מוגש כשירות לציבור בשיתוף גיליאד וללא מעורבות בתכנים
השלכות האבחון המאוחר- האתגרים בטיפול ופספוס הזדמנויות לאבחון
(ליאור שרון)
לפי סקר הוועד למלחמה באיידס, כ-70% מהישראלים לא עשו מעולם בדיקת HIV. זהו נתון מדאיג, שכן אבחון מוקדם וטיפול הם ממש משני חיים. כשאדם מטופל באופן רציף ומשלב מוקדם – הוא יכול לחיות חיים שלמים ובריאים, ללא חשש מהדבקת אנשים אחרים.
פרופ' איציק לוי, ממייסדי רפואת האיידס בארץ ומקים השירות לחולי איידס בבית החולים שיבא, מסביר למה הבדיקה המוקדמת כל כך חשובה: "HIV הוא נגיף שפוגע במערכת החיסון. ככל שניתן לו יותר זמן לעשות זאת, האדם יוכל פחות להגן על עצמו מפני מחלות נלוות".
כשמטופלים בזמן ובאופן רציף, הוא מספר, "אנחנו יכולים להגיע לתוחלת חיים רגילה, כמו של אחד האדם, וגם לאיכות חיים טובה. ברגע שאתה מקבל טיפול והנגיף בדמך ברמה אפסית, מערכת החיסון לא תיפגע – ואנחנו יכולים למנוע הדבקה של אחרים". במצב הזה האדם מוגדר כ'אנדיטקטבל' – אדם שלא יכול להדביק אחרים.
מה הנזק הכי משמעותי שיכול להיגרם אם לא מאבחנים בשלב מוקדם את הנגיף?
"לקבל איידס, כלומר, לקבל דיכוי כל כך משמעותי של מערכת החיסון, שתתרחש מחלה אופורטוניסטית, שעלולה להביא למותו של האדם שנדבק".
"כל אדם צריך לעבור בדיקת HIV, בלי קשר לכלום"
רבים מאמינים שהם לא בין האוכלוסיות שנמצאות בסכנה להידבק ב-HIV – ולא כך הדבר. לכן, מסביר פרופ' לוי, "ההמלצה של האיגודים הרפואיים היא שכל אחד יעבור בדיקת HIV לפחות פעם אחת בחיים. מי שלא נמצאים בין אוכלוסיות הסיכון, כדאי שיעברו בדיקת HIV לפחות אחת לשנה –ומי שכן, כדאי שייבדקו פעם בשלושה חודשים. לא צריך הפניה של רופא בשביל ללכת לעשות בדיקת HIV".
המודעות בקרב הרופאים עדיין דורשת שיפור. פרופ' לוי מספר על הפעולות שנעשות: "אנחנו מנסים להעלות את המודעות בקרב רופאי המשפחה, ורופאים מקצועיים, כי זה כל כך חשוב בעינינו. אפשר למנוע הדבקות בקלות, בבדיקה שעולה פרוטות. אנשים מדביקים כיוון שהם לא יודעים שהם נשאים".
אנחנו מדברים על מודעות בציבור, אבל גם מודעות בקרב הצוותים הרפואיים היא לא פחות קריטית.
"במחקר רפואי שפרסמנו לפני כמה שנים, מצאנו כמה דברים: 30 עד 35 אחוזים מהאנשים החיוביים לנגיף מתגלים מאוחר או מאוחר מאוד – וכמעט כל אחד ואחד מהם ביקר אצל הרופאות או הרופאים שלו לפני זה בגלל מגוון תלונות. אם היו מעלים את המודעות או חושבים על ההבחנות המבדלות, מה שנקרא, היו צריכים לשלוח בדיקת HIV והדבר לא נעשה".
"גם לגבי האבחון של “acute retroviral syndrome” (ARS) , שזו תסמונת שמתרחשת שבועיים לאחר ההדבקה, יש מקום להעלות את המודעות בקרב הרופאות והרופאים. כל החמצה כזאת זה איום ונורא".
