בשיתוף המרכז הרפואי רמב"ם
ברגעים אלו ממש, מאות אלפי ישראלים נמצאים בהכנות אחרונות לחופשה הקרובה לקראת חופשה שמחכה להם בחגים. מאות אלפי ישראלים מחכים לרגע הזה. חלקם טסים ליעדים קרובים כמו קפריסין או יוון, חלקם בוחרים בחופשה ביעד מוכר באחת מהערים האירופאיות הגדולות, וכמובן, כמו בכל שנה, יש את מיטיבי הלכת שבוחרים לבקר במדינות אקזוטיות ורחוקות.
ד"ר עמי נויברגר, רופא בכיר ביחידה למחלות זיהומיות ומנהל מרפאת המטיילים ברמב"ם, מסביר מה צריך לדעת לפני שאנחנו עולים על הטיסה, כדי לחזור הביתה בריאים. "היו לנו שנתיים מתות, שנתיים שבהן כולנו מצאנו עיסוקים אחרים, והשנה אני שמח מאוד שהעולם חוזר לנורמליות", אומר ד"ר נויברגר, שפתח מחדש לפני כשבועיים את מרפאת המטיילים במרכז הרפואי רמב"ם, המציעה טיפול במטיילים חוזרים ושירותי ייעוץ וחיסונים עם התאמה אישית לכל יעד בעולם. "נרשמת תנועה ערה מאוד במרפאה. זה מראה משהו טוב גם על הכלכלה המקומית ובכלל על העולם. אנשים רוצים לטייל וזה תמיד דבר מבורך. בהשראת תקופה הקורונה והזום אנחנו נותנים יעוצים במרפאה וייעוצים אונליין".
מה השתנה מאז?
"בשנים האחרונות אנשים מחפשים יותר ויותר מקומות מוזרים להגיע אליהם. מקומות שפעם אף אחד לא היה נוסע אליהם, הופכים לפופולריים. יש הרגשה שהעולם באמת נפתח. גם החבר'ה הצעירים חזרו לטייל טיולים יותר ארוכים אחרי שהיו "כלואים" כאן שנתיים. עם זאת כל הדברים האלה דורשים הכנה".
איזו הכנה נדרשת?
"לדוגמה, אם אתה נמצא במדינת עולם שלישי וננשך על ידי כלב חולה בכלבת, דבר שמאוד נפוץ בהודו למשל, אם קיבלת חיסון וטיפולים אז תבריא, אך אם תחלה בכלבת תמות במאה אחוז. זה מאוד ברור שצריך להתייחס בכובד ראש לעניין הרפואי, בעיקר בשל העובדה שלישראלים יש נטייה להניח שהכל יהיה בסדר".
ואכן, בתקופה זו של השנה ניתן למצוא את מרפאות המטיילים עמוסות עד אפס מקום. בעוד היעדים משתנים, המטרה כמעט תמיד זהה: להספיק להתחסן בזמן לפני הטיסה ליעד. לדברי ד"ר נויברגר, מידת הדחיפות להתחסן קשורה באופן ישיר ליעד ולאופי החופשה.
"זה מאוד תלוי בטיול. אנחנו מנסים להתאים לכל מטייל את כמות החיסונים שהוא צריך לקבל - לא לחסן פחות מזה, אך גם לא יותר מדי. יש טיולים מאוד בטוחים כמו חופשה במלון בתאילנד או בזנזיבר ששם הסיכון הרבה יותר קטן, ככה שאם אתה כן או לא הולך להתחסן זה עניין של בחירה אישית", הוא מסביר, "יש טיולים שהם באמצע, כמו לדוגמה מישהו שנוסע להודו לשבועיים. כאן כבר עדיף למטייל להבין לאן הוא נוסע ולהתחסן".
הוא מוסיף: "יש אנשים שנוסעים לטיול מאוד ארוך ומסוכן יחסית, כמו למשל תרמילאי שנוסע לשנה לאפריקה, שמהווה אתגר מבחינת מחלות והאופי של שירותי הרפואה שם. לנסוע לטיול כזה בלי חיסונים וייעוץ רפואי נגמר רע בהרבה מאוד מקרים. אנחנו רואים את התוצאות בבתי החולים של החבר'ה שעושים טעויות כאלה".
