שליש מהרופאים ואנשי צוות הרפואי במחוז המאוכלס ביותר של קנדה שוקלים לעזוב את המדינה בגלל אנטישמיות. כך עולה מסקר חדש של אגודת הרופאים היהודים של אונטריו (JMAO). לפני 7 באוקטובר פחות מאחוז מהם ראו באנטישמיות בעיה משמעותית בקנדה - לאחר מתקפת חמאס זינק המספר הזה ל-80%.
סרינה חיה לי-זיגל (44), מרפאה בעיסוק, היא אחת מאנשי הצוותים הרפואיים ששוקלים את צעדיהם. היא עוד זוכרת היטב את היום ההוא ב-2014, במהלך מבצע "צוק איתן", כשהסתובבה ברחובות טורונטו עם שני ילדיה בעגלה וגילתה גרפיטי חדש שהפציע בתחנת האוטובוס: 'מוות ליהודים'. "בכיתי. פשוט התפרקתי", היא מספרת.
"הגרפיטי לא היה רק נגדי – הוא היה נגד הילדים שלי, והם היו בני 15 חודשים בלבד אז. הם לא עשו שום דבר שמצדיק שמישהו יחשוב שהם צריכים למות, מלבד להיוולד יהודים". מאז 7 באוקטובר, לדבריה המצב רק החמיר: "צועקים עלינו כשאנחנו עוברים ליד הפגנות ברחובות. בצעדת התמיכה בישראל, אירוע גיוס התרומות השנתי הכי גדול של הקהילה היהודית בקנדה, צעדתי עם הילדים שלי, עם דגל ישראל וכובע שכתוב עליו "חי".
המפגינים האנטי-ישראלים לא חסכו מאיתנו כלום: 'מחסלי ילדים' 'חזירים ציונים', 'רוצחי עם' - צעקו אלינו. זה צילק את הילדים. הם כל כך קטנים ולא עשו שום דבר שמצדיק שמישהו יגיד שהם צריכים למות. הם שאלו אותי: "למה הם צועקים עלינו? למה הם שונאים אותנו?". כשלקחתי אותם לבית הכנסת לראש השנה, הם נאלצו לעבור בידוק עם גלאי מתכות ושאלו בתמימות "למה אנחנו צריכים לעשות את זה, אמא? מה קורה?". אמרתי להם שזה לצורך הגנה שלנו, והם לא הבינו - למה אנחנו צריכים הגנה? זה עצוב שהילדים שלנו צריכים לגדול בעולם כזה".
סרינה חיה לי-זיגל: "האנטישמיות הפכה לנורמלית, כמעט יומיומית. בטורונטו, עסקים יהודיים נפגעים, כולל חנויות ספרים שאין להן שום קשר לסכסוך במזרח התיכון. זאת לא מחאה – זאת שנאה לשמה"
את שוקלת ברצינות לעזוב את קנדה?
"כן, אירועים כאלה גורמים לי להרגיש שאני לא רוצה להיות כאן יותר, זה משוגע. אבל מצד שני, אין הרבה אפשרויות אחרות. אין שום מקום בטוח ומקבל עכשיו בעולם ליהודים. אחי גר בוונקובר, ולא טוב יותר שם. אחותי גרה בלונדון וגם שם ברור שלא טוב יותר. ההורים שלי ברחו מהונג קונג בגלל שנאה ודיכוי. הם הגיעו לכאן בשביל חיים טובים יותר, כדי לברוח מהקומוניזם ומהפוליטיזציה של כל המוסדות שם, ועכשיו הם חוששים בשבילי ובשביל הילדים שלי מאותן סיבות.
"דוד שלי אמר לי להוריד את המזוזה מהדלת, כי הוא פוחד שיפגעו בנו. אבל אני לא מוכנה להתכופף בפני שנאה. אמרתי לו שאני לא הולכת להוריד אותה – זה חלק מהזהות שלי. קנדה תמיד התגאתה במגוון התרבותי שלה, אך מאז 7 באוקטובר אני מרגישה שאיבדתי את תחושת השייכות במדינה שלי. לפני התאריך הזה, לא היו "מפגשי חינוך" בבתי חולים שנועדו להפיץ תעמולה. אף אחד לא אמר לי "תחזרי למקום שממנו באת". לא חששתי לענוד את המגן דוד שלי בגלוי. אפילו במהלך שיא מגפת הקורונה, כעובדת קו חזית וכאישה ממוצא אסייתי, לא חוויתי שנאה וגזענות כמו זו שאני חווה היום כיהודייה.
