חודש אוקטובר הוא חודש המודעות לסרטן השד. כולנו מכירים את הפרסומות שמופיעות וקוראות לנשים ללכת להיבדק, אבל נראה שבשנת 2021 לנשים צעירות יש פחות סיכויים להישלח על ידי הרופאים לבדיקות, שיכולות לגלות את המחלה ולהציל את חייהן.
"בראש ישב לי הסטיקר הזה, שאומר שבדיקה מוקדמת יכולה להציל חיים", נזכרת עלמה גלית פיין, בת 31 מרחובות. לפני שנתיים, בגיל 29, היא הרגישה גוש בשד השמאלי, "הרגשתי, ממש במקרה, משהו שהוא שונה מהרקמה שאני רגילה להרגיש. בגלל המודעות לסרטן השד אמרתי לעצמי שזה בטח כלום אבל כדאי לבדוק". ואכן היא ניגשה כעבור שבועיים-שלושה לרופא וכשאמרה לו שזה נראה לה כמו משהו ראוי לבדיקה מעבר למישוש ידני, הוא ביטל אותה מיד ואמר לה שהכול נראה תקין. "ואז הרגשתי שעשיתי משהו לא בסדר שבאתי להיבדק, כי אני רק בת 29 בלי עבר משפחתי, אז למה שיהיה לי משהו? כך לפחות הוא אמר לי".
קראו עוד:
אחרי הבדיקה הקצרה, הרופא שלח אותה ליתר ביטחון לבדיקת אולטרסאונד. "בגלל מה שהוא אמר, הייתי שאננה ולא עשיתי מאמץ לקבל תור קרוב". עם התוצאה של האולטרסאונד היא הלכה לרופא אחר, שגם הוא אמר שהגוש שהרגישה הוא כנראה ציסטה בגודל של סנטימטר וחצי ואין לה מה לדאוג, אבל הגוש המשיך לגדול והתחיל לכאוב.
בשלב מסוים, מספרת עלמה, אף החל דימום מהשד, "בשלב הזה כבר נלחצתי. הגעתי למצב שהיה קשה לי להתכופף וזה כאב ממש". לרוע המזל, אז גם החלה מגפת הקורונה. עלמה החליטה שהיא לא מחכה לרופא שישלח אותה לביופסיה, וביקשה לקבוע תור בעצמה. "פניתי להרבה בתי חולים שאמרו לי שהם לא עושים ביופסיה בגלל הקורונה. לא חשבתי שיש לי סרטן, כי שני רופאים אמרו שאין לי, אבל כאב לי, לא הצלחתי לישון ורציתי להיפטר מהגוש כמה שיותר מהר".
לאחר שהבין את חומרת הכאבים, אביה של עלמה קבע לה תור לרופא פרטי, שמיד שלח אותה לבדיקת MRI ולביופסיה. אז גילו שהסיפור הוא לא אסתטי, אלא סכנת חיים: סרטן בשד שגדל לממדים של תשעה סנטימטר וחצי. עלמה נאלצה לעבור כריתה מלאה של השד. "היה לי מזל, מבחינת הגידול עצמו, הסוג שלו ורמת ההתפשטות. הוא לא הספיק להתפשט, למרות שזה היה אבחון מאוחר כי שנה שלמה הסתובבתי עם סרטן לא מאובחן".
"אני לא מאחלת לאף אחת להיות חרדתית בגלל הסיפור שלי, אני כן ממליצה להקשיב לאינטואיציות ולהתעקש על בדיקות. צריך להיעזר ברופאים אבל לא לצפות שהם היחידים שיצילו אותך"
ההתעקשות שלה ושל בני משפחתה לעבור את הבדיקות למרות גילה הצעיר עשתה את ההבדל בין חיים למוות. "אז לא עסקתי במה שהרופאים הראשונים אמרו לי, אבל היום אני עוסקת בזה כדי למנוע מנשים אחרות לעבור את זה. מעצבן אותי לראות את 'גילוי מוקדם מונע סרטן' ו'לכו להיבדק מוקדם'. אני הלכתי להיבדק מוקדם, אצל שלושה רופאים שונים, וזלזלו בי כי אני צעירה. אם לא היו מזלזלים בי, לא הייתי צריכה לעבור כריתת שד כי זה היה סנטימטר ולא תשעה ס"מ. אני לא מאשימה את הרופאים אלא את המערכת - כי לא שולחים לבדיקות נשים צעירות. למה שהם יפעלו אחרת ממה שהמערכת מגדירה?"
