כך הצילו את חייו של עז אל-דין יאסין בישראל
(צילום: הקריה הרפואית רמב"ם)
בין צפצופי המכונות, החלוקים הסטריליים והחולים הקשים במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים רמב"ם בחיפה, קשה היה שלא להתרגש מהמחזה הבא: עז אל-דין דאר יאסין, בן 18 מג'נין, על כיסא גלגלים, עם חיוך מבויש וזר יום הולדת ראשו, מובל על ידי ריפעת היג'א, סגן האחות האחראית במחלקה, לכיוון שולחן שעליו הונחו עוגת יום הולדת ומתנות. ד"ר דני אפשטיין, שליווה אותו מיום הגעתו לבית החולים, קרן מאושר כששר עם הצוות "יום הולדת שמח" בעברית, באנגלית ובערבית למי שעד לפני כחודשיים לא היה ברור אם יחיה או ימות.
קראו עוד:
יאסין נפצע בתאונת עבודה והתחשמל. כשמצבו אנוש וחייו בסכנה, אושפז באחד מבתי החולים ברשות הפלסטינית. הוא סבל מכוויות קשות ומפגיעות רב-מערכתיות, וכשמצבו המשיך להידרדר, הוחלט להעבירו להמשך טיפול בישראל.
ברמב"ם נלחמו על חייו צוותים מתחומי רפואה שונים, שכן היה צריך לטפל בכוויות הנרחבות שהיו על גופו, בזיהומים שהתפתחו בהמשך, באי-ספיקת כליות שהתפתחה, בניתוחים אורתופדיים ופלסטיים ובבעיות שהתפתחו בריאות ודרשו חיבור לאקמו. "האתגר הרפואי עבור הצוותים השונים היה כל כך מורכב, שלעיתים לא היה ברור אם הבחור ישרוד", אומר ד"ר אפשטיין. "המצב שלו היה כל כך קשה כשהוא הגיע אלינו, שלא היה ברור מה נוכל לעשות עבורו. היו רגעים שבהם חששתי שלא נצליח להציל אותו, אבל נלחמנו. וגם הוא.
"מעבר לסיפור הרפואי הלא קל, היה פה סיפור אנושי שחצה את כל המתחים ואת כל העמדות הפוליטיות. צוות רפואי יהודי-ערבי ראה אדם שזקוק לעזרה, ועשה הכול כדי לעזור לו בלי להוציא מילה אחת על פוליטיקה. הנער הזה הצליח לגעת בכולנו. אחרי הכול, בן אדם הוא בן אדם, וזה מה שחשוב".
2 צפייה בגלריה
עז אל-דין דאר יאסין עם העוגה והמתנות. "מי ייתן ונוכל להחזיר לכם רק בשמחות", אמר לאנשי הצוות
(צילום: הקריה הרפואית רמב"ם)
נכנס ללבבות של כולנו
לאחרונה הועבר יאסין מהטיפול הנמרץ למחלקת הפלסטיקה, שם הוא עובר שיקום לקראת שחרורו מבית החולים, שצפוי בעוד כשבועיים. ד"ר אפשטיין והאח היג'א מבקרים אותו שם כמעט מדי יום, מנסים לסדר לו שיקום טוב בישראל ולארגן לו פרוטזה לידו הימנית, שעברה כריתה מלאה. "הוא יצטרך לעבור את זה בחו"ל", אומר ד"ר אפשטיין, "כי דרושה לו פרוטזה תפקודית, כשבארץ עושים רק פרוטזה אסתטית".
הקשר שלו עם יאסין אינו כולל מילים רבות, בשל בעיות שפה. "לי יש ערבית מהצבא, שלא כדאי להשתמש בה", אומר הרופא הישראלי, "והוא יודע לומר בעברית רק 'בוקר טוב' ו'תודה', כך שהשיח כולל בעיקר חיוכים קטנים וקשר עין. גם ככה הוא נכנס ללבבות של כולנו.
"מעבר לאתגר הרפואי, היה פה סיפור אנושי שחצה את כל המתחים ואת כל העמדות הפוליטיות. צוות יהודי-ערבי ראה אדם שזקוק לעזרה, ועשה הכול כדי לעזור לו בלי להוציא מילה אחת על פוליטיקה. אחרי הכול, בן אדם הוא בן אדם, וזה מה שחשוב"
"הילד הזה היה יכול למות בכל דרך אפשרית. כל סיבוך אפשרי הוא חטף, אבל למרות הכול, הוא תמיד חייך, תמיד יצר קשר עין. גם הכרנו את המשפחה שלו, את אביו, שבמשך חודשיים ישן יום-יום בחדר ההמתנה, לא עזב את בית החולים על אף שבבית יש לו אישה ושלושה ילדים נוספים. הצוות דאג לו לאוכל ולכל מה שהיה צריך. ולחשוב שבדיוק באותה מיטה ובאותו חדר שבהם עז אל-דין שכב אצלנו, שכב לפני שנה קצין מדובדבן שנפצע בג'נין. ככה זה אצלנו: פעם אתה מטפל בישראלי שנפצע בג'נין במהלך משימה צבאית, ופעם אחרת אתה מטפל בנער שגר שם".
2 צפייה בגלריה
חתן השמחה עם הצוות. "הילד הזה היה יכול למות בכל דרך אפשרית"
(צילום: הקריה הרפואית רמב"ם)
"לעולם לא אשכח את העזרה שלכם", אמר הנער
חגיגות יום ההולדת ה-18 החלו בטיול קצר על חוף הים. "הושבתי אותו על כיסא גלגלים ואמרתי לו, 'בוא, היום הולכים לראות את השמש לכבוד יום הולדתך'", מספר האח היג'א. "אחרי קרוב לחודשיים שהוא לא ראה אור שמש, הוא היה מאוד נרגש".
בינתיים התארגן צוות המחלקה עם עוגה, נרות, מתנות וקונפטי. "עז אל-דין מאוד התרגש", מספר האח. "הוא לא ציפה לאירוע כזה. הוא פרץ בבכי ואמר 'תודה' שוב ושוב".
אסנת אספיס, האחות האחראית במחלקה, מוסיפה: "כשמטפלים בחולים כל כך מורכבים, אנחנו נותנים משהו מעצמנו. אי אפשר אחרת. עם כל מטופל שאנחנו מצליחים לייצב, להציל, להוציא מפה במגמת השתפרות - זה תהליך של הקרבה ונתינה. אנחנו פשוט מחוברים אליהם, לא משנה מיהם ומהיכן הגיעו".
וד"ר ירון בר-לביא, מנהל המחלקה, שנכח גם הוא בחגיגה, אמר: "האתגרים הטיפוליים הם חלק בלתי נפרד מתמונת המצב של החולים שלנו. זה אף פעם לא פשוט. כל הצלחה כזו נותנת לנו את הכוח להמשיך את עבודתנו".
חתן השמחה הנרגש אמר בסוף האירוע לאנשי הצוות: "תודה רבה לכם, על הכול. הפתעתם אותי. מי ייתן ונוכל להחזיר לכם רק בשמחות. לעולם לא אשכח את העזרה שלכם. הפכתם להיות חלק מהמשפחה שלי".
