבון את הנושא הנפשי, וציינה כי "מדובר ברכיב מאוד מאוד טראומטי. יכול להיות שהחטופים יגידו שקשה להם לבלוע אוכל וזה נובע מתוך קושי נפשי. הטראומה היא רכיב בדבר הזה וצריך לתת לה מקום". לדבריה, "הטיפול הוא לא של דיאטנית לבד אלא משהו רב-מקצועי, עם אנשי מקצוע מתחום הנפש שיסייעו להם להתמודד עם הקושי הרגשי. אנחנו רואים אנשים שמקיאים או משלשלים בעקבות התקפי חרדה, ואנחנו יודעים שלנפש יש השפעה על מערכת העיכול. יכול להיות להם גם חוסר תיאבון קיצוני וההתקדמות צריכה להיות בהתאם ליכולות הנפשיות של האדם".