מול אתגרי המלחמה, נדרשים צוותי הרפואה להתמודד עם טיפול בפצועים רבים במצבים שונים. שימוש בהגדרות רפואיות ברורות לסיווגם של הפצועים כמו "קל, בינוני, קשה או אנוש" הופך ליותר מסתם הגדרה – אלא לכלי חיוני שמסייע במיון מהיר וקבלת החלטות בזמן אמת. אך כיצד נקבעות ההגדרות הללו? ומהם הקריטריונים שמשפיעים על סיווג מצבם של הפצועים?
ד"ר שפיר בוטנר, מנהל בית הספר לפרמדיקים במד"א, מסביר שמטרתן של הגדרות אלו היא למעשה להנגיש לקהל הרחב, אשר ברובו ללא השכלה רפואית מקצועית, מידע רפואי על אודות מצבם של הפצועים. "לפני שאנחנו מדברים על הגדרות רשמיות אנחנו עושים הבדלה בין קהל היעד", הוא אומר, "כדי להנגיש מידע לציבור בצורה מובנת יותר אנחנו משתמשים בהגדרות של קל, בינוני וקשה כאשר בשנים האחרונות נוספה לזה עוד קטגוריה של אנוש".
ד"ר גל פחיס, מנהל המחלקה לרפואה דחופה במרכז הרפואי שמיר: "הגדרת חומרת הפציעה בטראומה היא מורכבת. אנחנו מנסים לדייק את הדברים ממספר סיבות: על מנת להבין את הדחיפות לפינוי במקרה של מספר נפגעים, לאפשר ויסות ופיזור נפגעים למרכזים רפואיים שונים, לאפשר לבתי החולים להיערך מראש למשאבים שיידרשו לטיפול בפצוע וגם להיבטים מחקריים"
לדברי ד"ר גל פחיס, מנהל המחלקה לרפואה דחופה במרכז הרפואי שמיר, מטרה נוספת היא יצירת שפה משותפת במקרים של אירוע רב נפגעים, או הגעה של נפגעים רבים כפי שהיה ב-8-7 באוקטובר 2023, וזאת כדי לאפשר לבית החולים ולמשרד הבריאות להבין את העומס הקיים בבית חולים מסוים ולנתב את הפינוי מהשטח לבתי חולים אחרים שבהם העומס נמוך יותר.
"הגדרת חומרת הפציעה בטראומה היא מורכבת", הוא אומר, "קיימות שיטות שונות לדירוג לאורך שרשרת הטיפול – מרמת השטח דרך המחלקה לרפואה דחופה ועד מחלקות האשפוז. אנחנו מנסים לדייק את הדברים ממספר סיבות: על מנת להבין את הדחיפות לפינוי במקרה של מספר נפגעים, לאפשר ויסות ופיזור נפגעים למרכזים רפואיים שונים, ולאפשר לבתי החולים להיערך מראש למשאבים שיידרשו לטיפול בפצוע וגם להיבטים מחקריים".
לפי שני המומחים, האחריות על סיווג הפצוע היא של הסמכות הרפואית הבכירה ביותר בשטח. במקרה של מד"א יהיה זה פרמדיק. כאשר מדובר בפציעה במסגרת לחימה צבאית, יהיה זה מטפל בכיר – פרמדיק או רופא, ובשני המקרים, בהיעדרם של מטפלים בכירים יותר - יהיה זה החובש.
וכיצד נקבעות דרגות הפציעה?
ד"ר בוטנר מסביר: "פצוע קל הוא פצוע שהפציעה שלו היא לא מסכנת חיים ולא עלולה לגרום לאיזושהי נכות או פגיעה באיברים, כמו לדוגמה חתך באצבע או מכה בברך. פצוע שהוגדר בינוני הוא פצוע שייתכן שיהיה בסכנת חיים או תיגרם לו נכות או נזק משמעותי לאיבר חיוני בשלב מאוחר יותר בטווח של שעות רבות או ימים.
"פצוע קשה הוא אדם שנשקפת סכנה לחייו בטווח הזמן המיידי. לדוגמה, פצוע עם פצע ירי בבטן שנמצא בהכרה ועדיין מדבר איתי, אך אני יודע שאופי הפציעה הוא כזה שבו הוא יכול למות בטווח הזמן המיידי של דקות או בשעות הקרובות. פצוע אנוש הוא פצוע שנשקפת סכנה לחייו בטווח המיידי ומאופי הפציעה אנחנו גם מסיקים שסיכוייו לשרוד מאוד נמוכים".
לצד זאת, במקרים רבים של אירועי נפגעים בישראל נהוג לציין גם נפגעי חרדה. "הם לא פצועים פיזית", מסביר ד"ר בוטנר, "אנחנו מסווגים אותם ככאלה לאחר שווידאנו שאין להם פציעות פיזיולוגיות. עם זאת, לפעמים זה בא בשילוב עם פציעה פיזיולוגית נוספת".
