"אני פתולוג משפטי יותר מ-30 שנה, כך שקשה להפתיע אותי", אומר ד"ר חן קוגל, מנהל המרכז הלאומי לרפואה משפטית. "ראיתי הכול, ניתחתי הכול, ראיתי גופות שהתעללו בהן, גופות במצבי צבירה שונים של מבוגרים ושל ילדים – אבל שום דבר לא דומה למה שאנחנו רואים מאז אותה שבת שחורה, 7 באוקטובר. ראינו דברים חסרי תקדים. הרוע בהתגלמותו. מגוש שחור חרוך הצלחנו לזהות שמדובר באב שמחבק את הילד הקטן שלו. אחרי ששניהם נורו מקרוב, המרצחים שרפו את הגופות ועוד כרכו חוט ברזל סביבן. אי אפשר לכנות את זה 'אכזריות', כי זו מילה שלא ממצה מספיק את הסיטואציה. זה פשע נגד האנושות, לא פחות". אזהרה: הסרטון הבא כולל מראות קשים לצפייה.
מלאכת זיהוי הגופות במכון לרפואה משפטית
(צילום: אלי דסה)
המכון לרפואה משפטית באבו כביר, הכפוף למשרד הבריאות, הוא הגוף הלאומי היחיד שמורשה לספק שירותי רפואה משפטית בישראל. בשבוע שעבר הוא פתח את שעריו לצוותי צילום של משרד החוץ ולעיתונות הזרה, כדי לחשוף לעולם את הזוועות שביצעו המחבלים בקורבנותיהם. הביקור שלנו במקום היה קשה - בעיקר בגלל הדברים שרואים בו בימים אלה, וגם בשל הזנחתו.
משרדי הבריאות והאוצר לא מתקצבים מספיק את המכון. כוח האדם המקצועי בימי שגרה כולל שבעה רופאים בלבד, והם בודקים כאלפיים גופות בשנה. גם תנאי העבודה גרועים: המכון ממוקם במבנה מוזנח בן כמאה שנה שזקוק לשיפוץ בהקדם. אך למרות הכול המכון נחשב לאחד הטובים בעולם, בזכות הניסיון והמקצועיות של הצוות ובזכות שימוש בטכנולוגיה מתקדמת ובאמצעי זיהוי משוכללים.
קראו עוד:
"גופות שקשה לזהות נשלחות אלינו ממאגר איסוף הגופות הלאומי", אומרת ד"ר נורית בובליל, מנהלת מעבדת ה-DNA במכון. "במעבדות שלנו אפשר לפענח דגימות DNA מחלקיק של ציפורן או מכל רקמה קטנה אחרת שהיא בעייתית לדגימה - וגם מדגימות מסובכות".
"ירו בה מהגולגולת ועד לקרסול"
מאז תחילת המלחמה הגיעו למקום בזו אחר זו משאיות של זק"א, שכל אחת נשאה כ-30 גופות עטופות בשקים שחורים. על כל שק יש מדבקה עם מספר. "כששואלים אותי כמה גופות הובאו אלינו עד היום, אני נאלץ לתת נתון חסר, כי בכל רגע המציאות משתנה", אומר ד"ר קוגל. "בגדול אני יודע להגיד שעד אמצע השבוע שעבר קיבלנו 200 גופות, ובדרך אלינו משאית נוספת עם 34 גופות".
מתנדבי זק"א, שנמצאים במכון במשמרות, מוציאים מהמשאית גופה אחרי גופה על אלונקה ומניחים אותה בחצר המכון, באזור מיוחד שהוקצה לגופות שהגיעו לזיהוי. במשטח סמוך מונחות גופות שכבר נבדקו ומיועדות לפינוי. מתנדב של זק"א עורך רישום של כל גופה שנכנסת ויוצאת.
כל שק עובר כמה תחנות בדיקה. הראשונה היא חדר ה-CT, שממוקם במבנה קטן בחצר. רופא ומתנדב של זק"א מניחים את הגופה על מיטה כשהיא עדיין בשק שחור. אחר כך הם יוצאים מהחדר, והרופא מפעיל את מכונת ה-CT ומפענח ממצאים תוך כדי צילום. לא פעם אין בשק גופה שלמה, אלא רק עצמות או אפר. "גם דרך השק אני יכול לזהות שינויים שנעשו בגופה, כמו ניתוחים וטיפולים שונים שהמת עבר", מסביר ד"ר אלון קריספין, מנהל המערך לזיהוי באמצעות דימות. "את הנתונים אנחנו מעבירים לצוותי המשטרה ומשרד הבריאות, שהקימו חמ"ל משותף באיירפורט סיטי. הם מצליבים אותם עם מידע שמגיע מהמשפחות ומקופות החולים, ומנסים לצמצם את כלל המידע על המת ולדייק אותו לאדם ספציפי".
ד"ר חן קוגל: "לא כל הגופות שנמצאו יזוהו. חלקן לא יימצאו בעתיד הקרוב, וככל שהן יימצאו מאוחר יותר, יהיה קשה יותר לזהות אותן"
מחדר ה-CT מועברת הגופה לחדר העבודה, שבו מוציאים אותה מהשק ומתעדים את מצבה. כדי להאיץ את תהליך הזיהוי, הצוותים עובדים על כמה גופות במקביל. "עכשיו נמצאות בחדר שתי גופות", תיאר ד"ר קוגל. "מימין גופת ילדה כבת עשר; משמאל גופה של גבר מבוגר. שניהם ירויים ממרחק מילימטרים, ומצב הגופות שלהם בריקבון".