"האנטישמיות הפכה לנורמלית, כמעט יומיומית. בטורונטו, עסקים יהודיים נפגעים, כולל חנויות ספרים שאין להן שום קשר לסכסוך במזרח התיכון. מדוע להרוס חנות ספרים ולרסס עליה גרפיטי של 'Free Palestine'? זאת לא מחאה – זאת שנאה לשמה. אני רואה את זה גם מזווית אישית. גדלתי כקתולית, ומעולם לא חששתי ללכת לכנסייה בלי אבטחה או שומרים חמושים. מעולם לא פחדתי לענוד צלב על צווארי, גם כשנסעתי ברחבי העולם. אבל עכשיו, כיהודייה, אני חושבת פעמיים לפני שאני שמה מגן דוד במקום לא מוכר".
7 צפייה בגלריה
סרינה חיה לי-זיגל (שלישית מימין) עם רופאי האיגוד היהודי. "זאת שנאה לשמה"
( צילום: JMAO)
למרות התחושות הקשות, תוצאות הסקר הפתיעו אותה: "חשבתי שאני היחידה שמרגישה ככה, אבל שליש מהקהילה שוקלים להגר. זה מטורף. זה לא רק על עובדות יבשות, אלא ממש החוויות שאנחנו עוברים. יהודים מרגישים היום שאין להם מקום בטוח בעולם חוץ מישראל. אבל לצערי גם ישראל היא לא אופציה עבורי. אני לא דוברת עברית, וכגיורת ממוצא סיני אני לא בטוחה שיקבלו אותי שם. זה החלק הכי מוזר בכל הסיפור – אני מרגישה כל כך מחוברת לישראל ולעם היהודי אבל אני לא בטוחה שאוכל להיות שם באמת חלק".
"לא מרגיש בטוח להסתובב בעולם כפי שאני"
אנשי צוות רפואי יהודים שהשתתפו בסקר ודיווחו על תחושות דומות וכבר עשו צעדי גישוש ראשוניים. רבים הגיעו לירידי עלייה שהתמקדו באנשי רפואה. אחד מהם, פרופ' בארי פייקס, מאוניברסיטת טורונטו, סיפר כי בעבר כבר ספג הערות מזלזלות על הכיפה שלו בקמפוס, אך כעת, בעקבות 7 באוקטובר, רמות השנאה כלפי יהודים וישראל אילצו אותו להסתיר אותה באמצעות כובע מצחייה: "זאת הפעם הראשונה מאז ומעולם שאני מרגיש מאוים, ושלא בטוח להסתובב בעולם כפי שאני", אמר. רופא אחר סיפר בסקר על עמית שגער בו - 'באמת אין לך בושה לחבוש כיפה בזמנים כאלה׳. עמית נוסף אמר לו: "אתה לא כמו היהודים האחרים שאני מכיר. אתה לא ערמומי". אחרים הריצו בדיחות בריש גלי על כך ש"יהודים אוהבים כסף, אבל לא עובדים קשה".
"בחדר הניתוח, סמוך ל-7 באוקטובר, מנתח אמר שהטבח לא היה קורה אלמלא השואה ושהיהודים פלשו לפלסטין כדי למצוא מקלט בטוח. רופא אחר סיפר כי בזמן שניסה להתרכז בניתוח מורכב, עמיתים סביבו לא היססו לזרוק הערות אנטישמיות וקלישאות של עלילות דם: "היהודים שקרנים, חמדנים, קמצנים ושולטים בכל, כולל כל העסקים, ולכן אין חופש ביטוי נגדם", שמע אותם אומרים. חבר הנהלת בית חולים גדול בטורונטו אמר שבישיבות נזרקו הערות על כך ש"לתורמים יהודים יש יותר מדי שליטה", וכי זכה ליחס שלילי מצד עמיתים ומנהלים מסוימים לאחר שגילו שהוא יהודי.
עובדת רפואה אחרת סיפרה כי בבית החולים שבו היא עובדת היה נהוג להדליק חנוכייה ולקיים טקס הדלקת נרות מדי שנה. אחרי 7 באוקטובר, הוצבה חנוכייה קטנה, מוסתרת במקום לא בולט, ולא התקיים טקס הדלקת נרות. "כששאלנו את ההנהלה, הם אמרו שזה זמן רגיש ולא רוצים למשוך יותר מדי תשומת לב לחג מטעמי ביטחון", סיפרה. מנהל אחר הודה במפורש כי אינו רוצה להעסיק יהודים: "יש כבר יותר מדי מכם כאן. מי יכסה את המשמרות בחגים היהודיים?", אמר.
