אביהו גת חן כמעט לא זוכר את הרגעים הקריטיים שבהם חייו היו נתונים בסכנה, לאחר שנפצע באורח קשה ממטען שהתפוצץ במבנה בלב רצועת עזה שאותו טיהרו הוא וחבריו לצוות. את הפרטים החסרים הוא שומע מהרופא המנתח שלו, ד"ר יונתן דמה מבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, ומשלים חלקים נוספים עם אחותו ליאור - שמלווה אותו מאותו רגע שבו פונה אל בית החולים במהירות האפשרית.
גת חן (29) גויס למילואים בשביעי באוקטובר כקשר מ"פ בגדוד הנדסה של חטיבת הנח"ל. "התחלתי לארגן את כל הציוד עוד לפני שקראו לי. הבאתי לאחותי ליאל את הכלבה שלי ונסעתי לדרום", הוא נזכר באותו בוקר שבת. לאחר מספר ימים של אימונים והכנות הגיעה הפקודה על הכניסה לעזה. "שמחתי שאמרו לנו שאנחנו נכנסים. כבר נכנסתי לעזה בצוק איתן אז הרגשות היו מנוטרלים. בעיקר רציתי ללחום עם כולם ולתרום מעצמי".
2 צפייה בגלריה
"חששתי שאחותי תילחץ, אמרתי לה שאני פצוע קל". אביהו עם אחותו ליאל וד"ר יונתן דמה, הרופא שניתח אותו
(צילום: דוברות הדסה)
במשך כמה שבועות נלחמו אביהו וצוות הלוחמים מגדוד ההנדסה במחבלים ותקפו מוצבים של חמאס. אביהו סיפר בדמעות על ההיתקלות שבה נפצע חברו לגדוד: "הכלי המשוריין שהיה לצדי חטף נ"ט והייתי בטוח שהכלי נשרף מבפנים. ראיתי שהלוחמים מצליחים להתפנות לאחור. את אחד הפצועים העבירו אליי לכלי והתחלתי לטפל בו". תוך כדי טיפול בפצועים, המשיכו הלוחמים להדוף את המחבלים עד שגברו עליהם, כאשר הפצועים פונו לקבלת טיפול רפואי והלוחמים המשיכו למשימה הבאה.
לאחר ההיתקלות, אביהו המשיך בלחימה. יחד עם צוות לוחמים הם טיהרו בתים ומצאו פירים ואמצעי לחימה נוספים. כשיצאו מאחד מהמבנים לכיוון הסמטה, התפוצץ עליהם מטען. אביהו נפצע קשה. "בהתחלה לא הבנתי שהותקלנו, אבל מיד התעשתתי והתחלתי לירות עד שהבנתי שאני לא מצליח להזיז את צד שמאל של הגוף". פיצוץ המטען העיף כדורים לכל עבר ושניים מהם פגעו בו בגב התחתון ובכתף שמאל. "נגמרה לי המחסנית וכשבאתי להוציא עוד אחת הבנתי שנפגעתי. התחלתי לצעוק שנפצעתי, וחברים שלי רצו אליי והתחילו לטפל בי".
ד"ר יונתן דמה: "אביהו פונה אלינו במצב קשה בגלל דימום מאסיבי באזור האגן מגוף זר שחדר מהמותן אל חלל הבטן ופגע באחד העורקים הראשיים בגוף. בזמן הניתוח הצלחנו להשתלט על הדימום המאסיבי שנגרם בשל חור במעי ואף נאלצנו לכרות חלק ממנו. הוא נמצא כרגע בהתאוששות ולאחר שיקום אני מאמין שהוא יחזור לעצמו ויוכל לתפקד באופן מלא"
אביהו פונה במסוק תחת אש אל בית החולים הדסה עין כרם במצב קשה מאוד. "הייתי בהכרה כל הפינוי. הרגשתי שאני מדמם והגוף נחלש ושמעתי שאומרים לי שוב ושוב לא להירדם", הוא מתאר. בשל מצבו הקשה, הוחלט ביחידת הטראומה של בית החולים הדסה עין כרם להרדימו. לפני כן, ד"ר יונתן דמה, כירורג בכיר שטיפל בו, התקשר לאחותו והניח את הטלפון על אוזנו, כדי שיעדכן אותה בקולו שהוא נפצע ונמצא בהדסה.