מתנדב זק"א יוצא מהחדר נסער ורועד. "הילדה בת עשר, לא יותר, וירו בה 15 כדורים", הוא אומר. "ירו בה מהגולגולת ועד לקרסול וגם כרתו לה את הזרת". אנשי הצוות אומרים שלמרות המצב הקשה של הגופות, ניתן יהיה לזהות אותן.
בחדר עבודה נוסף מונחת גופה של גבר צעיר. צוות הרופאים שבודק אותה כולל את ד"ר ג'ודי מלינק, רופאה משפטית שנולדה בישראל ובגיל חמש היגרה עם משפחתה לארצות הברית. למכון היא הגיעה מניו זילנד עם רופאים נוספים מחו"ל בחסות ארגון APF, שמסייע למדינות שעוברות משבר לאומי. "אני במקצוע כבר 21 שנה", היא אומרת. "הייתי בצוות שזיהה את קורבנות אסון התאומים ב-11 בספטמבר. אני רגילה לעבוד על מאסות של גופות ולא מתרגשת נפשית, אבל פה מדובר במאסה יוצאת דופן".
הגופות שזוהו מוצאות למסדרון. אנשי משטרה מגיעים לפנות אותן ויודיעו על הזיהוי למשפחות - לקראת הבאת יקיריהן לקבורה. גופות שלא ניתן לזהות מועברות חזרה למאגר איסוף הגופות הלאומי שנמצא במחנה שורה, דרומית לרמלה, ושם הן יישמרו עד שיוצלבו כל הממצאים, ככל שיהיו כאלה.
יוצרים פרופיל אנתרופולוגי
במכון משתמשים בטכנולוגיה חדשנית כדי לזהות את הגופות. ציפי כהנא, אנתרופולוגית משפטית, מסבירה: "אנחנו בודקים שרידי עצמות שרופים או שבורים ומנסים לעשות להם שיוך אנטומי. כלומר, אנחנו יוצרים פרופיל אנתרופולוגי שמאפשר לזהות אם העצם שייכת לגבר או לאישה, לילד או לבוגר, ולהעריך את הגיל".
במעבדת ה-DNA מנסים לפענח ממצאים שהופקו במחנה שורה, בבסיסי צה"ל או בחדרי הנתיחה של המכון - וטרם זוהו. "המבחנה עם החומר עוברת תהליכים מעבדתיים מורכבים, הכוללים גם שימוש באמצעים טכנולוגיים שמאפשרים לדמות את החומר שהופק מהמת לתהליכים ביולוגיים מסוימים שמתרחשים בגוף החי", מסבירה ד"ר בובליל.
ממצאים תקינים מועברים להשוואה במאגר ה-DNA של המשטרה. ממצאים שלא הצליחו לפענח אותם עוברים במכון זיהוי באמצעים אחרים. "עד היום הצלחנו להפיק יותר מ-99% של דגימות תקינות מכל הדגימות שקיבלנו", אומרת ד"ר בובליל.
ד"ר קוגל מוסיף: "אחד מאמצעי הזיהוי הוא רדיולוגי. מנסים לפענח איזה חלק מתאים לחלק אחר, ומנסים לחבר את החלקים ולהתאים אותם לאדם מסוים". הרדיולוגים מעלים את הממצאים על שקף, ושם הם מנסים לחבר את חלקי הפאזל האנושי.
"לא כל הגופות יזוהו"
המכון הומה אדם ורוחש פעילות קדחתנית - והכול למען מטרה אחת: האצת הליך הזיהוי עד כמה שניתן. הצוותים משתדלים לעבוד כמה שיותר מהר מהבוקר עד חצות. "אנחנו נעזרים בכל שבריר של מידע, נאחזים בכל פירור שניתן לפענוח", אומר ד"ר קוגל, "ואנחנו לא מרפים, לא מקצועית ובוודאי שלא מהרוח הפטריוטית של כולנו.
"גם אנחנו נהנים מרוח ההתנדבות האזרחית ומוצפים במתנדבים שמסייעים לנו", מוסיף ד"ר קוגל. "רדיולוגים מבתי חולים מכל הארץ הגיעו אלינו בהתנדבות, אבל עדיין חסרים לנו רופאים, אנתרופולוגים רפואיים ואנשי רפואה נוספים".
על צג המחשב שלו נראים חלק מהממצאים שהתקבלו מפתיחת השקים. אחד השקפים מראה ערימה של שברי עצמות. "הצלחנו לזהות שהיא של אדם אחד", הוא אומר. בשקף אחר מזהים גולגולת ושתי כפות רגליים שמאליות - מה שמעיד על כך שהשק מכיל איברים של יותר מאדם אחד. "אני חייב להגיד שלא כל הגופות שנמצאו יזוהו", אומר ד"ר קוגל. "חלקן - כולל של ילדים - לא יימצאו בעתיד הקרוב, וככל שהן יימצאו מאוחר יותר, יהיה קשה יותר לזהות אותן, כי מה שנותר מהן הוא רק פיח ואפר".
