לאחר צפייה בפציעות שהתרחשו במשחקי המונדיאל האחרונים, קשה שלא לתאר כמה כואבת היא מכה בברך. קל וחומר כאשר מדובר בפריקת פיקת הברך, המהווה את אחת מבעיות הברכיים הנפוצות ביותר.
כתבות נוספות:
פריקת פיקת הברך, או במילים אחרות, יציאת פיקת הברך ממקומה, יכולה להתרחש כתוצאה מפגיעה ישירה או בעקבות לחץ מוגזם על הפיקה בתנועה סיבובית. מדובר בפציעה נפוצה אצל ספורטאים, לרוב אצל שחקני כדורגל, אולם היא שכיחה גם בכל פעילות ספורטיבית המערבת תנועה סיבובית או ספורט מגע.
פציעה זו שכיחה יותר אצל צעירים. בין הסיבות לה ניתן למנות משקל יתר או גובה שיכולים להעמיס על המפרק, שרירי רגליים חלשים או לא מאוזנים, מיקום גבוה מדי או לא נכון של הפיקה באופן קבוע (אופייני לספורטאים), פציעות קודמות, וגם מגדר. כן, מסתבר שנשים נוטות לפרוק את פיקת הברכיים יותר מגברים, ככל הנראה מהסיבה שהירכיים שלהן ממוקמות בזווית רחבה יותר למפרק הברך.
מכאב ורגישות עד לחוסר יכולת לכופף את הברך
מכלול התסמינים יכול להשתנות באופן משמעותי בהתאם לחומרת הפגיעה במפרק הברך ופציעות ברך אחרות, בעבר או בהווה. במקרים הפשוטים, הספורטאי יוכל לחזור מיידית לפעילות, כאשר במקרים מורכבים יותר הוא יסבול מכאב ומוגבלות בתנועה.
רוב התסמינים הם כלליים ויכולים להתייחס למגוון פגיעות ברכיים, לכן, חשוב מאוד לפנות לרופא ולבצע אבחון מדויק של הבעיה, על מנת למנוע נזק נוסף ולהתחיל בטיפול בהקדם האפשרי. בין התסמינים השונים ניתן למצוא חוסר יכולת או קושי לכופף וליישר את הברך, פיקה לא יציבה, או במקרים מורכבים עד חמורים - שינוי מקום קבוע של פיקת הברך.
בנוסף, לרוב יתלוו גם כאבים בעת עמידה או הפעלת לחץ על פיקת הברך. כאבים אלו אמנם מעומעמים יותר, בשונה מהכאב החריף המתלווה לרגע הפריקה, אך הדבר לא בהכרח מצביע על החלמה. תסמינים נוספים הם רגישות במקום או כאב בזמן מגע, שטפי דם האופייניים לרוב לפריקה טראומטית או ראשונה, או נפיחות ומים בברך - מצב שבו נוזל נלכד מסביב לפיקה בעקבות הפציעה וגורם לקושי להזיז או ליישר את הרגל.
לעיתים, לצד פריקת פיקת הברך, תיתכן פציעה של חלקי הברך האחרים, למשל קרע במיניסקוס או קרע ברצועה הצולבת הקדמית. לאחר שיצאה ממקומה פעם אחת, פיקת הברך עלולה לפרוק שוב בשכיחות מוגברת (הסיכוי לפריקות חוזרות עולה לאחר פריקה שנייה וקרוב ל- %100 לאחר פריקה שלישית).
חשוב לעשות את ההבחנה בין פריקת פיקת הברך לפריקת הברך עצמה. כשמדובר בפריקת פיקת הברך, מדובר בתזוזה מהמקום של חלק אחד בלבד מהמפרק – העצם השטוחה ששומרת על המפרק מקדימה. פציעה זו כוללת בתוכה תזוזה של כל המפרק, כשגם עצם הירך ועצם השוק יוצאות ממקומן - והיא נחשבת לפציעה חמורה יותר, אך פחות נפוצה מפריקת פיקת הברך.
כיצד מאבחנים - ואיך מטפלים?
בתחילה, ישאל הרופא את המטופל האם סבל בעבר מפציעות ברכיים או פריקת פיקת הברך, יברר את סוג ועוצמת הכאב, ובמקביל יבצע בדיקה גופנית. מטרת הבדיקה הגופנית היא להבין האם פיקת הברך יצאה מחוץ למפרק ואם קיימות פגיעות מפרק נוספות, האם הנפיחות היא תוצאה מפגיעה פנימית, האם ניתן ליישר את הרגל באופן מלא, והאם נראים שטפי דם מסביב.
במקרים חמורים ניתן לראות את פריקת פיקת הברך בעין בלתי מזוינת, אולם במקרים בהם הדבר לא נראה בבירור, יש צורך בבדיקה מדוקדקת ושימוש במכשירי דימות. אבחון נכון ומדויק יתבסס על בדיקות הדמיה אשר יאשרו קרע של הרצועה המייצבת את פיקת הברך, המכונה MPFL.
סוג הטיפול יכול להשתנות בהתאם לחומרת הפגיעה. למשל, אצל חלק מהמטופלים ניתן להחזיר את הפיקה למקום עוד לפני הגעתם לבית החולים, ואצל אחרים יהיה צורך בחדר טראומה או חדר ניתוח.
אם מדובר בפריקה אחת בלבד של פיקת הברך ואין פגיעה בגוף סחוסי, אין צורך בניתוח וניתן להמתין ולראות אם לא תהיה פריקה חוזרת - מקרה שבו כבר יהיה צורך בניתוח לייצוב הפיקה. אם קיימת פגיעה בסחוס בשילוב עם פריקת הפיקה ומדובר באדם צעיר, בעיקר אם הוא ספורטאי, יהיה צורך בביצוע ניתוח כדי להוציא או לקבע את הגוף הסחוסי החופשי שנמצא שם, ועל הדרך לייצב את המפרק. כנ"ל אם יש פריקות חוזרות.
לקראת הניתוח יבוצעו מספר בדיקות הדמיה, על מנת להבין את האנטומיה של הברך, וכן לראות את הרצועה ואת גורמי הסיכון לפריקות נוספות על מנת לתקן גם אותם. עם זאת, ברוב המקרים מדובר בתיקון הרצועה בלבד. לעיתים יש צורך בהוספת פרוצדורה גרמית כדי לתקן את האנטומיה הלקויה. את הרצועה החדשה לוקחים בדרך כלל מגידי ההמסטרינג בירך ומשתמשים בה לצורך ייצוב הפיקה. לעיתים נעשה שימוש גם בשתל זר.
