אמנה שאהין הייתה על גג העולם. היה לה, לדבריה, הכול ובשפע: בעל אוהב, מאפשר ותומך; שני בנים; עסק משגשג למכירת בגדים ברשת, שהפך אותה לאושיה מוכרת במגזר הערבי; למעלה מ־10,000 עוקבים באינסטגרם; "ובנוסף, הייתי שותפה בחברה לעמילות מכס וייבוא", היא מתארת. ואז הגיע חודש יולי, וחייה טולטלו – פעמיים. "בפעם הראשונה זה קרה כשאני בהיריון מתקדם וגילו ציסטה סרטנית מעל הרחם. כרתו אותה, הצליחו לשמר את ההיריון, וכשאני בקושי מספיקה לנשום לרווחה, גילו אצלי סרטן מעי גס אלים וקשה", היא מתארת – יום לפני ניתוח שהיא עוברת בניסיון להיפטר מהסטומה שהותקנה בגופה.
סרטן המעי הגס - מה חשוב לדעת:
שאהין (30), תושבת לוד, טסה ביולי עם בעלה, ילדיה ועם בני משפחה נוספים לנופש בגרמניה. "הייתי אז בתחילת החודש השביעי, בהיריון יקר שבא אחרי הפלה, ופתאום, באיזה בוקר, התחלתי להרגיש כאבים בבטן התחתונה", היא מספרת. כמי שמנוסה בהריונות היא לא עשתה מזה עניין והמשיכה בבילוי המשפחתי. "אמרתי לעצמי, 'תתמודדי, כל כך הרבה זמן תיכננו את הבילוי הזה ואת לא הולכת להרוס לכולם'", היא מסבירה.
היא התאפקה, נשכה שפתיים, אבל שלושה ימים אחרי שנחתו בארץ הכאב כבר לא היה נסבל והיא הגיעה לבית חולים. "במיון נשים אסף הרופא חשבו שאולי צירים מוקדמים שגורמים לכאב, או אבנים בכליות, או דלקת, ולכן הורו לי לשתות הרבה ואשפזו אותי לבירור", היא מספרת. אחרי יומיים היא שוחררה לביתה בלי ממצא, "אבל הכאב כבר התפשט משני צידי הבטן התחתונה וטיפס עד לאמצע בית החזה. זה הרגיש כמו שריר שנתפס ובא לך לצרוח מכאב, ואז זה מרפה", היא מתארת.
שאהין חזרה למיון נשים, שם היא טופלה בנוגדי כאב חזקים יותר, כאלה שאסורים עקרונית לשימוש בנשים הרות, אלא שהרופאים הסבירו שאין להם חלופה תרופתית יעילה אחרת להציע לה. "אמרתי להם שכבר כמה ימים יש לי עצירות, אז המליצו על תזונה רכה ונוזלית ושיחררו אותי שוב הביתה", היא מספרת.
אבל מצבה רק הלך והחמיר. "את התרופה החזקה היחידה שעזרה לי, לקחתי בלילה, כדי שלפחות אצליח לישון קצת, אבל איך שההשפעה פגה הייתי מתעוררת בהרגשה של סכינים שננעצות לי בבטן", היא מתארת ,"כבר לא יכולתי לשבת או לשכב, רק לעמוד, וככה טיילתי הלוך ושוב בסלון, מחזיקה את הבטן ומתפללת שהסיוט הזה, שאף רופא לא יודע מהו, ייגמר כבר. מרוב ייאוש הלכתי לרופאים פרטיים וגם הם לא ידעו להסביר מה קורה לי בגוף".
היא הגיעה למיון בפעם השלישית ועברה הדמיית אולטרסאונד שלא גילתה ממצא חריג. "הפעם הרופאים חשדו שמדובר בריווי מים, אבל אמרתי להם: 'אני מכירה את הגוף שלי, כבר הייתי בהיריון, ולא זו הבעיה. במקום שתתמקדו בלחפש את מוקד הכאב אתם חוזרים ומחפשים באותו מקום ועושים עוד מאותו הדבר'". בשלב זה ניסו סוף־סוף כיוון אחר: היא עברה הדמיה מדויקת יותר, עם חומר ניגוד, ואז נתגלה גידול ענק "שישב" על הרחם ודחס את השחלה השמאלית.
