רועי לבנברג (46), אב לשניים, התחיל לרכוב על אופניים בגיל 12. שנה אחר כך הוא קיבל כמתנת בר-מצווה אופני כביש. "זאת הייתה אהבה ממגע ראשון", הוא מספר. אחרי חצי שנה של מאבק קשה ומתיש במחלת הלוקמיה, יזכה לייצג את ישראל בקיץ הבא בטור דה פראנס 2025 במסגרת קבוצת Cure Leukaemia (לרפא לוקמיה).
רועי זכה ארבע פעמים באליפות ישראל לרכיבת כביש, היה חבר בנבחרת ישראל, התחרה בחו"ל וזכה להגיע למקומות הראשונים. "האופניים הפכו להיות חלק מהזהות שלי, הייתי מתאמן כילד חמש פעמים בשבוע. הופעתי פעמיים על השער של מגזין אופניים והיו עליי כל מיני כתבות בעיתונים המקומיים ובמוספי בספורט".
בתחרויות הראשונות שבהן השתתף כנער, הגיע רועי למקומות מכובדים, דבר שהעניק לו מוטיבציה רבה. "שם נעשה החיבור, כי בלטתי פתאום, בשונה מענפי הספורט האחרים שאליהם לא התחברתי", הוא אומר, "ההצלחה עזרה לי להתחבר לרכיבה. זה נתן לי הרבה מאוד ביטחון, ומשם לקחתי את זה בצורה מאוד רצינית. בתור ילד, העונש שהיו נותנים לי בבית זה לא ללכת לאימון אופניים. המאמן שלי הפך לדמות מאוד דומיננטית בחיי, כשהיו לי בעיות בלימודים היו מדברים אתו".
בסביבות גיל 30, לאחר הפסקה ארוכה שלקח מרכיבה על אופניים, הוא חזר לרכוב על אופני שטח, במסגרת קבוצות רכיבה.
"הגעתי מבית החולים שבר כלי"
באוקטובר 2023, שבוע לאחר השבת הארורה, התעורר בחמש בבוקר עם כאבים עזים בחזה. הוא היה בטוח שמדובר בהתקף לב. בבדיקות שערכו לו במסגרת אשפוז בבית החולים, לא התגלה שום ממצא, והוא שוחרר עם משככי כאבים. בפברואר 2024, לאחר שחווה כמה התקפים של כאבים בעצמות בכל הגוף, הוא אושפז בבילינסון ואובחן עם לוקמיה חריפה בשלב מאוד מתקדם. לדבריו, לא נותר כלום מהמערכת החיסונית שלו למעט תאים סרטניים.
לאחר השוק הראשוני, הוא שאל את הרופא אם יש סיכוי שהוא יצא מזה. "הרופא אמר שכן, אפשר להחלים מזה לגמרי, זה ייקח הרבה זמן וצריך מזל, אבל שזה אפשרי". מאותו רגע הוא שם את ההחלמה שלו כמטרה, ובדיוק כמו ברכיבה על האופניים – הוא ידע שהוא ינצח.
"ברגע שהוא אמר לי שיש סיכוי – ידעתי שאני אגיע לשם", מספר רועי, "בכיתי במשך עשר דקות שאחריהן נכנסתי למוד שיש לי משימה ושזה יהיה ארוך, כמו מרוץ אופניים, אבל שאני הולך לנצח את זה. לקחתי את זה כמו את הספורט, במחשבה יש הרבה מאוד כוח. לדוגמה, בכל פעם שהייתי מקבל תוצאות טובות בבדיקות שעשיתי במהלך האשפוז, קמתי וסיפרתי לכל המחלקה ולצוות, למרות שלא היו לי כוחות בגוף כדי לקום מהמיטה, זה משהו ששום תרופה לא הייתה יכולה לעשות. נשארתי אופטימי כל הזמן".
בשבוע הראשון והקשה הוא טופל בכמויות אדירות של מורפיום כי הרגיש, לדבריו, את העצמות שלו מתפוצצות. "אחרי המורפיום התחלתי כימותרפיה 'מצילת חיים', שבוע של כימותרפיה חזקה 24/7 לווריד".
בחמישה שבועות של אשפוז הוא טופל כדי להרוס את תאי מח העצם החולים ולייצר מח עצם חדש. "לאחר האשפוז נחתי חודש בבית, התחזקתי לקראת סיבוב נוסף של כימו והשתלת מח עצם. הגעתי מבית החולים שבר כלי. החברים שלי מקבוצת הרכיבה הביאו לי מאמן הביתה והתחלתי להתאמן, היה לי חודש לעלות שוב במשקל ולהתחזק".
רועי לבנברג: "לאחר האשפוז נחתי חודש בבית, התחזקתי לקראת סיבוב נוסף של כימו והשתלת מח עצם. הגעתי מבית החולים שבר כלי. החברים שלי מקבוצת הרכיבה הביאו לי מאמן הביתה והתחלתי להתאמן, היה לי חודש לעלות שוב במשקל ולהתחזק"
לקח לו שלושה חודשים להרים את עצמו ולחזור לחיים לאחר ההשתלה. "היה לי הרבה מזל, כמו העובדה שאחותי הקטנה יצאה מתאימה לתרום לי מח עצם, וגם כשהגבתי ממש טוב לכימו. מעבר לזה, במשך כל האשפוז דאגתי לנוע הרבה, הייתי עושה טיולים יזומים פעמיים-שלוש ביום, גם בתקופות שהייתי סמרטוט, לא ויתרתי לעצמי".