איך אתה ממליץ להתכונן?
"בעיקרון ברגע שיש כרטיס ניתן כבר לקבוע תור במרפאה. מומלץ מאוד להגיע למרפאה כבר כחודש לפני, אך יש טעם להגיע גם שבוע לפני הטיסה. עדיף לקבל משהו מאשר לא לקבל כלום. כמובן שאין טעם להגיע אם נוסעים רק ליומיים שלושה ונזכרים רק ביום האחרון, זאת מפני שלוקח שבוע עד שהחיסון מספק הגנה, אך לרוב המטיילים כדאי להגיע בכל מקרה. מי שמגיע מאוחר, נדע להתאים לו את הטיפול המתאים".
מהן המחלות השכיחות שצריך להיזהר מהן?
"יש חיסונים שאנחנו מציעים לכל מי שמבקר במדינות עניות כמו טטנוס, הנפוצה כמעט בכל מקום בעולם ומומלצת כמעט לכל טיול, או מחלות שקשורות באוכל כמו טיפוס הבטן או צהבת A. גם לצהבת B שמועברת ביחסי מין אנחנו מחסנים, אך צריך לחשוב קודם כל מה הסיכוי שאותו אדם ייחשף למגע מיני לא מוגן או יילך לעשות קעקוע, למשל.
"יש גם חיסונים יותר ספציפיים לאפריקה. שם יש למשל מחלה שנקראת קדחת צהובה. זו מחלה קטלנית ומפחידה שעדיין נפוצה שם באזורים שונים וזו טעות קשה לנסוע בלי. גם מלריה זו מחלה שנפוצה באפריקה שלא קיים לה חיסון למטיילים. ניתן רק למנוע אותה על ידי לקיחת כדורים".
יש חולי מלריה בארץ?
"בוודאי. כל שנה יש כמה עשרות חולים וכמעט כולם באים מאפריקה ולא לקחו את הטיפול המונע".
מחלות שעוברות באמצעות עקיצות
ד"ר נויברגר אומר כי ישנן גם מחלות הנפוצות באסיה שיש להיזהר מהן. "קדחת דנגי, ודלקת המוח היפנית הן כולן מחלות שעוברות בעקיצה של יתושים כמו מלריה ונפוצות מאוד באסיה. גם זיקה מועברת באותה הצורה. מה אפשר לעשות? כמה שפחות להיעקץ. זה עניין סטטיסטי: ככל שאתה נעקץ יותר כך יש יותר סיכוי שתחלה. למנוע לגמרי עקיצות אי אפשר, אך להפחית את מספרן ניתן בהחלט על ידי שימוש בדוחה יתושים או לבישת בגדים ארוכים. צריך גם קצת מזל בדברים האלה".
לדבריו, מחלה נוספת שכפי הנראה, כמעט שלא שמעתם עליה (ונקווה מאוד שגם לא תצטרכו), היא מחלת הבילהרציה, המועברת על ידי טפיל השוכן במאגרי מים מתוקים. "זו מחלה שאנחנו רואים הרבה פעמים במטיילים צעירים שחוזרים מאגם מלאווי באפריקה או מלאוס. מה שקורה הוא, שטפיל נכנס דרך העור, בהרבה מקרים מתיישב בגוף, מטיל ביצים ונשאר "חבוי" עשרות שנים בגוף. הטפיל יכול לגרום לנזקים קשים לכבד ולמעי גם שנים לאחר הטיול. זה משהו שאנשים לא מודעים לו או שמודעים ולבסוף כשחם בחוץ לא עומדים בפיתוי ונכנסים למים. במקרה כזה, אם יש חשד, חשוב להיבדק לאחר הכניסה למים, שכן טיפול הניתן בזמן יכול למנוע את כל הסיבוכים הללו".