אך זה מעט מורכב יותר. ד"ר פחיס מסביר כי סיווג הפציעה נקבע על פי גורמים שונים. "ברגע שבית החולים מקבל הודעה על אירוע או על פצוע טראומה שמגיע, אנחנו שואלים את עצמנו מספר שאלות. לדוגמה, מנגנון הפציעה. יש הבדל בין אם מדובר בטראומה קהה כמו תאונת דרכים או נפילה, או טראומה חודרת כמו פגיעות של רסיסים, ירי או פציעה מסכין. לדוגמה, פצוע שנפל מגובה של עשרים מטרים ויש לו פגיעה בבית החזה, הסיכוי שלו להיות פצוע קשה הוא גבוה יותר".
ד"ר שפיר בוטנר: "פצוע קשה הוא אדם שנשקפת סכנה לחייו בטווח הזמן המיידי. לדוגמה, פצוע עם פצע ירי בבטן שנמצא בהכרה ועדיין מדבר איתי, אך אני יודע שאופי הפציעה הוא כזה שבו הוא יכול למות בטווח הזמן המיידי של דקות או בשעות הקרובות. פצוע אנוש הוא פצוע שנשקפת סכנה לחייו בטווח המיידי ומאופי הפציעה אנחנו גם מסיקים שסיכוייו לשרוד מאוד נמוכים"
גם גיל הנפגע הוא פקטור בעל השפעה רבה. "אנחנו יודעים שיש גילים מסוימים שנמצאים בסיכון גבוה יותר, בעיקר תינוקות, ילדים, קשישים או נשים בהיריון", הוא מוסיף, "פקטורים נוספים הם אילו אזורים בגוף מעורבים בפציעה והאם יש לנו מידע לגבי המדדים הפיזיולוגיים כמו דופק, נשימה, ריווי חמצן (סטורציה) ולחץ הדם. אנחנו משקללים את כל הדברים האלה על מנת לסווג את הפציעה באופן מדויק. כך אנחנו מחליטים איפה נקבל את המטופל: האם נקבל אותו באחד מאגפי המחלקה לרפואה דחופה או שמא הוא ייכנס לחדר ההלם, אתר שבו קיימות יכולות טיפול וניטור מתקדמות. זה משהו שנעשה בצורה יומיומית, לא רק בהקשר מלחמתי".
בצבא, לעומת זאת, מנגנון הסיווג שונה. "בצבא לא משתמשים בקל, בינוני, קשה, ולא במונחים של יציב ולא יציב, אלא ב'דחוף' ו'לא דחוף', מסביר ד"ר פחיס, "לדוגמה, נפגעים עם רסיסים באזור הצוואר או בראש או בגו – כלומר, בטן וחזה, יוגדרו כדחופים לפינוי כברירת מחדל. ייתכן שבהמשך בבית החולים נבין שדווקא הרסיסים הללו שטחיים, או לחלופין – שהם כלל לא שטחיים, אלא פציעות עמוקות שמצריכות התערבות בחדר ניתוח".
לסיווג הפציעה גם השפעה על סדר הפינוי של הפצועים. "אנחנו רוצים להבין את מי לפנות ראשון. זה בעצם גוזר את סדר הפעולות שאנו עושים בשטח, מושג הנקרא 'טריאז'", מסביר ד"ר בוטנר, "באופן עקרוני לכלל הפצועים בשטח עושים טיפולים מצילי חיים בלבד, לכן לא תראה הרבה פעמים שיושבים עם פצוע ומתחילים לעשות לו חבישות וקיבועים. אנחנו מבצעים טיפולים מצילי חיים ומפנים במהירות הגבוהה ביותר לבית החולים. שם יינתן הטיפול הדפינטיבי, הטיפול היחיד שיכול להציל חיים, והמקום היחיד שבו זה יכול לקרות הוא חדר הניתוח".
הוא מוסיף: "נניח שיש לך עשרה פצועים: את מי תשלח ראשון לבית החולים? את האנוש נרצה לפנות בדחיפות הגבוהה ביותר. זה גם בדרך כלל יקבע לאיזה בית חולים ניקח אותו. אם לדוגמה אתה בעיר שבה יש בית חולים אחד אין הרבה אפשרויות, אך אם אתה בעיר שיש בה יותר מבית חולים אחד, נבצע את הפיזור והוויסות בין בתי החולים בהתאם לחומרת הפציעה. פצועים במצב אנוש יגיעו לבית החולים הקרוב יותר. בשלב הבא יהיו הנפגעים הבינוניים, אחריהם הנפגעים הקלים ולבסוף - נפגעי החרדה".
ומה קורה בעולם?
לפי ד"ר פחיס, לכל מדינה שיטת הסיווג שלה. עם זאת, בבית החולים, הצוותים הרפואיים משתמשים בשיטת ניקוד בינלאומית מוסכמת כדי להעריך את חומרת הפציעה. "בסופו של יום, כשאנחנו באים לבדוק ולחקור בדיעבד את פצועי הטראומה ולנבא את סיכויי התחלואה והתמותה אנחנו משתמשים בשיטת ניקוד שנקראת ISS – Injury Severity Score. זו שיטה אחידה בכל העולם: ככל שהניקוד שהמטופל מקבל גבוה יותר, כך חומרת הפציעה מוגדרת כקשה יותר. בכל מקרה של מטופל שמגיע לחדר הטראומה ולאחר מכן מתאשפז, יחושב עבורו ה-ISS".