סיפורם של אילי ורון לב מתחיל לפני 40 שנה, כשהכירו בחוג ריקודי עם בקיבוץ. אילי הייתה אז בת 24, עם ילד בן שנה שאובחן עם צרכים מיוחדים ונכות קשה. רון היה רווק באותו גיל, והם התאהבו והתחתנו. תחילה גרו בקיבוץ גל-און הסמוך לקריית גת, ומאוחר יותר יצאו לשליחות בת ארבע שנים בשוודיה מטעם חברת אמדוקס. בנם הראשון, גיא, נולד בקיבוץ; השני, עומר, נולד בשוודיה. עם חזרתם לארץ הם השתקעו בגן יבנה; אילי עבדה כקוסמטיקאית, ורון המשיך בהייטק. שום דבר לא הכין אותם לדברים שעברו עליהם בהמשך.
קראו עוד:
בגיל 55 החליט רון לעשות הסבה מקצועית לארכיאולוגיה. הוא התקבל למכון ויצמן, קיבל שם דוקטורט, וכיום עוסק בפתרון בעיות ארכיאולוגיות בעזרת מדעים מדויקים. אילי פתחה ספא בגן יבנה. בנם עומר אהב אקסטרים, אהב חברים וניחן בכריזמה בולטת. הוא ניגן בגיטרה, אהב לגלוש גלים ותמיד ניסה לשכנע את אמו לגלוש איתו. "בואי, יהיה לך כיף", היה אומר לה. האם לא הספיקה לגלוש איתו, והיום היא גולשת בלעדיו ומבינה על מה דיבר אז.
בתיכון הוא התנסה באלכוהול וקנאביס, אבל הוריו חשבו שהוא "כמו כולם" ושזה יעבור לו. בצבא שירת כתומך לחימה ולאחר מכן נסע לארצות הברית, שם הקים חברה לשיפוץ בתים שזכתה להצלחה. לעיתים קרובות היה שולח להוריו תמונות של בתים ששיפץ, או מתקשר כדי לדווח על התקדמות במטבח ועל הקרמיקה שבחר. בהדרגה, החלו השיחות להתמעט. הקשר נחלש. ההורים הרגישו שמשהו לא טוב קורה לבנם. הם צדקו.
2 צפייה בגלריה
עומר לב ז"ל. "כשאצא יום אחד מהמחלה", אמר, "אעשה מיזם כזה, שאף ילד לא ייגע בחרא הזה"
(צילום מהאלבום המשפחתי)
כישלונות, תסכולים וסמים
בני הזוג לב טסו לארצות הברית כדי לבקר את עומר. הם היו בטוחים שמדובר באלכוהול ובמסיבות אל תוך הלילה, לא יותר. רק כשנחתו בלוס אנג'לס התברר להם שבנם מסניף קוקאין. והדרך מאלכוהול וסמים קלים לקוקאין קצרה ביותר. אילי ורון שיכנעו אותו לחזור לארץ לחתונת אחיו ולהישאר כאן, אבל בארץ חווה כישלונות ותסכולים. עבודה מסודרת הוא לא הצליח למצוא. כשניגש לבחינה פסיכומטרית, התקשה להתרכז ועזב באמצע. "היינו בשוק כשזה קרה, כי עומר תמיד היה חכם ומוצלח", מספרים הוריו.
בהמשך החליט להירשם למכינה בכימיה, ולפני תחילת הלימודים נסע להודו. ימים אחדים אחרי שהגיע לשם, התקשר להוריו והודיע, "אני לא חוזר". באותו רגע אמרה לעצמה אמו אילי, "הלך לנו הילד".
כעבור ימים אחדים קיבלו טלפון מחבר שטייל איתו בהודו. הוא ביקש מהם לבוא לחלץ את עומר, לפני שיהיה מאוחר מדי. התברר שעומר היה אצל רופא מקומי כדי לבקש מרשם לאופיאטים, וכשנענה בסירוב, נכנס לקריז. הם הטיסו אותו בחזרה לארץ.
