מגרש האימונים של בית"ר ירושלים בבית וגן מלא מאז פרוץ המלחמה בהתרחשויות שלא קשורות לשום ספורט. המקום הוכשר כמנחת המסוקים של בית החולים שערי צדק. הפצועים מובהלים משם לבית החולים - מרחק של שתי דקות וחצי נסיעה באמבולנס. משם קצרה הדרך לחדר הניתוח, והביטוי נלחמים על חייהם הופך למציאות. כל רעש של מסוק כזה מקפיץ את רס"ן במיל' רויטל בן חורין, מפקדת ר"מ 2 במקום, שדואגת לרווחתם של הפצועים ולמימוש כל צורכי ההורים. בן חורין, דתייה ואם יחידנית בת 42 לבן שנתיים ושמונה חודשים ולבן עשרה חודשים, עובדת רווחה של משרד החינוך, הוזעקה לבית החולים בערב 7 באוקטובר. הטלפון הנייד שלה מזמן לא שומר שבת, וכשהיא שומעת מסוק מתקרב - היא מחכה להודעה על הגעת פצועים, גם כשהילדים בדיוק על הנדנדה בפארק: "אין לי שום בעיה הלכתית עם זה".
5 צפייה בגלריה
הכירו את ה"אימא" של הפצועים והמשפחות בשערי צדק: רס"ן במיל' רויטל בן חורין, מפקדת ר"מ 2 בבית החולים
(צילום: אלכס קולומויסקי)
"הגעתי לשערי צדק בערב שמחת תורה ומאז פחות או יותר, אני גרה כאן", משחזרת בן חורין. "התמונה הראשונה שראיתי הייתה של נפגעים ממסיבת נובה, שהתפנו אלינו עצמאית או באמבולנסים של מד"א. הייתה אווירה של כאוס גדול והיינו עדיין בהלם". המציאות חייבה התעשתות מהירה, שהתממשה מרגע שמנהל יחידת הטראומה נתן לה את מספר הנייד שלו, ומאותו רגע, הם שילבו כוחות ועדכנו זה את זה. "עוד כשהמסוק באוויר, אנחנו - כוחות הרפואה ור"מ 2 - מתעדכנים ונערכים. מרגע שהחייל הפצוע אצלנו, אני והצוות שלי מתכללות את הכול ודואגות שכלום לא יחסר לפצוע, למשפחתו. יש כאן סיפורי גבורה של משפחות ושל בנות זוג, בעצמן חיילות, שמקלחות את החברים שלהן, מחליפות להם טיטול. הן גיבורות, וזה הכי לא מובן מאליו, ולכן יותר מפעם ביקשתי עבורן חופשה מהצבא".
רס"ן במיל' רויטל בן חורין: "מרגע שהחייל הפצוע אצלנו, אני והצוות שלי מתכללות את הכול ודואגות שכלום לא יחסר לפצוע, למשפחתו. יש כאן סיפורי גבורה של משפחות ושל בנות זוג, בעצמן חיילות, שמקלחות את החברים שלהן, מחליפות להם טיטול וזה הכי לא מובן מאליו, ולכן יותר מפעם ביקשתי עבורן חופשה מהצבא"
כשרס"ן במיל' בן חורין מר"מ 2 מבחינה באימא שבוכה במסדרון הקרוב לחדר של הבן שפצוע קשה, היא יודעת ללטף, לנחם ולהרגיע שיהיה בסדר, לספק את המקום הבטוח והאמפתי לאותם קרובים, כולל להוריו של ב' (27), אחרון פצועי אסון הפיר הממולכד הסמוך לבית חאנון, ששוחרר ביום חמישי משערי צדק לשיקום במרכז הרפואי שיבא. "פעמיים הצילו את החיים שלי בשערי צדק", הוא משחזר. "כשרק הגעתי, ואחרי אלח הדם (ספסיס) מסכן חיים שהתפתח באזור הכריתה וחייב מתן עירוי מנות דם רבות". רק אחרי שהתאושש מעט מהניתוח הקשה שעבר, נודעו לו ממדי האסון שבו נפלו ארבעה לוחמים מחטיבת 551 עוצבת חצי האש ונפצעו ארבעה.