"יש נפילות בדרך"
בחודשיים האחרונים סבל רועי מתופעות לוואי כמו בעיות במערכת העיכול וירידה במשקל, אבל אפילו המצב הזה לא מנע ממנו להמשיך לרכוב על אופניים. "ביום שישי שעבר השתתפתי במסע התרמה לילדי בית השנטי (בית חם לנוער בסיכון), מסע של אופני שטח", מספר רועי בהתרגשות, "זה לא מסע קצר, רוכבים מתל-אביב עד פאתי ירושלים, זה 90 ק"מ - דמי ההשתתפות הם תרומה לבית השנטי, כך שהמטרה גרמה לי להשתתף".
רועי מספר: "אני עכשיו רבע עוף, ועדיין - הכול בראש, לא הכול ורוד, יש נפילות בדרך, אבל הנה, אני רוכב 90 ק"מ כי מבחינתי זה לא בגוף, זה בראש. יש לי ידיעה ברורה שמרגיעה אותי שאני אעבור את זה ושאהיה בסדר גמור".
המסר הבולט של רועי לאנשים שמתמודדים עם סרטן, הוא לשמור על האמונה ועל המחשבות החיוביות. "יש לזה הרבה מאוד כוח על התוצאות ועל קצב הריפוי. אני רואה את זה בכל שלב בדרך שאני עובר".
הוא מספר גם על הקשר שלו עם לי קורזיץ, ארבע פעמים אלופת העולם בגלישת רוח, שמחלימה אף היא מלוקמיה. "היא עברה שתי השתלות של מח עצם. יש אחווה מאוד חזקה בין החולים, וגם מגיעים לבית החולים לפחות פעם בשבוע כדי לראות את הרופא, כך שפוגשים את החולים באופן קבוע ודוחפים אחד את השני קדימה".
בחשבון האינסטגרם שלו הוא משתף בסטורי סרטונים מהמסלולים שהוא רוכב בהם על האופניים, ובכך מעניק השראה לעוקבים שלו. "אני מעלה סטוריז שבהם רואים אותי רוכב על אופניים, אני נראה טוב, בריא ופעיל, אנשים רואים את זה וזה נותן להם השראה, גם חולים אחרים שרואים איך אני מתמודד עם הלוקמיה ורואים שיש להם סיכוי".
"שני דברים שהם חלק גדול מהזהות שלי"
האופניים עזרו לו להתחזק בין טיפול לטיפול, וגם במהלך הטיפולים עצמם. כששמע על אירוע ההתרמה העולמי ללוקמיה, שמתקיים במסגרת הטור דה פראנס, לא היה מאושר ממנו לשלב תרומה ללוקמיה עם האהבה הגדולה ביותר שלו – האופניים. "זה הרגיש לי כמו החיבור המושלם – שני דברים שהם חלק גדול מהזהות שלי".
בחמש השנים האחרונות מתקיים אירוע עולמי להתרמה ללוקמיה, שכולל רכיבה של המסלול המלא של הטור: מסע של 21 קטעים, 3,500 ק"מ ומעל ל-50 אלף מטר טיפוס. מדובר בקבוצה של 20 רוכבים מכל העולם, רוכבים שיש להם קשר ישיר ללוקמיה, או שהיו חולים כמוהו או שבן משפחה שלהם חלה או נפטר מלוקמיה. נבחרת המשתתפים Cure Leukaemia תזנק ב-28 ביוני 2025, שבוע לפני הזינוק הרשמי של הטור, כשהמטרה היא לגייס כספים להעלאת המודעות למחלת הלוקמיה. התנאי להשתתפותו של רועי בטור הוא גיוס 240 אלף שקל, שייתרמו למחקר לריפוי לוקמיה.
"בכיתי במשך עשר דקות שאחריהן נכנסתי למוד שיש לי משימה ושזה יהיה ארוך, כמו מרוץ אופניים, אבל שאני הולך לנצח את זה. בכל פעם שהייתי מקבל תוצאות טובות בבדיקות שעשיתי במהלך האשפוז, קמתי וסיפרתי לכל המחלקה ולצוות. נשארתי אופטימי כל הזמן"
הקבוצה תרכב כמו קבוצת פרו טור, עם ליווי של אופנועים ורכבי ליווי, רופאים, מסאג'יסטים וכל המעטפת מסביב. כל חבר קבוצה מתחייב לגייס כסף תרומה ללוקמיה כתנאי להשתתפות. לצורך גיוס הכסף הקים רועי פרויקט גיוס המונים.
ההשתתפות במסע הזה עולה, לדבריו, כ-45 אלף שקל, ומלבדם מתחייב כל רוכב לגייס כ-130 אלף שקל תרומה למלחמה בלוקמיה, "יש גם קבוצת רכיבה מקצועית ישראלית שקיימת כבר שנים שהתורם שלה הוא סילבן אדמס. זו פעם ראשונה שיש קבוצה ישראלית שמתחרה בטור דה פראנס, אני בקשר איתם והם כנראה ייקחו עליי חסות".
בסיום השיחה עם רועי, הוא אומר בנימה אופטימית, "אם אסיים את המסלול - לא, סליחה - כשאסיים את המסלול של הטור דה פראנס, אהיה הרוכב הישראלי השלישי אי פעם שעשה את זה".