עבודה מסודרת הוא לא הצליח למצוא. כשניגש לבחינה פסיכומטרית, התקשה להתרכז ועזב באמצע. "היינו בשוק כשזה קרה, כי עומר תמיד היה חכם ומוצלח", מספרים הוריו
אנשי המשלחת הגיעו אליו ושיכנעו אותו לחזור לארץ, לאבא ולאמא, עם הבטחה שיקבל כרטיס טיסה ויוכל לחזור להודו כשירצה. בישראל עבר בין מוסדות גמילה, מכפר איזון שבקיסריה ועד מרכז דולפין שבאשדוד, שם הצליח להתנקות. נראה היה שהוא צולח את המשבר. מנהלת דולפין, איריס מרציאנו, סיפרה שהוא היה דמות חיובית, עזר למאושפזים אחרים, לימד אותם שחמט ועודד ברגעים קשים.
עם סיום התהליך הוא אמור היה לצאת לכפר שיקומי בנגב בשם רוח מדבר, שם לומדים הנגמלים לחיות בלי סמים, אבל עומר ביקש להיות כמה ימים בבית. במהלך השהות בבית הזמין אליו חבר שהביא איתו סמים ואלכוהול, ומכאן הכול הידרדר שוב. עומר נאלץ לעבור גמילה מחדש. הוריו היו צמודים אליו, לא השאירו אותו לבד. כשירדו לריצת מרתון באילת, השאירו איתו קרוב משפחה שישמור עליו, אבל עומר הצליח להשיג סם קשה בשם פנטניל – ונפטר ממנת יתר. זה קרה ב-3 בדצמבר 2019. הוא היה אז בן 25. משפחתו החליטה לתרום את איבריו ל-12 אנשים שונים – "כולם יצאו מבית החולים כעבור שבוע", מספרים ההורים, "כולם חיים ומתפקדים".
הוא מכוון אותנו מלמעלה
כבר בזמן השבעה החליטו ההורים לנסות לעזור להורים ולמתבגרים בנושא ההתמכרויות. "אם היינו יודעים עם עומר את מה שאנחנו יודעים היום, אולי הוא היה עדיין בחיים", הם אומרים. "לכן החלטנו להקים מיזם כדי לספר את הסיפור שלנו, לעורר שיח ציבורי בנושא ולהעלות את המודעות לסכנת ההתמכרות שאורבת לכולם".
לדבריהם, ההתמכרות נעשתה מגפה בשל הכמות הגדולה של תרופות מרשם ממכרות הקיימות בשוק, תהליך הנורמליזציה של הקנאביס והקלות שבה ניתן להשיג חומרים. בני הזוג לב מדגישים שצעירים מתים ממנת יתר יותר מאשר מתאונות דרכים ומרציחות, אבל אין מספיק הסברה ושיח בנושא, ואין כמעט מודעות. המטרה שלהם היא לצמצם את מספר המתבגרים המתמכרים לחומרים מסוכנים (סמים, לרבות גראס ואלכוהול) על ידי בניית דרכים חדשות להגיע אליהם וניסיונות להאיר להם נקודות שישפיעו על גישתם לנושא וימתנו את משיכתם לחומרים האלה.
"אנחנו מרגישים שאנחנו מקיימים את הצוואה שלו בנושא המיזם", אומרת האם. "אני מרגישה שהוא מסתכל עלינו מלמעלה ושולח לנו סימנים שהוא גאה בנו מאוד. במיוחד אני מרגישה אותו איתי כשאני גולשת גלים בים"
ההורים של עומר מספרים שפעם הוא אמר להם, "כשאצא יום אחד מהמחלה, אעשה מיזם כזה, שאף ילד לא ייגע בזה". לאחרונה החלו בני הזוג לתת הרצאות בבתי ספר, בחברות ובארגונים שבהן הם מספרים את סיפורם ואת סיפורו של בנם. הם גם יזמו מרוץ לזכרו, "להאיר את עומר", שייערך ב-2 בדצמבר בגן יבנה, ואליו יוזמנו אלפי בני נוער. המרוץ יתקיים בדצמבר כי עומר נולד בדצמבר ונפטר בדצמבר. זהו גם חודש המודעות לסמים ולאלכוהול בבתי הספר.
"אנחנו מרגישים שאנחנו מקיימים את הצוואה שלו בנושא המיזם", אומרת אילי לב. "אני מרגישה שהוא מסתכל עלינו מלמעלה ושולח לנו סימנים שהוא גאה בנו מאוד. במיוחד אני מרגישה אותו איתי כשאני גולשת גלים בים. זו הייתה אחת האהבות הגדולות שלו. גם שם אני מרגישה שהוא מכוון אותנו מלמעלה".
