התכונה והעומס בבית החולים סורוקה בבאר שבע באותה שבת שחורה, 7 באוקטובר, היו חריגים וכואבים. בתוך פחות משתי יממות איבד בית החולים את ד"ר איתן נאמן (44), רופא בכיר ביחידה לטיפול נמרץ ילדים, ואת ד"ר דניאל לוי (34) מקיבוץ בארי, מתמחה במחלקת אף אוזן גרון וניתוחי ראש-צוואר.
קראו עוד:
"באותו יום הוא היה כונן ביחידה, וכבר בבוקר הוא התקשר לספר לי מה קורה", נזכר ד"ר לזר. "כמובן שמיד התייצבתי שם וראיתי שד"ר נאמן מחלק את זמנו בין חדר ההלם במיון, שבו קלטו את רוב הפצועים, לבין היחידה שלנו, שבה אושפזו ילדים. בסביבות השעה 11 הוא ניגש אליי ואמר שקראו לו לצבא. חיבקתי אותו, ביקשתי שישמור על עצמו, ונפרדנו".
בערב הם דיברו בטלפון, אבל בפעם הבאה שבה התקשר ד"ר לזר לעמיתו, לא הייתה תשובה. ביום שני בבוקר התקשרה אליו האלמנה יעל נאמן והודיעה שבעלה נהרג בגבול עזה.
"כבר בתחילת דרכו הבנו שהוא מיוחד"
ד"ר נאמן (44), בנו של השר לשעבר עו"ד יעקב נאמן ז"ל, היה לוחם בגדוד המילואים 7008 וגר עם אשתו יעל ושבעת ילדיהם ביישוב טנא עומרים שבדרום הר חברון. הוא למד רפואה באוניברסיטת בן גוריון שבבאר שבע, התמחה ברפואת ילדים בסורוקה ועבר התמחויות נוספות באוניברסיטאות האמריקניות ייל וג'ונס הופקינס.
ד"ר יצחק לזר ספד לד"ר נאמן: "היה לו את כל מה שצריך כדי להיות רופא טוב: הרוח, המסירות לחולים, השאיפה לטפל בחולה עד שהוא מחלים, הרצון למצוא את הטיפול הכי מדויק לכל מטופל, הרצון להיות בקשר עם המשפחה, היכולת לצאת מהבית לפנות בוקר ולהגיע למחלקה כדי לטפל בילד"
"כבר בתחילת הקריירה שלו הבנו כמה הוא מיוחד", אומר ד"ר לזר. "בשנה השלישית או הרביעית ללימודיו הוא התעניין ביחידה לטיפול נמרץ ילדים, והכנסתי אותו לעבודה. היה לו את כל מה שצריך כדי להיות רופא טוב: הרוח, המסירות לחולים, השאיפה לטפל בחולה עד שהוא מחלים, הרצון למצוא את הטיפול הכי מדויק לכל מטופל, הרצון להיות בקשר עם המשפחה, היכולת לצאת מהמיטה בבית לפנות בוקר ולהגיע למחלקה כדי לטפל בילד. את כל זה הוא הראה גם בבוקר שבו פרצה המלחמה, הבוקר שבו ראינו אותו בפעם האחרונה".
ד"ר לזר מספר שבמהלך השנים הוא ערך מחקרים עם ד"ר נאמן ונסע איתו לכנסים בחו"ל בנושא חבלות ראש. "הנסיעות האלה מאוד קירבו בינינו", הוא אומר.
איך הוא היה כאיש משפחה?
"בעל ואבא מסור מאין כמוהו. איש משפחה חם, אוהב. היה נוסע עם הילדים ליעדים מיוחדים. קנה ציוד סנפלינג כדי לטייל איתם במפלים בדרום. הם גם היו מגיעים איתו לפעמים לבית החולים. הוא היה תמיד לוקח אותם לחוגים. יעל, שתהיה בריאה, הייתה שותפה לדרך ונתנה לו רוח גבית כל הזמן".