הנחיות משרד הבריאות ממליצות על בדיקת ממוגרפיה פעם בשנתיים החל מגיל 50. לנשים בסיכון גבוה, כמו מי שיש לה היסטוריה משפחתית עם סרטן, מומלץ להתחיל את המעקב כבר בגיל 40, אחת לשנה. לנשים צעירות יותר אין המלצה לבצע בדיקות אלא אם מדובר בנשאיות מוטציה בגן BRCA1 או BRCA2 או בעלות היסטוריה משפחתית.
"אני חושבת שבחיים שלנו יש קו דק בין חרדה והקשבה לאינטואיציה. אני לא מאחלת לאף אחת להיות חרדתית בגלל הסיפור שלי, אני כן ממליצה להקשיב לאינטואיציות ולהתעקש על בדיקות. צריך להיעזר ברופאים אבל לא לצפות שהם היחידים שיצילו אותך", אומרת עלמה.
היום היא מנסה להעביר את התובנות הללו הלאה בבלוג שלה, ולשכנע נשים להיבדק גם בגיל צעיר. היא גם לוקחת חלק בקהילת "חלאסרטן" של עמותת מרכז טל (שהקימו זוהר ויענקלה יעקובסון, לזכר בתם טל שנפטרה בגיל 26 מסרטן). חלאסרטן היא קהילת החולים והמחלימים הגדולה בישראל עבור צעירים, שמטרתם ליצור התאמה ותיקון של המערכות השונות לטובת חולי סרטן צעירים.
"לצעירות אין כרטיס כניסה לאחוזי ההחלמה הגבוהים"
בישראל יש יותר מ-30 אלף חולים ומחלימים צעירים בגילים 44-18, כ-70% מהם נשים. על פי נתוני "חלאסרטן", מדי שנה מאובחנות קרוב ל-800 נשים צעירות מתחת לגיל 45 בסרטן השד. מדי יום מאובחנים עשרה צעירים בני 18 עד 45 בסרטן, 3,800 צעירים בשנה. "יש 92% החלמה בשלב גילוי מוקדם של סרטן השד, זה הישג אדיר אבל לצערנו, אין לצעירות כרטיס כניסה לאחוזי ההחלמה הגבוהים הללו. הסיפור של הצעירים היה שקוף הרבה מאוד שנים", אומרת שירה סגל קופרמן, מייסדת שותפה ומנכ"לית חלאסרטן, עמותת מרכז טל.
"אנחנו מאמינים שאם מערכת הבריאות תחקור ותבדוק את משך הזמן מרגע התלונה של בחורה בטווח הגילאים הצעיר אצל רופא ועד לרגע האבחון והאבחנה - הממצאים שיעלו יהיו דרמטיים"
בשבוע שעבר ישבו נציגי העמותה בוועדת הבריאות בכנסת בראשותה של ח"כ עידית סילמאן. "אנחנו מאמינים שאם מערכת הבריאות תחקור ותבדוק את משך הזמן מרגע התלונה של בחורה בטווח הגילים הצעיר אצל רופא ועד לרגע האבחון והאבחנה - הממצאים שיעלו יהיו דרמטיים. הרוב המכריע של הנשים בקהילת חלאסרטן הלכו להיבדק והרופא שלח אותן הביתה בגלל שהן צעירות מדי. הרבה מדווחות לנו שהן באו לגינקולוג בהיריון והוא אמר שזה כלום, ובסוף זה היה סרטן. בגילוי מוקדם יש למעלה מ-90 אחוזי הצלחה, לצערנו, אין לצעירות כרטיס כניסה לאחוזי ההחלמה הגבוהים הללו.
"זה לא מספיק לומר 'אבחון מוקדם מציל חיים' - צריך לשנות במערכת את התפיסה ביחס לנשים צעירות, כי היא מבטלת את האפשרות שהממצא שלהן, על אף גילן, יכול להיות סרטן. על מערכת הבריאות להכיר בכך, לתחקר וללמוד את היקף התופעה ולהפיק לקחים לגביה. רק אז לאמירה של גילוי מוקדם תהיה משמעות אמיתית של הצלת חיים אצל נשים צעירות".
