מיכל קפלן-גבאי היא אחות אחראית במחלקת ניתוחי לב ברמב"ם, אבל היא לא ציפתה שתידרש להציל חיים גם בזמן חופשה בחוף הים. בשבת בבוקר, היא הייתה עם בעלה וארבעת ילדיה בחוף הים, כשלפתע ראתה התקהלות של אנשים. היא התקרבה לראות מה קרה, והבינה שיש אדם שהתמוטט. היא הגיעה אליו והחלה בהחייאה ראשונית, תוך שהיא מבקשת מאנשים לנסות ולמצוא דפיברליטור ולהזמין אמבולנס של מד"א.
האיש שטיפלה בו היה אלי פצ'יסקר, בן 42, שהתמוטט באמצע ריצה בחוף הים. "למזלי, מיכל הייתה זו שראתה אותי ראשון אחרי שחטפתי דום לב. היה לי מזל גדול. היא עיסתה את הלב שלי עד שהאמבולנס הגיע ואז נתנו לי מכות חשמל שהחזירו לי דופק. היא הצילה את החיים שלי".
כמה ימים לאחר ההתאוששות של פצ'יסקר, נשוי ואב לילד, תושב קריית מוצקין, נפגשו השניים ברמב"ם. "לא זכרתי אותה", הוא מסביר, "פתאום היא נכנסה לחדר ואני לא מצאתי את המילים להודות לה. איך אפשר בכלל לתאר במילים הכרת תודה על כך שמישהו הציל את החיים שלך? היא הייתה במקום הנכון ובזמן הנכון, והצילה את מי שהיה צריך עזרה. נכון שזה מה שהיא עושה כל יום, אבל במקרה שלי היא עשתה שעות נוספות", הוא מסכם בחיוך.
גם עבור האחות המנוסה, המפגש עם פצ'יסקר היה מרגש במיוחד: "בפעם האחרונה שראיתי אותו הוא היה שרוע על הרצפה, ונלחמתי על חייו", מציינת קפלן-גבאי, "פתאום אני רואה איש צעיר ומלא חיים, משוחח עם אשתו. סגירת המעגל הזו מעלה המון רגשות".
עזרה ראשונה: קבלו כמה כללים בסיסיים חשובים
(צילום: ירון ברנר)
קפלן -גבאי, נזכרת במה שאירע באותו בוקר: "היה ברור לי שהוא סבל מהפרעת קצב קטלנית. מד"א הגיעו בתוך דקות ספורות והמשיכו בטיפול, לרבות מכות חשמל".
גם אחרי שפינתה את מקומה לאנשי מד"א, המשיכה קפלן-גבאי להתמקד בהצלת חייו. "ראיתי שהוא גבר צעיר, וחשבתי שאולי יצטרך להיעזר באקמו. מדובר במכשיר שקיים במעט בתי חולים, ויכול לסייע בהתאוששות במקרים כאלה. יצרתי קשר עם אלה ניגל, אחות מתאמת אקמו ברמב"ם וביקשתי ממנה להכין את הצוות להגעתו. במקביל הצגתי את עצמי לצוות של מד"א, הסברתי להם את הסיטואציה וביקשתי מהם לפנות אותו לרמב"ם. לשמחתי, בדרך הם הצליחו להחזיר לו דופק והוא הגיע לרמב"ם כשהוא עם סימני חיים".
מיכל קפלן-גבאי: "לא צריך להיות רופא, או חובש כדי להחזיק במיומנות הזו שיכולה לשנות גורלות. אני קוראת לכל מי שיש לו קצת זמן פנוי להירשם לקורס החייאה דרך אחת מקופות החולים"
עד כמה חשובה מהירות התגובה במקרה של דום לב?
