זה היה לפני חודש בדיוק. עיסא סעיד (70) מכפר קאסם לקה בדום לב במהלך נסיעה ברכבו, אירוע שעל פי רוב מסתיים במוות. אבל היה לו מזל גדול: הנהגת מאחוריו הייתה חובשת רפואת חירום וכוננית במד"א, שזיהתה את מצב החירום הרפואי.
9 צפייה בגלריה
"ההחייאה הראשונה שעשיתי לבד". חובשת מד"א מיכל שינה ועיסא סעיד שניצל ממוות בזכותה ובזכות המפעם שהיה במכוניתה
( צילום: מד"א)
"חזרנו לכיוון הבית אחרי שבת אצל ההורים של בעלי", מספרת מיכל שינה, תושבת רשפון. "כשאני מגיעה לכיכר סמוך לחורשים אני רואה רכב שמתנגש ברכב אחר והראש של הנהג שמוט. רצתי אליו והתברר שהגעתי לנשימות האחרונות שלו. ביקשתי שיעזרו לי להוציא אותו מהרכב ותוך מספר שניות שלפתי את מכשיר הדפיברילטור (מפעם) שנמצא קבוע באוטו שלי".
קראו עוד:
בזמן שארבע בנותיה ממתינות במכונית המשפחתית (בת 10, תאומות בנות 6 והקטנה בת 4 – "הן רגילות כבר, לא נלחצו"), שינה החלה בביצוע פעולות החייאה בעזרת המפעם. ליבו של סעיד שב לפעולה וניידת טיפול נמרץ, שבמקרה עברה במקום לאחר כמה דקות, פינתה אותו לבית החולים כשהוא במצב קשה ומונשם. בדרך סעיד נדרש לשוק חשמלי נוסף.
"זה נס מבחינתנו", אומר השבוע בנו של עיסא, מוחמד סעיד. "בבית החולים גילו שיש לו ארבעה עורקים סתומים והוא הועבר לניתוח מעקפים בבילינסון. אנחנו חייבים לחובשת ורוצים מאוד להודות לה על מה שעשתה בשביל אבא שלי".
מיכל שינה, חובשת מד"א: "זו הייתה ההחייאה הראשונה שעשיתי לבד. בדרך כלל אני עושה אותן יחד עם בעלי, שגם הוא פרמדיק. הפעלת הדפיברילטור קלה מאוד, המכשיר מדבר אליך, זה ממש פשוט וכל אחד יכול לתפעל אותו, גם ילדים"
"זו הייתה ההחייאה הראשונה שעשיתי לבד", מציינת שינה, "בדרך כלל אני עושה אותן יחד עם בעלי, שגם הוא פרמדיק". הפעלת הדפיברילטור קלה מאוד, היא מבהירה, "המכשיר מדבר אליך, זה ממש פשוט וכל אחד יכול לתפעל אותו, גם ילדים".
דפיברי מה?
3.57 דקות במוות קליני, שלוש מכות חשמל. כך מסכם דרור כהן (45) את האירוע שעבר לפני כשנה וחצי, בעת שלקה בדום לב והתמוטט באמצע שוק הכרמל בתל אביב. "אני זוכר רק את השנייה לפני - שיש לי סחרחורת מטורפת, והבנתי שנפלתי. אני מתעורר יום למחרת בטיפול נמרץ, ולפי הדוח של מד"א מבין שהייתי במוות קליני. לא זוכר כלום מהאירוע עצמו - לא אור ולא מנהרה".
חובשת מד"א באותו יום במוקד 101 הייתה יובל קדישי (24) מקריית אתא. "לקחת חלק בהצלת חיים זה ממלא אותך, אין סיפוק כזה", היא אומרת. בהודעה ששלח לה כהן שלושה שבועות לאחר המקרה הוא רשם :"תודה על כל דקה שהיית קשובה ונתת את ההוראות הנכונות שהצילו אותי".