"אמרו לי: 'את מבזבזת זמן לנשים שבאמת צריכות את הטיפול'"
התפיסה השגויה בחסות המערכת מובילה לתרחישים טראגיים של היעדר אבחון בזמן והתוצאה היא מחלה מפושטת וקשה לטיפול. עבור שונית יונגרמן, בת 34, מקיבוץ אייל סרטן השד הגרורתי קטע לה את החיים ברגע שהתחילו וגם היא מספרת שהרופאים לא ייחסו חשיבות לממצאים. "הייתי בת 27 והרגשתי שיש משהו לא רגיל בגוף שלי והתחלתי לבדוק את זה. הייתי במחזור ארבעה חודשים בלי הפסקה ולאחר מכן התחיל לצאת לי דימום מהפטמה. הייתי אז מטפלת בגן ילדים ובימים הראשונים שראיתי את זה חשבתי שזה קרה ממכה שקיבלתי, אבל זה לא הפסיק ואף התגבר. רופא הנשים שראה את זה נבהל ואני נבהלתי מהתגובה שלו".
"אם ההורים שלי לא היו עושים את כל המאמצים למצוא כירורג שד פרטי, רוב הסיכויים שלא היינו מדברות עכשיו. גם הרופאים אמרו לי את זה"
שונית נשלחה לכירורג שד שלקח דגימה אבל אמר שהיא צעירה ולא נשאית כך שסביר להניח שזו ציסטה. בשבועות הבאים, בעודה מחכה לתשובה, הכאב התגבר והיא פנתה למיון נשים. "הייתי במיון לפחות שלוש-ארבע פעמים. בכל פעם שלחו אותי הביתה ואמרו שאין לי כלום, כי הבדיקות תקינות לחלוטין. פעם אחת היתה מתמחה שרצתה לאשפז אותי אבל הרופא הבכיר לקח אותי לשיחה ואמר לי שאני בחורה מאוד צעירה ללא היסטוריה של סרטן ושאלך הביתה, כי זה מבזבז את הזמן לנשים שבאמת צריכות את הטיפול. הרופאים לא האמינו שבחורה כל כך צעירה יכולה לקבל סרטן ודחו אותי. אני מאמינה שאם ההורים שלי לא היו עושים את כל המאמצים למצוא כירורג שד פרטי, רוב הסיכויים שלא היינו מדברות עכשיו ולא הייתי פה היום. גם הרופאים אמרו לי את זה".
היא עברה כריתה מלאה של השד וטיפולים קשים לגרורות ובגיל 34 עדיין נלחמת בסרטן. "אני כבר שש שנים מתמודדת ראש בראש עם הסרטן. אני רווקה, ללא ילדים. לא הספקתי. לא הצליחו לשמר לי ביציות לפני הטיפולים וכשהסרטן חזר עם גרורות, כל העניין ירד לחלוטין מהשולחן". הזוגיות שהייתה לה לא שרדה את המשבר, והיום, עבור שונית, שטיפלה בילדים במקצוע שאהבה, החלום לילד משלה כבר לא יתגשם. "לבוא ולהגיד את המילים 'גילוי מוקדם מציל חיים' ושום דבר מעבר לזה, לא יעשה שום דבר. משהו חייב להשתנות במדיניות ההתייחסות לבחורות צעירות מתחת לגיל 30. זה שאישה בת 50 תמות מהמחלה זה לא בסדר, ועליי אפשר לוותר? מי קבע את הדבר הזה והולך לישון בלילה עם מצפון נקי? אם היו עולים על זה קודם, אולי היום הייתי בריאה, נשואה עם ילדים וקריירה. הכל נקטע לי ברגע. יש הרבה מחשבות על מה היה יכול להיות אם הייתי מגלה את הסרטן מוקדם".
גם שונית מצטרפת לחברי הקהילה שלה בחלאסרטן וקוראת לנשים להרגיש את הגוף שלהן ולדעת להקשיב לו. "אם את מרגישה שיש משהו לא שגרתי שקורה לך, אל תוותרי בשום מצב, תילחמי וגם אם תצטרכי להוציא על זה כסף אז תוציאי את הכסף. עדיף שתגלי את זה מוקדם ויהיה לך סיכוי להחלמה מאשר מאוחר, כי ברגע שעוברים קו מסוים, אי אפשר להחלים לגמרי מהמחלה. צריך להתמודד איתה כל החיים וההתמודדות מאוד לא פשוטה".
"הרופא אמר שזה גוש שומן ושלח אותי הביתה"
עבור בר ירושלמי, בת 31, נשואה פלוס ילדה בת ארבע מחדרה, הייתה זו התינוקת שלה שלזכותה היא זוקפת את הצלת חייה, אחרי שנים שהרופאים זלזלו בחששות שלה. "הייתי בת 22. חזרתי מיציאה בערב עם בן זוגי והרגשתי גוש בשד. למחרת בשמונה בבוקר כבר התייצבתי אצל רופא. הוא הרגיש את הגוש ואמר שיש לי גוש שומן ואין לי מה לדאוג, ושלח אותי הביתה. הוא אמר שאם זה יגדל ויפריע לי אסתטית - אז אני אוכל להוציא אותו. בלי לעשות לי הדמיה ושום דבר".