"חשובה מאוד. על רקע הנפילה הפתאומית שלו הבנתי מיד שמדובר בהפרעת קצב חדרית. (פרפור חדרים) ושהוא צריך החייאה. איך יודעים את זה? כשבן אדם בבת אחת מתעלף והוא חסר דופק ונשימה, זה יכול להיות רק כתוצאה מהפרעת קצב. את הפרעת הקצב הספציפית הזאת אפשר לסדר רק עם מכת חשמל, דפריבילטור. אבל לא תמיד יש בנמצא, ולכן יש חשיבות שיהיה אדם שמבין בנושא. צריך להשכיב את האדם ישר, ולהתחיל בביצוע עיסויים באזור הלב. זה משהו שכל אדם יכול לעשות. לא צריך להיות מקצוען בשביל לעשות עיסוי".
היא מוסיפה: "אני זוכרת היטב שאנשים שהיו בסביבה שלי כאשר ביצעתי עיסוי לב, אמרו לי שהוא נושם. וזה לא היה נכון. אלה לא נשימות. כשהפרעת הקצב מתרחשת, ישנו סוג של חרחור, שלאדם לא מקצועי זה נראה כמו נשימות. לכן אסור להפסיק את העיסויים אפילו לא לרגע. אם אתה עושה עיסוי אתה דואג לאספקת דם למוח, שזה הכי חשוב. כל הפסקה כזאת עלולה לעלות בנזק גופני, בעיקר מוחי".
פצ'יסקר מספר, כאמור, שהוא לא זוכר כלום מהאירוע עצמו כלום. "אני זוכר את ההליכה שקדמה להתמוטטות ואת מה שהיה אחרי שהתעוררתי ברמב"ם. ממה שסיפרו לי, אני יודע שאם מיכל לא הייתה שם, הסיפור היה נגמר אחרת. זה שהיא הייתה שם לטפל בי כבר מהרגע הראשון, זה נס. לא פחות".
מיכל קפלן-גבאי: "כשבאתי לבקר אותו, ראיתי אותו עם אשתו. זה עשה לי טוב לדעת שהוא החלים, חזר הביתה חזרה לאשתו ולבן שלו. בחרתי במקצוע של הצלת חיים. אין לי ספק שכל אחות או רופא שהיו נקלעים לאירוע, היו פועלים אותו הדבר"
לדבריה של קפלן-גבאי, המקרה הזה מעיד על חשיבות רכישת מיומנויות מצילות חיים שכל אחד יכול ללמוד: "בטיפול באלי לקחו חלק גורמים שונים, אבל באירועים כאלו כל דקה חשובה וכמה שמתחילים לטפל מוקדם יותר, כך גדלים הסיכויים להצלת חיים ולאיכות חיים למטופל. לא צריך להיות רופא, או חובש כדי להחזיק במיומנות הזו שיכולה לשנות גורלות. אני קוראת לכל מי שיש לו קצת זמן פנוי להירשם לקורס החייאה דרך מד"א או אחת מקופות החולים".
קפלן -גבאי, שעובדת כאחות כבר יותר מ-25 שנה, ובימים אלה מתגברת את צוותי הסיעוד בבית החולים יוספטל באילת בגלל המלחמה, כבר נתקלה בעבודתה במקרים דומים תוך כדי אשפוז של מטופלים במחלקה ובניתוחים שהם עוברים. "כאן זה היה משהו שלא בתוך העבודה. ברור שזה אירוע שליווה אותי במחשבות לאחר מכן. התקשרתי בערב לטיפול נמרץ לב, בדקתי עליו. רציתי לדעת מה קורה איתו. הגעתי לבקר אותו.
"יש משפט בצבא שאומר, 'אם הצלת את החיים שלי, אז אתה אחראי עליי כל הזמן'. גם כאן, הרגשתי אחריות כלפיו. כשבאתי לבקר אותו, ראיתי אותו עם אשתו. זה עשה לי טוב לדעת שהוא החלים, חזר הביתה חזרה לאשתו ולבן שלו. בחרתי במקצוע של הצלת חיים. אין לי ספק שכל אחות או רופא שהיו נקלעים לאירוע, היו פועלים אותו הדבר".