נחיתת מסוק עם פצועים במגרש האימונים של בית"ר ירושלים, ליד שערי צדק
(צילום: דוברות שערי צדק)
"נכנסנו למסגד בידיעה מוקדמת שזוהה שם פיר והבחנו במצלמה מעל הפיר", מתאר ב', שאת שמו המלא ואת תמונתו לא ניתן לפרסם. "הייתי מהראשונים שנכנסו ומהדף חומר הנפץ, נשבר אחד הקירות וקרס עליי". כשכוח החילוץ הרים את הקיר, הייתי בהכרה וראיתי שאחת הרגליים שלי אמנם מחוברת לגוף אבל מרוסקת. פינו אותי בהאמר למסוק, כשאני כבר מעורפל הכרה ומוגדר פצוע אנוש, אבל לא עצמתי את העיניים כי רציתי להיות בשליטה", מתאר ב' בקור הרוח שמאפיין אותו. בהמשך יספר לו הצוות עד כמה התנדנד בין חיים למוות.
"שאלתי את עצמי, למה דווקא אני ניצלתי"
במסוק בדרך מעזה הספיק לקבל שמונה מנות דם וכשהגיע לשערי צדק, אובחנו גם פגיעה באגן, קרע במעי ורסיסים. הוא הובהל בדחיפות לחדר ניתוח ושם נאלצו הרופאים לכרות את הרגל הפגועה.
5 צפייה בגלריה
חיבוק של אבא: ב', שנפצע קשה באסון פיצוץ הפיר בבית חאנון ברצועת עזה, עם אביו ניקולאי שלא מש ממיטתו
(צילום: אלכס קולומויסקי)
"כשהמג"ד שלי הגיע לבקר אותי, שאלתי אותו מה עם שאר החבר'ה? וכשהוא עדכן שארבעה נהרגו, היה לי מאוד קשה. כל אחד מהם אבא. למרות שלא הייתה לנו היכרות מוקדמת, נקשרנו אחד לשני. נלחמנו יחד 24/7 והיינו חברים לנשק. שאלתי את עצמי, למה דווקא אני ניצלתי". כשהוא עדיין על מיטת הניתוחים, דפקו שני לובשי מדים על דלת בית הוריו במושב בצפון הארץ. "זה היה בשבת בערב, כשאשתי ואני אכלנו במטבח. פתחתי את הדלת וראיתי מולי שני אנשי צבא שהסתכלו עליי ושתקו. מיד הבנתי שקרה אסון ושאיבדנו את בננו. אשתי שנשארה במטבח הצליחה לראות את הסצנה הזו והבינה שקרה לנו אסון. רק כשהם נכנסו הביתה אמרו לנו שהוא נפצע קשה מאוד והם באו לקחת אותנו אליו לשערי צדק", נזכר ניקולאי האב שהוא ואשתו, לא עזבו את מיטת בנם לרגע, בכל 68 ימי האשפוז שלו. "אבא מהנדס, הוא אפילו הקים לעצמו 'משרד' כאן לידי", מספר ב'.
ב' משחזר: "קניתי באלפי שקלים כרטיס טיסה לארץ ובדרך גם דאגתי להצטייד בקסדה, מדים ובאבזור נוסף. מיד כשנחתתי הצטרפתי לחטיבה שלי שלחמה בעזה, כשאת הצ'ימידן עד היום עוד לא פרקתי. את הבית לא ראיתי כבר חצי שנה"
"אנשי ר"מ 2 עטפו אותנו ודאגו לכל מה שאנחנו צריכים", מתאר האב, "לא ידעתי שאפשר לתת כל כך הרבה". אירועי השבת הארורה, השיגו את ב', ששירת בסדיר כמ"כ וכלוחם בדובדבן, בעיצומו של טיול ביפן. "קניתי באלפי שקלים כרטיס טיסה לארץ ובדרך גם דאגתי להצטייד בקסדה, מדים ובאבזור נוסף. מיד כשנחתתי הצטרפתי לחטיבה שלי שלחמה בעזה, כשאת הצ'ימידן עד היום עוד לא פרקתי. את הבית לא ראיתי כבר חצי שנה". כשבועיים לפני אסון המסגד, נפגע ב' בעורפו מרימון שנזרק מרחפן. "היו לנו 13 פצועים ובהם מפקד הצוות (מפק"צ). החובשים נהרגו ומכוח של 24 לוחמים נשארנו 11".