צוות הדסה מקפיד שכל חייל שמסוגל לכך, ישוחח קצרות בעצמו עם משפחתו על מנת להפחית את עוצמת הבהלה משיחת הטלפון המטלטלת. "ביקשתי שיתקשרו לליאל אחותי. יש בינינו קשר מיוחד מאוד", מספר גת. "ישר חשבתי עליה והדבר היחיד שהיה לי חשוב זה שהיא לא תילחץ, אז אמרתי לה בטלפון שאני פצוע קל".
למרות מצבו הקשה והדחיפות בטיפול, דאג גת להרגיע את אחותו בשיחת הטלפון, שהייתה מאוד קשה עבורה. "פתאום קיבלתי שיחה מאביהו ממספר לא מזוהה ואמר שהוא פצוע קל", היא משחזרת. "הכול נהיה לי פתאום מעורפל. הוא היה כאוב ובקושי הבנתי מה שאני שומעת. בהמשך דיברתי עם ד"ר דמה שליווה אותו והסביר לי רפואית שיש פגיעה מרסיסים. "הבנתי שאני צריכה להודיע להורים שלנו – בדיוק ביום ההולדת של אבא שלי - שאביהו נפצע ושאני צריכה לצאת להדסה מיד. כשהגעתי לבית החולים, הוא כבר הוכנס לחדר הניתוח והבנתי שהמצב הרבה יותר חמור ממה שהוא תיאר, רק כדי לא להבהיל אותי".
ד"ר יונתן דמה, שליווה את אביהו מיחידת הטראומה אל חדר הניתוח, הגיע לגיחה משירות המילואים שלו בעצמו, ומתאר את הרגעים הקריטיים: "אביהו פונה אלינו במצב קשה בגלל דימום מאסיבי באזור האגן מגוף זר שחדר מהמותן אל חלל הבטן ופגע באחד העורקים הראשיים בגוף. לאחר שדאגתי שיצור קשר עם אחותו והיא תדע שהוא בידיים טובות, הובלנו אותו אל חדר הניתוח בדחיפות בכדי לעצור את הדימום. בזמן הניתוח הצלחנו להשתלט על הדימום המאסיבי שנגרם בשל חור במעי ואף נאלצנו לכרות חלק ממנו. אביהו נמצא כרגע בהתאוששות ולאחר שיקום אני מאמין שהוא יחזור לעצמו ויוכל לתפקד באופן מלא".
אביהו מצידו, מספר שבכל יום הוא מרגיש טוב יותר ושתהליך ההחלמה מתקדם באופן משביע רצון. "אני מרגיש שלא יכולתי לקבל טיפול טוב יותר ממה שהצוות הרפואי בהדסה נותן לי. כל בדיקה נעשית בצורה המקצועית והמהירה ביותר וגם כשאני מרגיש כאוב ועייף הצוות הרפואי תומך בי. לעומת הימים הראשונים – עכשיו אני מרגיש את ההתקדמות. הטיפול גורם לי להיות חיוני יותר והיכולת לתפקד חוזרת אליי. זה ממש הרבה יותר ממה שציפיתי להרגיש".
גם ליאל אחותו שאינה עוזבת את מיטתו מאז הוקפצה להדסה, רגועה הרבה יותר. "פגשנו פה צוות רגיש ומלא אמפתיה, שמתייחס באנושיות ובאכפתיות למטופל שלו. זה חשוב וזה חלק מהתהליך כי היו בדרך התמודדויות פיזיות ורגשיות לא פשוטות, והצוות כולו – אחיות ואחים, רופאות ורופאים, עובדות סוציאליות, כולם עשו הכול כדי להפחית כאב וכל קושי. אנחנו מקבלים כאן תמיכה חשובה".
