מפרוץ המלחמה, אחד התחומים המרכזיים שהזרקור הופנה אליהם הוא המערך השיקומי במדינת ישראל. מספר הפונים לשיקום מקרב כוחות הביטחון עולה מדי יום, אבל המערך השיקומי מטפל גם בגיל השלישי ובנפגעים מסיבות אחרות בגילים שונים. "בארץ יש 0.3 מיטות אשפוז שיקומיות לכל 1,000 נפש, כשהממוצע במדינות ה-OECD הוא 0.5", אומרת מנהלת מכון השיקום בבית החולים שמואל הרופא, ד"ר אורנה רחמים כץ. "מתחילת המלחמה הייתה קצת עלייה במספרי המיטות, אבל היא זמנית לחלוטין". צפו בריאיון המלא איתה:
התורים הארוכים והרוב תקועים: שיקום בזמן מלחמה - ראיון עם ד"ר אורנה רחמים-כץ, מנהלת מכון השיקום בביה"ח שמואל הרופא
(צילום: ירון ברנר)
בית החולים שמואל הרופא, שעד כה טיפל בחולים גריאטריים כמעט באופן בלעדי, מטפל במסגרת מערכת אשפוז היום גם בצעירים. בשבוע הבא יחל בטיפול גם חייל שהופנה ממשרד הביטחון. "זה מאפשר לנו לתת רצף טיפולי לחייל שהיא נקודה חשובה מאוד במסגרת הטיפול", היא מסבירה. "המחסור בצוותים ובמקומות השיקום ללא ספק יכול להשפיע על רצף הטיפול ותוצאותיו".
ד"ר רחמים כץ מכירה מקרוב את המחסור החריף ברופאים, אנשי צוות ומיטות אשפוז. "המערכת השיקומית בישראל היא מערכת מאוד איכותית, אבל מאוד דלה מבחינת מיטות אשפוז, מקומות לאשפוז המשכי בקהילה וצוות. החוסרים האלה היו משמעותיים מאוד גם לפני המלחמה, ואז כמובן הגיעה המלחמה והעמידה אותנו במצב הרבה יותר קשה. הייתה היערכות מדהימה של בתי חולים רבים במשרד הבריאות לפתוח עוד מיטות אשפוז לשיקום כמה שיותר מהר בתחילת המלחמה, נפתחו מחלקות חדשות, נוספו מיטות בכל מיני מחלקות, ועדיין זה רחוק", היא אומרת.
"אחד העקרונות החשובים בשיקום הוא רצף טיפולי. כשאתה מסיים את השלב הראשון של שיקום במחלקה, אתה תיקלט מהר באיזושהי מערכת של אשפוז יום שיקומי או שיקום בקהילה שתוכל להמשיך. הרבה פעמים בתפר הזה אנשים מחכים חודשים, וזאת אחת הבעיות גם עכשיו"
לדברי ד"ר רחמים כץ, "חסרים המון רופאי שיקום בארץ. כמות הרופאים לנפש היא מאוד נמוכה, אבל הבעיה היא ממש לא רק ברופאי שיקום, הבעיה היא גם בכל התחומים של מקצועות הבריאות, שהם הלב של העבודה השיקומית, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, פיזיותרפיה, תזונה, עבודה סוציאלית, טיפול רגשי. כל אלה, גם הם נמצאים במחסור קשה, זה נובע משני דברים, בגלל תת תקינה, והדבר השני הוא המשכורות שבדרך כלל לא כל כך מפתות אנשים לבוא לשירות הציבורי ביחס למגזר הפרטי".
יש מצבים שאתם נאלצים לסרב לקבל מישהו לטיפול או לדחות בכמה חודשים טיפול שמישהו זקוק לו?
"לצערי, המצבים האלה קורים. גם בבתי חולים קודמים אחרים שעבדתי בהם היו רשימות המתנה ארוכות מאוד ונאלצנו להגיד לאנשים לחכות. חשוב להבין שאחד העקרונות החשובים בשיקום הוא רצף טיפולי. זאת אומרת, כשאתה מסיים את השלב הראשון של שיקום במחלקה, אתה תיקלט מהר באיזושהי מערכת של אשפוז יום שיקומי או שיקום בקהילה שתוכל להמשיך. הרבה פעמים בתפר הזה אנשים מחכים חודשים, וזאת אחת הבעיות גם עכשיו.
"לנושא של מיטות אשפוז עוד נערכו בצורה כזו או אחרת, אבל לנושא של שיקום בקהילה אחר כך כמעט לא הייתה שום היערכות, ואנחנו נמצאים עם חסר מאוד קשה. בשל כך, אנשים או נמצאים בבית, מחכים לאשפוז יום ולא מקבלים טיפול או שלפעמים נשארים במחלקות מעבר לזמן הרצוי ומייצרים שם את הפקק בגלל שאי אפשר לתת להם מענה בקהילה".
ד"ר אורנה רחמים כץצילום: דוברות שמואל הרופאד"ר רחמים כץ מסבירה כי בבית החולים שמואל הרופא נערכו לתת מענה למצב. "פתחנו אשפוז יום שיקומי עם צוות מעולה. ממש קצת אחרי פרוץ המלחמה כשהבנו שזה מה שיהיה צריך עוד מעט. יש לנו כאן מכון שיקום עם כל הטכנולוגיות החדשות, הוא מיועד לכל האוכלוסייה הבוגרת מעל גיל 18. גם האוכלוסייה הצעירה וגם האוכלוסייה המבוגרת שנפלה בין הכיסאות בצורה מאוד קשה בתקופה הזאת של המלחמה. ושוב, זה לא מספיק, כי משרד הבריאות והמדינה צריכים להיערך באופן הרבה יותר משמעותי".