רגע הפרידה מב' שעבר משערי צדק לשיקום בשיבא
(צילום: דוברות שערי צדק)
לפני שנפצע, הצטיין ב' בטיפוס הרים, תוך שהוא מאתגר את עצמו בגבוהים שבהרי נפאל, גוואטמלה ועוד עד לגובה של 5,400 מטר. "אחרי שאתרגל לתותבת, כולה תחליף טוב לרגל, בטוח שאמשיך לטפס וגם לשבור שיאים בספורט פראלימפי ואם רק יאשרו לי, אני חוזר לעזה".
מתחילת הלחימה התקבלו בשערי צדק כ-550 פצועים, כשרובם פגועי גפיים ואחרים סובלים מכוויות. בכל שנות כהונתו כמנהל יחידת הטראומה של המרכז הרפואי שערי צדק בין 2007 ל-2019, שכללו גם פיגועים שהבעירו את רחובות ירושלים, לא נחשף פרופ' עופר מרין, מנהל שערי צדק, לכמות נפגעים גדולה כל כך שהגיעה בזמן קצר כל כך.
מנהל שערי צדק, פרופ' עופר מרין: "הבנתי שמדובר באירוע גדול ועליתי על מטוס מארמניה לקפריסין שעבר מעל איראן ועיראק. ישבתי מכווץ כל הטיסה ובערב כבר הייתי בבית החולים"
ב-7 באוקטובר ניהל פרופ' מרין עוד אחת ממשלחות הסיוע הרבות: מפקד בית חולים שדה של צה"ל בדרגת אל"מ. "הפעם ניהלתי את המשלחת הישראלית מטעם משרד הבריאות שהורכבה מכירורגים מומחים בתחום הפלסטי שיצאה להושיט עזרה להמוני נפגעים בארמניה. המשלחת שלנו הייתה הראשונה שהגיעה. כשעה אחרי כשעודכן על המצב בארץ, כבר היה על טיסה. "הבנתי שמדובר באירוע גדול ועליתי על מטוס לקפריסין שעבר מעל איראן ועיראק. ישבתי מכווץ כל הטיסה ובערב כבר הייתי בבית החולים".
5 צפייה בגלריה
פרופ' עופר מרין נקרא לדגל ב-7 באוקטובר, וטס חזרה מארמניה מעל איראן ועיראק
(צילום: אלכס קולומויסקי)
כמפקד בית חולים שדה הושטת גם יד גם לטורקיה ברעש האדמה. יש בך תחושת תסכול מעמדותיו של הנשיא ארדואן?
"יש בי תחושת תסכול אבל צריך להפריד בין הרובד המקצועי לפוליטי. רוב הנפגעים שטיפלנו בהם היו פליטים סורים שהגיעו לטורקיה וזכינו בהערכה עצומה מארגון הבריאות העולמי וממדינות העולם, שמכירים ומוקירים את הסיוע ההומניטרי הישראלי, ומציינים אותו כאחת היחידות המובילות באתיקה ובאנושיות".
אתה מתנדב בארגון הבריאות העולמי ומשמש כמנטור מטעמם לבתי חולים שדה ברחבי העולם. התאכזבת מהיחס הצונן שלהם כלפינו?
"ברמה הפוליטית הם יכחישו הימצאות נשק בבתי חולים בעזה, אבל ברמת היחסים האישיים, התקשרו אליי לשאול מה קורה".
המלחמה תפסה את מערכת הבריאות מורעבת ודלת אמצעים. איך לדעתך אפשר לשפר אותה?
"מערכת הבריאות שלנו עובדת בלי רזרבה והיא רוויה לחלוטין והפרדוקס הגדול הוא שישראל מסייעת לכל מדינה נפגעת אסון. זה גם המסר העוצמתי שלנו לעולם שמתקשר עם המלחמה - התרבות השורשית החומלת והאנושית שלנו. חייבים למצוא את האיזון בין טיפול בחולים לבין השקעת משאבים בשיקום, ברכישת פרוטזות מתקדמות ולא פחות - במתן סיוע נפשי". פרופ' מרין חבר בצוות שקובע מוות גם בהיעדר גופות על בסיס ראיות שונות ובהן סרטוני וידאו. בצוות חברים גם ראש חטיבת הרפואה במשרד הבריאות, ד"ר הגר מזרחי, ומנהל המכון לרפואה משפטית, ד"ר חן קוגל.