מחלות מידבקות ומחלת גבהים
"מחלות מין זה נושא שתמיד העסיק אותנו כי אנשים חוזרים גם עם HIV וגם עם מחלות מין אחרות וזה לגמרי ניתן למניעה. יש בהחלט אנשים שנוסעים בשביל מין, בדרך כלל אפשר לזהות אותם ואז צריך לדבר על העניין הזה. מתפקידי לא להגיד להם מה לא ומה כן, התפקיד שלי הוא למנוע מהם להידבק ולהדביק אחרים", אומר ד"ר נויברגר.
יש הרבה מקרים כאלה בישראל?
"ראיתי אנשים שחזרו גם מאפריקה וגם מתאילנד. זו לא תופעה המונית אבל זה קורה, וזה קורה בעיקר בגלל שאנשים מקיימים יחסי מין לא מוגנים, כאשר הסיכון הרבה יותר גדול כאשר מדובר על מגע מיני של מישהו/י שהוא עובד/ת בתעשיית המין. רוב ההדבקות שראיתי בהקשר הזה, היו ממגע מיני מגברים או נשים מתעשיית המין".
סוגיה רלוונטית מאוד בהקשר זה היא מחלת אבעבועות הקוף. "זו מחלה שפעם הייתה קיימת רק באפריקה ועכשיו היא בכל העולם. רוב המקרים קשורים למגע קרוב או ביחסי מין בקרב חברי הקהילה הגאה אבל יש מקרים גם בנשים וגם בהטרוסקסואלים. אלה דברים שאנשים צריכים לדעת לפני טיול. תפקידי הוא לא להטיף או לשפוט – כל אחד עושה מה שהוא חושב לנכון, אך עליי להסביר את הסיכונים למחלה הזו, שכיום גם לה יש חיסון שניתן לקבל דרך קופות החולים".
בנוסף לזאת, חשוב גם למנות מחלות מטיילים שאינן זיהומיות, שבמקרים רבים על מנת להתמודד עימן כראוי יש לערוך הכנה מוקדמת, כמו מחלת גבהים למשל. "אנשים צריכים להבין למה אפשר למות מטיפוס לגובה או למה להיות בגובה של חמישה וחצי קילומטרים זה דבר מסוכן אם עולים מהר מדי", מסביר ד"ר נויברגר, "בתנאים של חוסר חמצן, ככל שאתה עולה יותר גבוה כך יש פחות חמצן ולגוף לוקח זמן להסתגל לזה. אם אונסים אותו להסתגל מהר מדי זה גם יכול להיגמר במוות.
"הטעות הקלאסית שאנשים עושים, בעיקר ישראלים יוצאי צבא, זה כשמרגישים לא טוב לוחצים על החבר שחש ברע להמשיך ו"לא להישבר". זו טעות – המשך העלייה מחמיר את המחלה כי חוסר החמצן הולך וגובר. גם אם הייתם ביחידה קרבית, זה לא מחסן אתכם ממחלת גבהים. זה קודם כל עניין של הבנה, הרבה לפני הטיפול התרופתי".
ומה לגבי ציוד מתאים? כיצד ניתן להיערך?
"אנשים לפעמים לוקחים כמויות מוגזמות של ציוד ואין בזה טעם. לרוב המדינות לא צריך לקחת יותר מדי, אפשר להשיג הכל במקום. למחלות קלקולי קיבה של מטיילים לרוב לא נדרשת אנטיביוטיקה אבל אנחנו בכל זאת נותנים למקרים קשים מאוד, אם מישהו בסכנה של התייבשות. ישנם כדורים למניעה של מחלת גבהים. אם מדובר במטייל שמתכנן לעשות טרקים חשוב לקחת ציוד חיטוי וחבישה כי נפצעים לא מעט, וזהו פחות או יותר".
ד"ר נויברגר מסכם: "יש כל כך הרבה דברים לחשוב עליהם ולקחת בחשבון, אבל הכי חשוב זה לחשוב ולתכנן מראש. כל מחלה היא אחרת כך שאין תשובה ברורה. במקרים שנחשפתם למשהו, לנשיכה או למים מזוהמים תמיד אפשר להתייעץ, זה לא מסובך, ובדרך כלל אפשר לפתור את רוב הדברים בזמן".
בשיתוף המרכז הרפואי רמב"ם