אירוע חובה לעובדים ולסטודנטים - ביום כיפור
הנתונים מהאקדמיה, גם אם אינם מפתיעים, מטרידים במיוחד: דיקן באחת הפקולטות הגדולות לרפואה במחוז קבע את מועד הפורום השנתי לשוויון – אירוע חובה לסטודנטים ולעובדים – דווקא ביום כיפור. למרות בקשות חוזרות ונשנות מצד חברי הסגל והסטודנטים לשנות את המועד, הוא סירב להיענות, ורק לאחר הפעלת לחץ כבד הסכים לבסוף להזיז את התאריך.
למעשה, כמעט שלושה רבעים (כ-73%) מאנשי הצוותים הרפואיים דיווחו שחוו אנטישמיות באוניברסיטאות ובמסגרת ההתמחויות, לעומת 64% שדיווחו על אנטישמיות בבתי חולים. הנתון הזה כמעט הוכפל: לפני 7 באוקטובר, כ-27% מהסטודנטים הרפואיים באונטריו חוו אנטישמיות בסביבה האקדמית: לאחר מתקפת חמאס הנתון עלה ל-63%. מעבר לזה, כ-67% מהסטודנטים באונטריו הודו כי הם מודאגים באשר לעתיד הקריירה שלהם בגלל הטיות אנטישמיות בקרב עמיתיהם.
סטודנט אחד סיפר בסקר כי קיבל איומים בגלל עצומה שבה הצהיר על עצמו כציוני. אחר דיווח על עמיתיו לספסל הלימודים שמסיתים סטודנטים אחרים לפעול נגד חבריהם היהודים והמרצים היהודים. מתמחה נוסף סיפר כי המדריך הקליני שלו דרש ממנו לתאר את המצב הנוכחי בין ערבים ליהודים בישראל, ללא קשר לעבודתו הקלינית. "סיפקתי לו תשובה עובדתית וציינתי שלערבים בישראל יש זכויות שוות ליהודים ישראלים. המדריך לא הסכים וטען בפני כולם שישראל היא מדינת אפרטהייד", תיאר.
אבל התופעה לא שמורה לקולגות בלבד - היא גם מגיעה לעיתים מכיוון המטופלים. "אחד המטופלים אמר לי שהוא לא רוצה להיבדק על-ידי כי אני יהודייה והשאיר לי הודעות קוליות פוגעניות", סיפרה אחת המשיבות בסקר. רופא אחר שיתף כי מטופל ניגש אליו ובדק את ראשו בניסיון למצוא 'קרניים'. רופא אחר תיאר כי "אחת המטופלות שלי סיפרה לי סיפור על אמה ואמרה, ללא היסוס: "ואז יהודי פתח חנות ליד החנות של אמא שלי, וכמו שיהודים עושים, גנב לה את כל הלקוחות והכסף".
סרינה חיה לי-זיגל: "ההסבר היחיד שאני יכולה למצוא לפעילות האיגודים, הוא שהם שונאים יהודים. הם אנטישמיים מאוד. אחרת, למה להתמקד רק במדינה אחת מתוך כל הנושאים בעולם של צדק חברתי? הם אוהבים להסוות את מה שהם עושים כמאבק למען צדק חברתי, אבל הם לא עושים זאת עבור אף מלחמה אחרת שמתרחשת בעולם כרגע. הם דוחפים אג'נדה פוליטית במסווה של צדק חברתי"
מאידך, מקנן חשש שהאנטישמיות תופנה כלפי המטופלים עצמם: 58% מאנשי הרפואה היהודים בסקר הביעו חשש כי חולים יהודים עלולים להיפגע או לקבל טיפול רפואי ברמה נמוכה. לי-זיגל סיפרה על מטופל שלה בשנות ה-80 לחייו, ניצול שואה, שתפס את ידיה ואמר: "תודה לאל שאת יהודייה. אני מרגיש בטוח יותר". לדבריה, המטופל זיהה את מגן הדוד שלה ולכן נפתח בפניה והודה כי הוא חושש מהטיפול שיקבל במרפאה בעקבות מה שראה בחדשות ובמציאות היומיומית ברחובות. "מטופלים יהודים אמרו לי שהנוכחות שלי גרמה להם להרגיש בטוחים יותר, ושאם אני שם הם לא יסבלו מאפליה", אמרה. "זה מבעית לחשוב שמטופלים חוששים להגיע לבתי חולים רק בגלל היותם יהודים".