הרגעתי את אימא בטלפון: "תגיעי בזמנך"
ד"ר אלון שוורץ, מנהל יחידת הטראומה בשערי צדק, חתום על לא מעט סיפורי הצלחה של פצועים אנוש שעברו לשיקום: "יחידת הטראומה שלנו מטפלת מדי יום בחיילים גיבורי ישראל, שמגיעים אלינו ישר מהלחימה בעזה ובגזרות נוספות. הפצועים שהופנו אלינו הם ברמות פציעה שונות, מאובחנים במהירות וביסודיות, כשחלקם נזקקים לטיפול דחוף מציל חיים, ואחרים מתאשפזים לשבועות ארוכים אנחנו נפעמים מכוחות הנפש שלהם ושל המשפחות ושואבים מהם כוח והשראה להמשיך בטיפול במסירות".
5 צפייה בגלריה
"נפעמים מכוחות הנפש של הפצועים ושואבים מהם השראה". ד"ר אלון שוורץ, מנהל יחידת הטראומה בשערי צדק
(צילום: אלכס קולומויסקי)
אחד הפצועים שנדרש לטיפול מציל חיים הוא סגן בקבע רון, סמ"פ בהנדסה קרבית, שחגג באשפוז לפני כמה ימים יום הולדת 24. הוא תיאר את נסיבות פציעתו הקשה ב-2 בינואר מצפון לשג'עייה: "היינו בדיוק בהפסקת קפה בתוך הכלי. הם ניסו להסתער על הנמ"ר ההנדסי שלנו. ממרחק קצר קיבלנו נ"ט בעוצמה לא רגילה". ציוד המגן שעל הלוחמים הציל את חייהם כשהאפודים הקרמיים ספגו את רוב הרסיסים. "ראיתי איך שתי המחסניות שלי מהווסט, עפות החוצה מההדף".
הנהג והמפקד רון, שישבו בצד הקדמי, ספגו את הפגיעה הקשה יותר. כל האחרים נפצעו באורח קל. "יצאנו החוצה מהכלי ופינינו את עצמנו לאזור בטוח יחסית, כשאני מוודא איפה נמצא כל אחד מהצוות שלי, ואז התחילו חילופי אש. מי שיכול היה להחזיק נשק, ירה. גם אני ניסיתי להחזיק את הנשק אבל לא יכולתי", מתאר סגן רון. הדף הטיל פגע בשרירי יד ימין שלו שהשתתקה זמנית. יד שמאל ניזוקה מכוויות. הברך ספגה כמה רסיסים וחצי פניו כוסו בכוויות. שבעת החיילים פונו בהאמר, ומשם במסוק אחד לשערי צדק.
"כשנחתנו, אמרתי לעצמי שהגעתי למקום שאמור לדאוג לי". בחדר הטראומה שאליו הובהל, היו גם נציגי ר"מ 2. "ביקשתי מהם נייד והתקשרתי לאימא שלי. שאלתי לשלומה, דיברנו על כל מיני דברים. רק אחרי דקות שיחה ארוכות, השחלתי שאני בסדר, פצוע קל שמאושפז בשערי צדק. בסוף המשפט הרגעתי אותה 'תגיעי בזמנך'".
במהלך האשפוז עבר סגן רון ארבעה ניתוחים ביד וברגל וטיפול בכווייה הקשה שספג בפנים. "כשאצא לשיקום, רוב העבודה תהיה על החזרת יד ימין לתפקוד ואני מקווה גם להתגבר על הנזק השמיעתי ועל הטנטון". פקודיו וחבריו לא עוזבים אותו לרגע לבד: "אני מתגעגע אליהם". כמו ב' שאיבד את רגלו, גם לסגן רון אין בכלל ספק - אם יחלים, ואם יתאפשר לו - הוא יחזור להילחם בעזה.