כשהיא בשבוע ה־29 להיריון הסביר לה הצוות הרפואי שחייבים להכניס אותה לחדר ניתוח, ועליה לחתום על הסכמה לניתוח קיסרי שעלול להתרחש במהלכו. "מצד אחד הייתי רגועה שסוף־סוף מוצאים מה יש לי ועומדים לכרות את זה מהגוף שלי, אבל מצד שני חששתי מהלידה לפני הזמן", היא מתארת.
"המחלה מופיעה בעשור האחרון בצעירים"
בחדר ההתאוששות, אחרי ארבע שעות ניתוח, הניחה שאהין אקראית את היד על הבטן וגילתה להפתעתה שההיריון נשמר. "זה היה כל כך מבלבל. כבר לא ידעתי מה אני מרגישה", היא מספרת, "מצד אחד אני עוברת ניתוח על מנת שיפסיק לי את הכאב המטורף, ואז אומרים לי שהצליחו לשמר את ההיריון אבל נאלצו לכרות יחד עם הציסטה גם את השחלה השמאלית, וגם שהציסטה הכילה גושים רבים וככל הנראה הם סרטניים".
אחרי ימים ספורים חזרו הכאבים במלוא עוצמתם. "בשלב הזה כבר צעקתי ששלושה שבועות אין לי יציאות ושאני נטרפת מכאבים", מספרת שאהין. היא טופלה במשלשלים שונים ובחוקן, שלא הצליחו לרוקן אותה. שבוע לאחר הניתוח הראשון שלחו אותה סוף־סוף הרופאים לבדיקת קולונוסקופיה. "כשאני בדרך לשם, המנתח פתאום מגיע, עוצר הכול ואומר: רגע רגע, אני רוצה שקודם נעשה לה סי.טי. בטן עם חומר ניגוד ואז נחליט לגבי הקולונוסקופיה".
שניות לאחר סיום ההדמיה הגיע המנתח למסדרון שבו המתינה ובישר לה שזוהתה אצלה חסימת מעיים, ואם לא ינתחו אותה בדקות הקרובות צפויה לה סכנת חיים מיידית. עוד לפני ביצוע הניתוח המורכב יילדו אותה הרופאים, בשבוע ה־31, והוציאו מבטנה בת במשקל 1.6 קילו. "אחרי שהתאוששתי מהלידה בישרו לי הרופאים שגילו אצלי גידול ענק במעיים, שהוסתר על ידי הבטן ההריונית. הם עדכנו שהגידול חסם את החלחולת ובבטן הצטברו שלושה קילו של צואה, ואם הם היו מתפוצצים בבטן הייתי מתה בוודאות", היא מספרת.
מהניתוח, שבמהלכו נכרתו חלקים גדולים מהמעי הגס, היא יצאה מחוברת לסטומה. "הייתי מותשת מהסבל ומהטלטלה הגופנית והרגשית שעברתי, ומה שהכי שימח אותי היה שפסקו הכאבים המטורפים האלה", היא מספרת, "רק בבית הצלחתי להתמודד עם הבשורה והחלטתי להילחם על איכות החיים שלי ושל המשפחה שלי. ידעתי שמה שאקרין להם זה מה שהם יפנימו, ולפי זה הם יתנהגו".
שאהין עוברת כיום כימותרפיה אגרסיבית. בין הטיפולים, היא מספרת, היא משתדלת להקרין אופטימיות למען משפחתה. יום אחרי הראיון היא חזרה בפעם השלישית לחדר ניתוח בניסיון לתפעל מחדש את אזור פי הטבעת, מה שיאפשר לה לוותר על השימוש בשקית הסטומה.
ד"ר שלמה לבקוביץ, מנכ"ל עמותת צו מניעה והתמודדות עם סרטן המעי הגס, מסביר: "זו מחלה שניתנת למניעה אם פועלים על פי ההנחיות ומבצעים כנדרש את כל הבדיקות התקופתיות".
הוא מציין כי סרטן המעי הגס, שאובחן בעבר בעיקר בקרב בני 70, מופיע בעשור האחרון גם אצל צעירים, שלא אחת מתעלמים מהסימנים ומגיעים לרופא באיחור.