האיגודים מלבים את האנטישמיות
זירה מרכזית נוספת שבה בולטת אנטישמיות ברפואה היא ועדי העובדים של בתי החולים. לדברי לי-זיגל האיגודים המקצועיים האלה הם כנראה הסיבה שאנטישמיות הפכה בולטת יותר במוסדות בריאות ציבוריים. "אני רואה הפגנות פרו-פלסטיניות בטלוויזיה וכמעט תמיד מופיע שם דגל של איגוד העובדים שלי, לצד קריאות ל'אינתיפאדה גלובלית' והשמדת יהודים", מספרת לי-זיגל. "ואז אני חוזרת לעבודה, מסתובבת במסדרונות ותוהה: מי כאן מהקולגות שלי שונא אותי ומי רוצה במותי? זה יוצר סביבת עבודה רעילה ומפלגת, ואני מרגישה מאוד בודדה ומבודדת.
7 צפייה בגלריה
קריאות ל'אינתיפאדה גלובלית' ולהשמדת יהודים. בתמונה: מחאה ליד NYU בניו יורק
(צילום:REUTERS/Adam Gray)
"אני חוששת לומר משהו, כי אני לא יודעת איך זה יתקבל ואם יפטרו אותי. אני מרגישה שהפכתי מטרה במקום העבודה שלי, ולמרבה הצער, המעסיק, או בתי החולים, לא יכולים לעשות כלום, כי הם רואים את האיגוד כגוף נפרד. אז חברים כמוני צריכים להתמודד מול האיגוד לבדם, ומדובר בגופים של 180 אלף חברים - אתה בסוף מרגיש מאוד קטן וחסר אונים. אין אפשרות לפרוש מהאיגוד. הם מנכים את דמי החבר ישירות מהמשכורת שלי, והכספים הללו מממנים את המנהיגים של האיגוד ואת האג'נדות הפוליטיות שלהם".
לי-זיגל השתתפה בכמה מאירועי האיגוד והופתעה לגלות שבמקום הדיון המובטח על שוויון ברפואה, כותרת הפאנל הפכה ל"עבודה נגד אפרטהייד". "היה מאוד קשה לשבת שם", היא מספרת. "הדיון כמובן כולו סבב אך ורק סביב ישראל, איך שהיא כביכול מדינת אפרטהייד שמבצעת ג'נוסייד, וגם עידוד של חברים לארגן 'שביתות חינוכית' במקומות העבודה שלהם, כדי להפיץ את התעמולה הזו".
איך את מסבירה את המוטיבציה של האיגודים?
"ההסבר היחיד שאני יכולה למצוא הוא שהם שונאים יהודים. הם אנטישמיים מאוד. אחרת, למה להתמקד רק במדינה אחת מתוך כל הנושאים בעולם של צדק חברתי? הם אוהבים להסוות את מה שהם עושים כמאבק למען צדק חברתי, אבל הם לא עושים זאת עבור אף מלחמה אחרת שמתרחשת בעולם כרגע. הם דוחפים אג'נדה פוליטית במסווה של צדק חברתי, אבל זה לא מתמקד בנושאים של עבודה באונטריו, כמו שהם אמורים לעשות, אלא במלחמה בצד השני של העולם".
למרות החשש לאבד את מקום עבודתה, לי-זיגל הרגישה שהיא לא יכולה לשתוק יותר. היא כתבה מכתבים להנהלת האיגוד, חתמה על עצומות והגישה תלונות רשמיות להנהלת בית החולים. "אבל שום דבר לא קרה", היא אומרת. "אין פעולה". ובריק הזה, לא מפתיע ש-36% מאנשי הרפואה היהודים בסקר דיווחו שהם מודאגים לגבי עתידם המקצועי. חלקם כבר פעלו: 14% צמצמו את תפקידיהם בהוראה ו-31% שוקלים לעשות זאת כעת. אחרים שוקלים לעזוב את בית החולים שבו הם עובדים או לוותר על השתייכותם האקדמית.
"אסור לשתוק מול אנטישמיות ואפליה"
"אם לא נפעל כעת, אנחנו מסתכנים באובדן דור שלם של רופאים, מחנכים וחוקרים", מזהירה פרופ' איילת קופר, יושבת ראש אגודת הרופאים היהודים של אונטריו. "דווקא בזמן שמערכת הבריאות שלנו קורסת. אנחנו יכולים וחייבים לעשות יותר".
