מחקר ישראלי שנערך בקרב ילדים ואימהות משדרות ועוטף עזה במהלך 15 שנה מוכיח לראשונה, כי הרכב חיידקי המעיים יכול לנבא סיכויים להתפתחות פוסט-טראומה בבני אדם. המחקר נערך בקרב 168 ילדים ו-168 אימהות משדרות ועוטף עזה, והוא הראשון שהצליח לקשור בין מאפיינים ספציפיים של הרכב חיידקי המעיים, לבין התפתחותה של ההפרעה הפוסט-טראומטית מינקות לבגרות אצל בני אדם, למול חוסן נפשי.
עורכת המחקר, פרופ' רות פלדמן, מנהלת המרכז לחקר המוח והתפתחות האדם, ראש קתדרת סימס-מאן לחקר המוח המתפתח ומנהלת הקליניקה ותוכנית ההכשרה הקלינית ע"ש האריס לגיל הרך בבית ספר ברוך איבצ'ר לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן, אמרה כי ממצאי המחקר מראים שאפשר לנבא לפי סוג החיידקים את פוסט-הטראומה. כמו כן, היא ציינה כי ילדים שאובחנו בינקות עם פוסט-טראומה והיה להם פרופיל חיידקי מצומצם, נטו יותר לפוסט-טראומה כרונית ולא החלימו.
פרופ' רות פלדמןצילום: אוניברסיטת רייכמןבמסגרת המעקב, נערך אבחון של PTSD (פוסט-טראומה) לילד ולאם על-ידי קלינאים לאורך ההתפתחות, מהילדות המוקדמת ועד לסוף גיל ההתבגרות. הממצאים מצביעים על כך שגיוון מופחת של חיידקי המעיים, המתאר את חוסנה של מערכת המיקרוביום, הבדיל בין ילדים בעלי תחלואה פוסט-טראומטית מול אלה החסינים, למרות ששתי הקבוצות היו חשופות לאותם אירועי לוחמה לאורך החיים.
פרופ' רות פלדמן: "הממצאים שלנו מראים כי הפרופיל המיקרוביאלי הוא אחד הגורמים לתחלואה הפוסט-טראומטית ומשרטטים את הפרופיל הקשור בחוסן בעקבות חשיפה לטראומה. הממצאים יכולים לשמש בסיס לבניית טיפולים ממוקדי מיקרוביום"
כך למשל, תומר (17) לווה על ידי החוקרים מגיל שנתיים וחצי ועד גיל 17. הוא היה תינוק רגיש, מהיר לבכות התעורר כל לילה בבעתה, התקשה להירגע, נמנע מאוכל חדש ופחד ממגע חברתי. מילד יחסית רגוע הפך לפעוט שיש לו התפרצויות זעם פעם בכמה ימים. הוא נסוג במגוון תפקודים שכבר רכש, חזר להרטיב בלילות, הפסיק לדבר במשפטים שלמים ואמר רק מילים, המשחק שלו הצטמצם לזריקת חפצים.
ההפרעה הכרונית של תומר התבטאה לאורך הילדות וההתבגרות. בכל אחת מנקודות הזמן תומר אובחן כפוסט-טראומטי, ובמספר נקודות זמן נוספה לאבחנה הזו גם אבחנה של הפרעת חרדה. הוא לא יצר קשר עם חברים, בכה לעיתים קרובות, התקשה להירגע או לעזוב את הבית והתקשה במטלות לימודיות או תפקודיות פשוטות והראה פרופיל חרדתי ונסוג.
ההפרעה הפוסט-טראומטית של תומר התבטאה ב"חתימה" מיקרוביאלית ספציפית שבה ראינו עלייה בקבוצות מיקרוביום מסוימות שנמצאו קשורות בסטרס, חרדה ודיכאון וירידה בקבוצות מיקרוביום אחרות החשובות לתפקוד תקין.
לעומתו, שרון, שגם הוא גדל בשדרות ברחוב המקביל לזה של תומר והגיע למחקר בגיל שנתיים, הראה פרופיל של חוסן. תומר היה ילד ערני, שמח ולא אובחן עם פוסט-טראומה, חרדה, או הפרעת התנהגות כלשהי. המשפחה עודדה אותו להתנדב והוא גדל להיות נער רגיש, מקובל חברתית, מדריך בתנועת נוער, ונגן חובב.
הפוקוס עובר לתרופות פרוביוטיות
פרופ' פלדמן ציינה אספקט ייחודי של המחקר בתחום המיקרוביום והתחלואה הנפשית הוא התיקוף על ידי מודלים של בעלי חיים, שלא נעשה עד כה. נראה כי עכברים נטולי מיקרוביום שהושתלה להם צואה של ילדים עם PTSD, הראו התנהגות חרדתית לעומת עכברים שהושתלה להם הצואה של ילדים חסינים והראו התנהגות נורמטיבית.
"הממצאים שלנו מראים כי הפרופיל המיקרוביאלי הוא אחד הגורמים לתחלואה הפוסט-טראומטית ומשרטטים את הפרופיל הקשור בחוסן בעקבות חשיפה לטראומה. הממצאים יכולים לשמש בסיס לבניית טיפולים ממוקדי מיקרוביום", הדגישה פלדמן.
פרופ' רות פלדמן: "בתקופה קשה זו שבה מדינה שלמה חשופה לטראומה ורבים מאוד יפתחו הפרעה פוסט-טראומטית, כיוון זה של מחקר יכול לפתוח שער לטיפול ומניעה שלא היה קיים עד כה"
"הממצאים מפנים אותנו לחפש תרופות פרוביוטיות או כאלו הקשורות במיקרוביום כדי לעזור או למנוע התפתחות הפרעה פוסט-טראומטית. בתקופה קשה זו שבה מדינה שלמה חשופה לטראומה ורבים מאוד יפתחו הפרעה פוסט-טראומטית, כיוון זה של מחקר יכול לפתוח שער לטיפול ומניעה שלא היה קיים עד כה", סיכמה פלדמן.
המחקר נערך בשיתוף שלוש מעבדות, בהן המרכז לחקר המוח והתפתחות האדם באוניברסיטת רייכמן, המעבדה לחקר המיקרוביום בראשות פרופ' עמרי קורן בבית ספר לרפואה בצפת והמעבדה למתמטיקה שימושית בראשות פרופ' יורם לוזון במרכז לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן. ד"ר קרן ירמיה, פוסט-דוקטורנטית במרכז לחקר המוח והתפתחות האדם, הובילה את המחקר שבו השתתפו גם ד"ר ארנה זגורי-שרון מרייכמן וד"ר סונדרה תורגמן ואושרית שטוסל ויגננסקי מבר אילן.
