כבר 13 שנה שדורון היימן, פסיכולוג חינוכי מומחה בעוטף עזה, מטפל בילדים, נוער וצעירים. "המצוקות שפעם היו בעיקר של תושבי הגדר הלכו והתרחבו בשנים האחרונות ליישובים נוספים", סיפר אתמול בין אזעקה לאזעקה, "יש קצת יותר מענים, למשל מרכזי חוסן נוספים שנפתחו, אבל זה פלסטר על הפצע המדמם של העוטף".
לדבריו של היימן, חבר פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית, בכל עוטף עזה אין מרפאה של בריאות הנפש: "יש ילדים שמתמודדים עם דיכאון, שזה פועל יוצא של שחיקה מתמשכת או בעיות התנהגות. במרכזי החוסן אין מענים ארוכי טווח. בהיעדר מרפאות של בריאות הנפש בעוטף, ילדים ונוער צריכים לנדוד מחוץ לאזור, ולחכות ברשימות המתנה שלפעמים מגיעות למעל שנה. ועבור הורים לילד בן 12-11 שזקוק לטיפול זה מאוד קשה להסיע אותו פעם בשבוע לבאר שבע או לאשקלון. גם הפסיכולוגים הפרטיים מלאים, ולא יכולים לקבל את כל הפניות. זה מאוד מצער. יש אנשים שפשוט נמנעים מטיפול בגלל זה. ואז הנזקים הולכים ונבנים".
דורון היימן צילום: ערן בודאיהיימן התייחס בדבריו להתאבדות של ליבנת גרין לפני מספר ימים במחסום בחברון. "זה דברים שאנחנו עלולים לראות גם כאן עם הנוער שלנו, אם לא יקבלו את המענה שהם זקוקים לו", אמר, "דורות שלמים של ילדים ונוער גדלים בלי מענה למצוקות הנפשיות שלהם. את המחיר אנחנו כבר רואים והוא ילך ויגדל. אנחנו רואים כבר עכשיו קשיים אצל מי שהיו תינוקות בעופרת יצוקה או ילדים בעמוד ענן. אנחנו מפקירים אותם".
גם ד"ר רותם שטרנברג, עובדת סוציאלית המטפלת במרכזי חוסן ומרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית במכללת ספיר, מודאגת. "יש משהו מאוד נכון במודל של מרכזי החוסן", אמרה, "זה פורמט ייחודי של מענה חירום והוא מוכיח את עצמו, אבל השאלה היא האם באמת האזרח בקצה מקבל את המענה בזמן, ואם כל מי שצריך מקבל סיוע. וזה לא מצליח לקרות, במיוחד כשאין לנו תקופות של שקט כדי לעשות עבודה של מניעה ופיתוח חוסן".
"התוכנית שוכבת במגירה ללא תקצוב"
ד"ר שטרנברג, בעצמה תושבת המועצה האזורית אשכול, טוענת כי אמנם יש רשימות המתנה למרכזי החוסן, אבל לא זו הבעיה המשמעותית: "ההתמודדויות של תושבי הדרום מחמירות בכל הסלמה, ולפעמים גם נשארות לכל החיים. כתושבת הדרום, וכמי שמטפלת למעלה מעשור באוכלוסייה כאן, אני חושבת שזה גדול על מרכזי החוסן. יש שם אנשי מקצוע מעולים, אנשים עם תחושת שליחות שכל הזמן מתפתחים. אבל בסוף, כל שבוע כזה כמו שאנחנו עוברים עכשיו מייצר עוד ועוד אוכלוסייה פגועה. זה לא משנה כמה אוכלוסיית המטפלים תגדל - כל עוד המצב הביטחוני יישאר כפי שהוא".
את המצוקות שתיארו היימן ושטרנברג ניתן לראות בנתונים של פורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית. "מרבית הציבור חוו מצוקה נפשית שהתקשו להתמודד איתה בשלב כלשהו של חייהם, וכשליש מהציבור בישראל חוו מצוקה כזו במהלך השנה האחרונה", טוענים בפורום, "19 אחוזים מבין אלה שדיווחו כי חוו מצוקה נפשית משמעותית בעבר ציינו כי פנו לטיפול פסיכולוגי בשנה האחרונה, אך רק 63 אחוזים מהם קיבלו אותו בסופו של דבר".
"למעלה משנה עברה מאז שהכריזו בחגיגיות על תוכנית חירום לאומית לבריאות הנפש לילדים ונוער", אמרו, "אבל התוכנית שוכבת במגירה ללא תקצוב - ורווחתם הנפשית של ילדי ישראל מופקרת".
ד"ר שירי דניאלסד"ר שירי דניאלס, המנהלת המקצועית הארצית של עמותת ער"ן, מוסיפה: "מבצעים צבאיים מזכירים לנו שבעיתות חירום, ישראלים זקוקים גם להגנה מפני מצוקה נפשית ולא רק לממ"ד שיגן עליהם מהטילים. סבבי הלחימה באים לידי סיום במוקדם או במאוחר אבל זמן רב אחריהם אנחנו עדיין דרוכים מבחינה רגשית, מעבדים את מה שקרה ומנסים להיאחז בתקווה. ההתמודדות עם המצוקה הנפשית חייבת לבוא לידי ביטוי בסדר העדיפויות הלאומי בשגרה בכלל ובמצבי חירום בפרט".
משרד הבריאות מסר בתגובה: "תחום בריאות הנפש נמצא בראש סדר העדיפויות של משרד הבריאות. המשרד פועל בשיתוף משרד האוצר על מנת שיתוקצבו מענים נוספים. בעוטף עזה קיימים מספר מענים בתחום בריאות הנפש: מרפאה של בית החולים ברזילי באשקלון, עם שלוחה בשדרות, שירות של קופת החולים כללית בשדרות, ומרפאה של האגודה לבריאות הציבור באופקים. לצד אלו פועלים מרכזי החוסן במימון והובלה של משרד הבריאות ובשיתוף עם משרדי ממשלה הנוספים".