לדברי לי-זיגל, "אם אנשי המקצוע היהודים יעזבו, המערכת, שגם כך מתמודדת עם מחסור חמור בכוח אדם בעקבות המגפה, תקרוס. מי שישלם את המחיר יהיו כלל הקנדים. אסור לנו לשתוק מול אנטישמיות ואפליה, כי כל מטופל – בלי קשר לרקע שלו – צריך להרגיש בטוח ומכובד כשהוא בא לקבל טיפול רפואי. בריאות ממלכתית היא מקור לגאווה עבור קנדה – היא מושכת מהגרים ומאחדת את כל הקנדים ממזרח למערב – אבל אנטישמיות שמובילה להדרה של יהודים תחליש את המערכת עוד יותר. לראות שיהודים זוכים ליחס שונה מכל קבוצה אחרת זה לא רק מסוכן, זה מפחיד. אם לא נפעל עכשיו, כל הקנדים ישלמו את המחיר".
רשימות שחורות של פסיכיאטרים "ציונים"
בתוך כך, מחקר חדש בארצות הברית מגלה כי מספר אנשי מקצוע יהודים בתחום הרפואה שדיווחו על חוויות של אנטישמיות יותר מהכפיל את עצמו לאחר 7 באוקטובר. המחקר שמבוסס על סקר אנשי רפואה וסטודנטים נכתב על ידי ד"ר סטיבן רות' מאוניברסיטת אילינוי בשיקגו (UIC) ופורסם ב-Journal of Religion and Health. לפי הסקר, 88% דיווחו על מקרה אנטישמיות אחרי אוקטובר, לעומת 40% לפני כן.
הממצאים מצביעים על עלייה חדה באזכורים של יהודים, ישראל ואנטישמיות ברשתות החברתיות, לצד תיאוריות קונספירציה. ד"ר רות' ציין כי הממצאים מטרידים: "כשאנטישמיות חודרת לרפואה, היא פוגעת במערכת כולה". במאמר נוסף קראו רות' ועמיתתו ד"ר הדי ולד לאמץ גישה של חינוך, מעורבות, אמפתיה ואכיפה למיגור התופעה.
7 צפייה בגלריה
הפגנה פרו פלסטינית בסן פרנסיסקו. מחאה שמתדלקת גל אנטישמיות
(צילום: Editorial Credit Phil Pasquini shutterstock)
במהלך שימוע שנערך באחרונה בקונגרס האמריקני בחסות הפדרציות היהודיות של צפון אמריקה ומרכז ברנדייס לזכויות אדם, נחשפו עוד עדויות על אפליה ועל אנטישמיות מתמשכות במוסדות רפואיים, בבתי הספר לרפואה ובקרב אנשי מקצוע בתחום הבריאות. העדויות כללו מקרים כמו ניסיונות לרשימות שחורות של מטפלים פסיכיאטריים "ציונים", סירוב לאפשר הקמת קבוצות תמיכה לעובדים יהודים בבתי החולים, ודחייה של בקשות להקים מועדוני סטודנטים יהודיים בבתי הספר לרפואה – בעוד שקבוצות של מיעוטים אחרים זכו לאישורים דומים.
עוד דווח כי סטודנטים לרפואה נחשפים לתכנים אנטישמיים במסגרת לימודיהם, בהם מצגות המציגות סממנים אנטישמיים וטענות שקריות לפיהן כל היהודים הם "לבנים ופריבילגים". בנוסף, דווח על מקרים שבהם הוצגו גישות פסיכיאטריות המגדירות ציונות כהפרעה נפשית שדורשת "טיפול".
במהלך הדיון הביעו חברי קונגרס זעזוע עמוק מהעדויות. חבר הקונגרס הדמוקרט מטעם מדינת ניו יורק, דן גולדמן, אמר כי לאנטישמיות יש השלכות רחבות החורגות מהקהילה היהודית ואמר: "אנטישמיות היא איום על הדמוקרטיה שלנו ועל הפלורליזם שמאפשר לה לשגשג". חבר הקונגרס הרפובליקני מטעם מדינת ג'ורג'יה באדי קרטר, רוקח במקצועו, אמר כי הוא מזועזע מהעדויות וכי מדובר בנושא שיש להילחם בו ולמגרו. חבר הקונגרס הדמוקרטי מטעם מדינת מרילנד ג'יימי רסקין הזהיר, כי "אנטישמיות היא דרך להרס הדמוקרטיה הליברלית", וקרא לפעולה מיידית לעצור את התופעה.