ד"ר לזר מספר שבהלווייתו של ד"ר נאמן ניגש אליו זוג צעיר, הורים של ילד שהיה מאושפז ביחידה ונפטר. "הם סיפרו לי שד"ר נאמן שכנע אותם לתרום את האיברים של הילד", הוא אומר. "הקשר שלו עם המשפחות של הילדים היה מדהים. הצוות שלנו שבור, לא תופס את גודל האובדן. ד"ר נאמן היה אדם שדאג למשפחות ולכל פרט ופרט. אתה יכול ללמוד להיות רופא, אבל אתה לא יכול ללמוד או ללמד להיות בן אדם".
"מזג רגוע, אנרגיות טובות"
רופא נוסף מסורוקה שמצא את מותו במלחמה, הוא ד"ר דניאל לוי (34) מקיבוץ בארי, מתמחה במחלקת אף אוזן גרון וניתוחי ראש-צוואר. ד"ר לוי נולד וגדל בלימה, פרו, ולפני עשר שנים עלה לישראל, כאן נישא לליהי והביא לעולם שני ילדים.
בבית החולים מתארים אותו כאדם שהיה נחלץ לעזרה ראשון בכל בעיה ובכל מצב, עם חיוך תמידי ואהבה גדולה לארץ ומורשת היהודית. גם ב-7 באוקטובר הוא מיד נחלץ לעזרתם של חברי הקיבוץ שהותקפו, וכך נהרג.
פרופ׳ דניאל קפלן, מנהל מחלקת אף אוזן גרון וניתוחי ראש צוואר, מספר: "הוא הגיע אלינו כעולה חדש, לאחר שירות צבאי, ומיד שבה את ליבנו בנחישות שלו וביכולת ללמוד מהר. היו לו גם יחסי אנוש מיוחדים. הוא היה מתמחה מיומן, בעל ידע רב, עם אמביציה חזקה ללמוד ולהתקדם. תמיד שמר על מזג רגוע ואנרגיות טובות. מעולם לא שמעתי תלונות מפיו או עליו. לפני כשנה עבר לקיבוץ בארי והיה מאושר שם עם משפחתו הצעירה. הוא עבר בהצלחה את בחינת ההתמחות שלב א', ולאחרונה התחיל את צעדיו הראשונים כמתמחה ראשי, ודיברנו על עתידו במחלקה".
פרופ' דניאל קפלן ספד לד"ר דניאל לוי: "מפקד כיתת הכוננות טופל על ידו וסיפר לנו על הגבורה שלו מול המחבלים ועל הטיפול שנתן לפצועים. הוא ציין את העיניים שלו, את הרוגע שהיה כל כך אופייני לו. רעייתו וילדיו הסתגרו בממ״ד באותן שעות עד שחולצו לשלום"
בבוקר שבו פשטו מחבלי חמאס על קיבוץ בארי, הוא הוקפץ למרפאה עם כיתת הכוננות וטיפל בפצועים. "מפקד כיתת הכוננות טופל על ידו וסיפר לנו על הגבורה שלו מול המחבלים ועל הטיפול שנתן לפצועים", אומר פרופ' קפלן. "הוא ציין את העיניים שלו, את הרוגע שהיה כל כך אופייני לו. רעייתו וילדיו הסתגרו בממ״ד באותן שעות עד שחולצו לשלום".
הפגישה האחרונה של פרופ' קפלן עם ד"ר לוי הייתה יומיים קודם לכן, במהלך עבודה שגרתית במחלקה. "ד"ר לוי קיים ניתוח יחד עם רופא אחר, ואחר כך אותו רופא אמר שהוא היה מצוין, וזה מאד שימח אותו. חודש לפני המלצנו עליו כרופא מצטיין. הייתה לנו זכות גדולה להכיר את ד"ר לוי ולעבוד במחיצתו. הוא יחסר לנו מאוד".