"למוקד התקשרה מישהי נסערת מאוד וכשהתחלתי לתשאל אותה היא סיפרה שמישהו לידה נפל ומפרכס. הייתה לי הרגשה שזה לא פרכוס, והבנתי שמדובר במצב של ללא דופק ונשימה", קדישי משחזרת.
רן תגר: "היא הנחתה אותי להקשיב והפעילה מרחוק את הצופר של הדפיברילטור. אני באמת שומע צפצוף חזק מאוד, מסתובב ורואה מעין קופסה צהובה על דוכן של מפעל הפיס. 'תתקרב לקופסה, אני פותחת לך עכשיו'. שמעתי קליק והדלת של הקופסה נפתחה. לקחתי את המכשיר וטסתי באמוק לתת את המכשיר לרופא, ובשלוש מכות חשמל הוא החזיר את דרור לחיים"
את ההתרחשות קולט גם רן תגר, בן 44 מתל אביב, שהגיע לקניות בשוק כמדי שבוע. "אני שם לב שיש התקהלות בסמוך לחנות של דורפמן בשוק ורואה בחור, בערך בגילי, ששוכב על הגב בלי הכרה, במצב לא טוב, עם עיניים מגולגלות למעלה. אני ישר ניגש אליו ומחפש דופק ביד ובצוואר ולא מוצא, ומישהו הודף אותי, אומר לי 'זוז, אני רופא' ומתחיל לבצע החייאה. תוך כדי שמעתי מישהי מדברת בטלפון עם מד"א ואומרת 'דפיברי מה?' חטפתי לה מהיד את המכשיר".
קדישי הנחתה את תגר לרוץ להביא מפעם מעמדת מפעל הפיס סמוכה. התיאור שלו נשמע כמו קטע מתוסרט היטב מ"משימה בלתי אפשרית": "המוקדנית במד"א אמרה לי לטוס למעלה לכיוון 'המנזר'. התחלתי לפלס את דרכי כמו משוגע בין כל ההמונים בשוק ולרוץ כשלרגלי כפכפים".
9 צפייה בגלריה
"כדי לקבל שיתוף פעולה צריך לפשט את העניין למי שלא מבין, ככה מקבלים את התוצאה הכי טובה". יובל קדישי (משמאל)
באותם רגעים קדישי פותחת במחשב של מד"א תצלום של העמדה שבה מותקן המפעם, כדי שתוכל לתדרך את תגר במדויק. "ליד 'המנזר' היא הנחתה אותי להקשיב והפעילה מרחוק את הצופר של הדפיברילטור. אני באמת שומע צפצוף חזק מאוד, מסתובב ורואה מעין קופסה צהובה על דוכן של מפעל הפיס. 'תתקרב לקופסה, אני פותחת לך עכשיו'. שמעתי קליק והדלת של הקופסה נפתחה. לקחתי את המכשיר וטסתי באמוק למטה. הגעתי חזרה למקום, נתתי את המכשיר לרופא ובשלוש מכות חשמל הוא החזיר את דרור לחיים".
"זו סיטואציה שבה אנשים לחוצים מאוד, וכדי לקבל שיתוף פעולה צריך לפשט את העניין למי שלא מבין, ככה מקבלים את התוצאה הכי טובה", מסבירה קדישי. כל הסיפור, מבהיר תגר, נמשך כשתי דקות. "לא חשבתי בכלל, הייתי בנתק מוחלט. המוקדנית הייתה קרת רוח ומקצועית וידעה איך להכווין אותי. הייתה לי משימה מול העיניים ועשיתי הכול כדי לבצע אותה כמה שיותר מהר. רק אחרי שמסרתי את הדפיברילטור לרופא והסדרתי נשימה - קלטתי מה קרה. בדיעבד הבנתי שהמפעם הציל אותו וזה די מדהים. אני שמח שהיה לי חלק באירוע שהוביל להצלת החיים שלו. אני פוגש אותו כל שבוע בשוק מאז".