"אם לא תאובחן בזמן, זה ייפול עליך בצורה גרועה"
אלעד אהרון, נציג הוועד למלחמה באיידס ופעיל חברתי, מספר את סיפורו כמי שאובחן וטופל בשלב מאוחר יותר - וקורא לכל אלו שחוששים ללכת להיבדק. לדבריו, אסור לדחות את האבחון, כי זה רק יחמיר את המצב. "אם לא תאובחן בזמן, הרי בין כה וכה זה ייפול עליך מתישהו", מדגיש אהרון, "זה ייפול עליך בצורה גרועה וחסרת שליטה. עדיף הרבה יותר להתגלות מוקדם, כשאז לא תיתן לגוף שלך להידרדר. לכן, כל אחד ואחת שעוד לא נבדקו עד היום, תיגשו להיבדק".
אהרון נדבק כשהיה בן 25. לאחר שהיה תמיד זהיר, פעם אחת מעד בחוסר שיקול דעת ונדבק. הוא חלה מאוד, והגיע למיון. בזמן האשפוז במיון, הרופא שלו שאל את השאלה הלא נכונה, וכך נמנע ממנו אבחון בזמן. למרות שידע שמדובר בשאלה לא מדויקת שמשפיעה על עתידו, החליט אהרון שלא להגיב, כמו רבים אחרים, מתוך פחד וחשש לטענתו.
"בבדיקות עלה שמערכת החיסון שלי פגועה", הוא נזכר. "באותו רגע אושפזתי. שאלתי את הרופא האם זה יכול להיות קשור להדבקה ב - HIV. הרופא שאל שאלה שידעתי באותו רגע שהיא לא השאלה הנכונה. אבל כל כך חששתי מהאופציה שזה יהיה זה, שפשוט האמנתי".
מה הייתה השאלה?
"במקום לשאול 'האם קיימתי יחסי מין לא מוגנים לאחרונה', הוא שאל 'מתי נבדקתי לאחרונה'. שבועיים לפני ההדבקה נבדקתי, והייתי שלילי ל - HIV. עניתי לו שכך היה, ולצערי התשובה שהוא ענה הייתה 'אז אין סיכוי שזה HIV'".
למרות שידע שהרופא טועה, החליט להאמין לו, כי זה היה קל יותר מלהאמין שאכן נדבק. "הנושא של HIV ריחף מעליי מאז שאני ילד כמתבגר הומו, וכל כך רציתי שזה יהיה נכון", הוא נזכר." פשוט הדחקתי את האופציה שזה זה והאמנתי".
כיוון שלא קיבל טיפול מתאים ואבחנה, מצבו התדרדר. "חלפו חודשים והתחלתי לחלות בכל מיני דברים מוזרים", הוא מספר. "פתאום בלוטות הלימפה נפוחות ופריחה מוזרה ופטריה בלשון. הייתה לי תחושה שיש לי משהו לא טוב בדם. אני זוכר את עצמי יוצא מהרופא ואומר לחברה טובה בטלפון, 'יש לי משהו לא טוב בדם שהרופאים לא מזהים, אבל אני יודע שזה זה'". לאחר חצי שנה, החליט ללכת להבדק, ויום למחרת כבר קיבל את התשובה.
עד כמה הסטיגמה משפיעה?
"רמת הידע והעניין שיש לאנשים, בגלל הסטיגמה שזה עניין שזה של הומואים בלבד, משתנה. בניגוד למהפכה הרפואית שנעשתה, כשזה מגיע לסטיגמה השינוי קטן ומצומצם. אותו הפחד שיש לאנשים, פחד המוות שהוטמע בנו, עדיין מקנן בהם – וזה משפיע גם על האבחונים. אנשים מגיעים למיון ובגלל שהם לא נופלים בתוך משבצת של אוכלוסיות בסיכון – מפספסים אותם".
מוגש כשירות לציבור בשיתוף גיליאד וללא מעורבות בתכנים
