הפרעות אכילה ושינה יכולות להתרחש בכל מצב, אבל ללא ספק קשורות באופן הדוק למצב הנפשי שלנו. ואכן, במצבים של טראומה קיצונית כמו מלחמה, דפוסי האכילה והשינה נפגעות ראשונות. חשוב להבחין בין תגובה נורמלית לבין תגובה פתולוגית, שכן, קשיי ויסות בשינה ובאכילה משפיעים על מצבי דיכאון, חרדה, התפתחות פוסט טראומה והתמכרויות.
מהם סימני האזהרה?
כל ירידה קיצונית במשקל או עלייה במשקל שנמשכת מעבר לחודש צריכה לעורר חשד, כמו כן תסמינים התנהגותיים כהימנעות מאכילה או אכילת יתר, תסמינים כמו ירידה במצב הרוח, אי שקט, הערכה עצמית התלויה באכילה או אי אכילה ובמשקל, תסמינים גופניים כעייפות, חולשה, דופק איטי וחום גוף נמוך.
מי עלול לסבול?
בשל חריגות האירוע, ניתן לומר שכמעט כולם. שורדי הטבח, המפונים והמתפנים מצפון הארץ ומהדרום, פוסט טראומטיים מאירועי טרור או מלחמה קודמים והרשימה ארוכה: אנשים עם רקע של טראומה מינית, דיכאון, חרדה והפרעות אכילה. כמו גם, בני משפחה של לוחמים, אנשים שנחשפים לאירועים הקשים דרך המדיה לסוגיה ועוד. מעגל רחב נוסף הוא מעגל נותני השירות לנפגעים.
מהו הטיפול המומלץ בהפרעות אכילה?
יש לנסות לקיים שגרה של חיי קהילה ומשפחה ככל הניתן. שגרה מותאמת מצב, גיל וסדר יום הכרוך בשעות קבועות ככל הניתן של אכילה, השכמה בבוקר ושעות שינה קבועות. קיום ארוחות משפחתיות כסמן "לשגרה של פעם" וללא מסכים ככל שניתן, מה שחשוב בעיקר לילדים. בנוסף, יש חשיבות לנוכחות הורית קבועה במהלך הארוחות. שכן, אחד התפקידים המשמעותיים של ההורים זה להשפיע על דימוי עצמי ודימוי גוף חיוביים.
הטיפול המומלץ באוכלוסיית הנפגעים הישירים
- לשמור על שיחה ממוקדת ואוספת לתפקוד והבניה של ארוחות מפוזרות לאורך היום.
- לעודד תפקוד מנטלי: "בארוחה הבאה מה תאכל"?, יש לנסות לארגן בתשאול ובמתן ההנחיות את העובדה שכרגע הגוף במקום בטוח, וחלק מהעזרה שאפשר לתת היא בצרכים הבסיסיים: ארגון סדר היום, אכילה ושינה. התייחסות לארוחות ולאכילה היא כמו לטיפול תרופתי. המסגרת הבטוחה של האכילה - תפנה מקום לרגשות שעולים.
- להימנע מלדבר על נושאים שעלולים להציף רגשות.
- להחזיר את תחושת השליטה באמצעות הבניית ארוחות והקלה על סימפטומים: המטרה להפוך חוסר שליטה למציאת יסודות של שליטה: להעצים כל גרגר של שליטה שהאדם נקט בה ונוקט בה, אפשרויות בחירה מול האוכל, ארגון שעת אכילה, סוג מזון (יבש/מבושל/שתייה מול מוצקים). המיקוד הוא במזון המתאים ביותר: מה יהיה קל ונעים יותר לאכול.
- להפחית תחושות של אשמה, בושה וכישלון: במצבים אלו אנשים נוטים לחוש תחושות אשמה. המטרה לתת הנחיות מאוד ספציפיות למצב ולתחושת המסוגלות. לעודד הצלחות קטנות (למשל, הליכה של חמש דקות) ולהאיר שבמצב האבנורמלי הם עשו ועושים הכי טוב שיש ביכולתם.
- להימנע ממתן הנחיות מרובות או כאלו שמעבר לרמת מסוגלות שבו מצוי הפונה לייעוץ.
- לנרמל את התגובות למצב: תגובות הגוף למצב סטרס הן נורמליות ולכל אחד ביטוי ייחודי לו המטרה לנרמל תגובת הגוף במצב סטרס וחירום.
כיצד נבחין בין הפרעות שינה ואכילה נורמליות לבין מהלך פתולוגי?
אם יש ספק – אין ספק! פנו להתייעצות. עדיף לבדוק ולמנוע מאשר להגיע לטיפול כשההפרעה כבר מבוססת. הקו הראשון לטיפול בהפרעת אכילה הוא טיפול במרפאה ראשונית – רופא/ת משפחה/ילדים, תזונאית המתמחה בהפרעות אכילה ואיש סיעוד. בהתאם לצורך לעיתים נדרש המשך טיפול במסגרת ייעודית לטיפול בהפרעות אכילה.
ד"ר עינת צוברי עו"ס, מנהלת וד"ר רועי רצון, פסיכיאטר ילדים, המרכז לטיפול בהפרעות אכילה הדרים בכפר סבא, שלוותה מקבוצת הכללית