החוויה גם גרמה לתגר להבין את חשיבות העניין. "אנשים לא מודעים לקיום של הדפיברילטור וככל הנראה לא יודעים לתפעל אותו. ההקשר תמיד טראומטי ויש כנראה רתיעה. אני נרשמתי להדרכה במסגרת 'שמים לב' והולך ללמוד איך לתפעל אותו. זה ממש חשוב, הנה, עובדה".
"הייתי על הגבול", מתייחס כהן למכת החשמל שהצילה את חייו לאחר שהתמוטט, "אני לא מאמין שניידת הייתה מצליחה להגיע בזמן לשוק בעומס של יום שישי. לולא המכשיר, לא הייתי כאן היום. אחרי 5-4 דקות זה כבר היה הופך לאירוע מוחי". הוא מתמודד גם היום עם ההשלכות הרפואיות של דום הלב, "נשמר במאמץ, לוקח תרופות קבועות, עובר בדיקות. אני לא אותו דבר מבחינה פיזית – אולי 50% ממה שהייתי".
כהן גר בראשון לציון עם אשתו ושלושת ילדיהם. "לא הייתי מודע בעבר לחשיבות המפעם וזה בסך הכול פשוט מאוד לתפעול – לחיצה על כפתור והמכשיר עושה את הכול לבד. אחרי שזה קרה פנינו לשכנים, סיפרנו מה שקרה והוועד התקין דפיברילטור בבניין".
"אתה צריך לעשות את זה, כי אין זמן לחכות למד"א"
החובשת יובל קדישי עבדה במד"א שלוש שנים, עד לאחרונה, ולקחה חלק גם בהצלתו של סראחין עואד (70), תושב הדרום, שהתמוטט בזמן ביקור בסניף בנק לאומי בבאר שבע בסוף חודש מרץ האחרון. "קיבלתי שיחה מאחד העובדים עם דיווח על מישהו שהתעלף בסניף. ביקשתי שיתחילו לבצע בדיקות וכשהבנתי שהוא ללא דופק ונשימה הדרכתי אותו לבצע פעולות החייאה. בשלב כלשהו הוא אומר לי 'טוב, ביי ביי'. התעקשתי להמשיך בשיחה ושלחתי אותו להביא את מכשיר הדפיברילטור. ביצענו בעזרתו החייאה עד שצוות מד"א הגיע. עד לא מזמן בכלל לא ידעתי שהוא יצא מזה".
עואד התעורר בבית החולים רק שבוע לאחר מכן, ללא כל זיכרון של מה שאירע. מי שפעל באותן דקות גורליות היה מיכאל ריאביצ'ב, תושב אשקלון, אחראי קופות בבנק לאומי. "הלקוח פשוט התעלף בזמן שישב על הכיסא. התקשרתי למד"א ויובל במוקד ליוותה אותי – אמרה לי לבדוק דופק, את מצב העיניים. השכבתי אותו בעזרת אנשים אחרים כדי להתחיל בפעולות החייאה וביקשתי שצוות מד"א יבוא לעזור. יובל אמרה לי - 'אתה צריך לעשות את זה, כי אין זמן לחכות למד"א'".
ריאביצ'ב שלח את ישראל השומר להביא את המפעם הממוקם בדוכן סמוך של מפעל הפיס. "המכשיר התחיל לתת הנחיות – על מה ללחוץ, מתי להתרחק - והמשכתי בהחייאה עד שהצוות של מד"א הגיע".
ריאביצ'ב מספר שרופאה מבית החולים סורוקה, שהייתה במשמרת שבה הגיע עואד לבית החולים, ביקרה במקרה בסניף הבנק ימים ספורים לאחר מכן. "אני ממש פחדתי ששברתי לו את העצמות בזמן ההחייאה והיא הרגיעה אותי ואמרה – 'מיכאל פעלת נכון, ואלמלא מה שעשית, הבנאדם היה הולך'. אני מרגיש שעשיתי משהו טוב. סיפרתי לילדים ולמשפחה – להציל חיים זה נותן סיפוק. וזו גם מצווה".