בר סמכה על הרופא, פרופסור נחשב. כמה חודשים לאחר מכן היא הרגישה שמשהו מתפתח והפעם הלכה לרופא אחר בקופת החולים שלה. גם שם קיבלה את אותן התשובות. עברו כמה שנים, היא התחתנה ונכנסה להיריון. מכיוון שהשדיים שלה גדלו היא לא יכלה להרגיש את הגוש. "הבת שלי ינקה ממני עשרה חודשים ובעיקר מהשד החולה. יום אחד כשינקה היא בכתה בכי היסטרי, זה היה נראה לי חשוד אבל לא קישרתי את זה לגוש. כשהיא הפסיקה לינוק החזה חזר לעצמו ואז ראיתי עוד חזה מעל החזה. ראיתי את הסרטן שלי. יום אחרי שהיא הפסיקה לינוק, שאבתי ויצא לי חלב כחול".
הפעם נשלחה בר לבדיקות אולטרסאונד וביופסיה. "הילדה שלי הצילה אותי. היה לי כבר גוש של שבעה ס"מ בעת הגילוי". הממצא היה סרטן ובמקום גוש אחד כבר היו לה ארבעה גושים בחזה. בר נאלצה לעבור כימותרפיה במשך חצי שנה ואחר כך כריתה מלאה ושחזור וטיפולים נוספים. החיים שלה נקטעו. היא הפסיקה את ההתמחות שהתחילה כעורכת דין ורק בשנה שעברה חזרה אליה.
"לא תיארתי לעצמי שאני לא יכולה לסמוך על הרופאים. שני רופאים שונים אמרו לי 'את צעירה ולא יכול להיות שזה סרטן בגיל הזה, זה לא שכיח. אין לך היסטוריה רפואית של סרטן'. רק בגיל 27 גילו, וגם זה מאוד צעיר, והייתי אמא לתינוקת בת עשרה חודשים. מבחינתי הייתי על פסגת העולם כשזה קרה לי. לולא הבת שלי, יכול להיות שלא הייתי פה היום".
מאז הגילוי התפתחו אצלה עוד שלושה גושים בשד השני, וזאת למרות שהיא לא נשאית של המוטציה וללא היסטוריה משפחתית. "תקשיבו לגוף שלכן. אי אפשר לסמוך רק על הרופא. זו בשורה שמפחיד לקבל אבל לא לוותר ולעשות בדיקה. לא לפחד מהתוצאה שתהיה".
נבלמו בנקודת הזינוק לחיים
בר, עלמה ושונית מצאו בית חם ואוזן קשבת בקהילת "חלאסרטן". "לבחורות צעירות יש צרכים שונים מלנשים מבוגרות. הסרטן אצלן פוגע בכל תחומי החיים, החל בקריירה ועד הפוטנציאל למשפחה. יחד עם זאת, מבחינת מערכת הבריאות ההתייחסות לנשים מבוגרות ולנשים צעירות שחולות בסרטן זהה לחלוטין", מסבירה סגל קופרמן. "הן נבלמו בנקודת הזינוק לחיים".
ב"חלאסרטן" הצעירים מגדירים ויוצרים את מערכות התמיכה הנדרשות להן, כמו אשפוז יום לצעירים וקבוצות תמיכה, לצד הפעילות שלהם מול משרדי הממשלה השונים, במטרה לאפשר לאותם צעירים וצעירות את אותה הזדמנות לחיים.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "בהתייחס לגילוי סרטן השד, יש להפריד בין מדיניות לגילוי מוקדם לבין ההתייחסות לחולה הפרטי. בישראל קיימת מדיניות לאומית לגילוי מוקדם (סקר) של סרטן השד. המדיניות נשענת על הידע המדעי לגבי יעילות הבדיקות בקבוצות אוכלוסייה שונות. יש לקחת בחשבון את מגבלות הבדיקות ואת יעילותן ולשקלל את המאזן עבור כלל האוכלוסייה. משרד הבריאות בוחן את המדיניות שלו מעת לעת לאור הידע העדכני בעולם והמלצות של גופים מקצועיים בעולם ובארץ.
"לגבי מטופל יחיד, תיתכן אפשרות לאבחנות גם בגיל צעיר מהגיל שנקבע לבדיקת הסקר, וההחלטה על ביצוע בדיקה כזו או אחרת נתונה להחלטתו של הרופא המטפל בהתאם לשיקול הקליני".