דום לב: ארבע דקות קריטיות
דום לב מהווה את סיבת המוות השנייה בשכיחותה בישראל, עם כ-8,000 איש שמתים ממנו מדי שנה, מחציתם מחוץ לכותלי בתי החולים. אחוז השרידות בישראל במקרה של דום לב בקהילה עומד על 4% בלבד, מספר הנמוך משמעותית מהממוצע העולמי (ה-OECD) שעומד על כ-10%, ובחלק מהמדינות המפותחות מגיע עד ל-21%.
באירוע של דום לב, מפסיק ליבו של אדם לפעום באופן סדיר וכתוצאה מכך זרימת הדם והחמצן לאיברי הגוף נפסקת. הדרך היחידה להשבת קצב הלב לפעילות תקינה היא באמצעות מכת חשמל, כאשר הגורם הקריטי בקביעת השרידות הוא מהירות קבלת הטיפול - בכל דקה הסיכוי להשיב את הלב לקצב תקין יורד בכ-10%, כך שלמעשה יש לנו דקות ספורות בלבד לתת לאדם מכת חשמל. מחקרים מראים כי לאחר ארבע דקות עשוי להתחיל נזק מוחי בשל חוסר זרימת חמצן למוח.
(איך מפעילים את הדפיברילטור)
נוכח קריטיות הזמן, נמצא כי ביצוע פעולות החייאה שכוללות שימוש במכשיר מפעם ע"י עובר אורח המהווה את החולייה הראשונה בשרשרת הצלת החיים עד להגעת הפרמדיקים למקום מגבירה את סיכוי ההישרדות של המטופל.
בשנת 2008 חוקק "חוק הדפיברילטורים" המורה להציב מכשירי מפעם בכל מרחב ציבורי שבו מתכנסים מעל 500 איש. מעבר לכך שדוח מבקר המדינה מצא השנה פערים דרמטיים בנגישות למכשיר, גם המודעות הציבורית לפשטות השימוש במכשיר נמוכה ומספר השימושים בשנה עומד על עשרות בודדות.
"שמים לב" - 200 עמדות ברחבי הארץ
במסגרת יום הדפיברילטור שחל היום (ג'), מפעל הפיס, מגן דוד אדום ומרכז השלטון המקומי, בשיתוף עם אפליקציית "איפה דפי" (פלטפורמה חברתית למיפוי דפיברילטורים), יוצאים במיזם מודעות לאומי תחת הכותרת "שמים לב". המיזם, שהחל בשנה שעברה, מתמקד בהסברה על אודות הצלת חיים באמצעות שימוש במכשיר, במטרה להעלות את המודעות לקיומם של מפעמים במרחב הציבורי ולקלות שבה יכול כל אדם, גם ללא רקע רפואי מוקדם, להשתמש בהם על מנת להציל חיים. 200 עמדות ייפרסו היום ברחבי הארץ להדרכה ותרגול תרחישי הצלת חיים במקרה של דום לב. ההדרכות ייערכו השנה גם בבתי ספר ובבסיסי צה"ל.
"שמים לב" הוקם מתוך סיפורה האישי של ליהי קורין - שאביה דוד עבר דום לב במקום עבודתו ולא חובר לדפיברילטור ציבורי שהיה בסמוך למקום האירוע. "מישהו הניח לידו דפיברילטור, אך המכשיר לא חובר עד להגעת צוותי ההצלה. עבור אבא שלי, הדקות הללו היו קריטיות והוא נותר עם נזק נוירולוגי קבוע", סיפרה. "המחשבה - 'למה היה ליד אבא מכשיר והוא לא חובר?' המשיכה להדהד בי. עם הזמן הבנתי שהתשובה נעוצה ככל הנראה בחסם פסיכולוגי ושנדרש שינוי תודעתי עמוק אצל כולנו בנוגע לשימוש במכשיר".
- למיזם שמים לב
- לאתר "איפה דפי"
