בשיתוף אילי לילי
משחקי בריאות - דנה רון ופרופ' איתמר רז - פער רפואה מרכז פריפריה
מדינת ישראל ידועה ברמת הרפואה הגבוהה שמקבלים תושביה, אך האם כולם מקבלים את אותו הטיפול? האם יש פערים בין הרפואה בפריפריה לרפואה באזור המרכז, והאם יש לכך השפעה על התחלואה ועל אחוזי התמותה?
האם יש תחומים חזקים יותר או פחות בפריפריה והם יש לכך השפעה על התחלואה והתמותה בין האזורים השונים?
במסגרת הפודקאסט "משחקי בריאות" דנו דנה רון ופרופ' איתמר רז עם ד"ר רקפת בכרך, מומחית לרפואת המשפחה ושאלו אותה אם למרות השאיפה לרפואה שוויונית, היא בכלל מתקיימת.
"ישנם הבדלים מהותיים מאוד, כמעט דרמטיים בין אזורים שונים בארץ", מציין פרופ' רז. "יש פערים בין מה שאנחנו קוראים פריפריה שזה לא תמיד פריפריה כמו הצפון, צפון הארץ, דרום הארץ וגם ירושלים, עם הבדלים משמעותיים מאוד ברמת הרפואה הניתנת למטופלים והדבר הזה מתבטא גם בהבדלים גדולים מאוד בבריאות שלהם".
לדברי פרופ' רז, "זה בא לידי ביטוי בהשמנה, במחלות הנלוות להשמנה, וכמעט בכל פרמטר שבודקים יש פערים לרעת הפריפריה".
ניסיונות לשיפורים בשטח
ד"ר בכרך מודה שזה המצב הקיים אך מספרת שנעשים מאמצים להציע תנאים מעולים לרופאים מצוינים כדי שיעברו לעבוד בפריפריה ויש בתי חולים במרכז, ששולחים את מיטב הרופאים שלהם לסבבים של עבודה בפריפריה.
למה רופאים לא רצים מלכתחילה להגיע לפריפריה? "במרכז יש רפואה פרטית ומזה מרוויחים כסף, לא מהרפואה הציבורית. במרכז יש הרבה מאוד כסף של אנשים שיכולים לשלם", מסבירה ד"ר בכרך ומוסיפה שגם רמת הכנסים והעשרה לוקה בחסר.
גם בגזרת ציוד ואבזור ד"ר בכרך מתארת מצב עגום, בו בתי החולים בפריפריה חסרים במתקנים, מחלקות וציוד.
ההבדלים הסוציו-אקונומיים
"יש בעיה סוציו-אקונומית שמשתקפת כאן", אומר פרופ' איתמר רז. "סל התרופות למשל; סל התרופות מחולק לכל הציבור, אבל אין בו שום התייחסות למצב הסוציו-אקונומי של המטופל ולכן, הרבה תרופות שהיו יכולות להיות חשובות מאוד לפריפריה לא תהיינה שם, ירכשו אותן בפרטי ולכן הן תהיינה במרכז הארץ אבל בפריפריה, האוכלוסיות המוחלשות לא יוכלו לרכוש אותן".
"רבות מהתרופות מצילות החיים נמצאות בסל ואם לא, אז יש חמלה אבל דווקא לתרופות הרגילות כמו תרופות לסוכרת, תרופות להשמנה, שלא נמצאות בסל, יש פתרון רק בביטוחים המשלימים. בפריפריה להרבה פחות אנשים יש ביטוחים משלימים", מציינת ד"ר בכרך עוד הבדל.
מדוע יש מחסור במחלקות ובציוד בפריפריה?
ד"ר בכרך מסבירה שלעיתים מדובר במקומות קטנים ובחוסר כדאיות כלכלית ולעיתים מדובר בכוח אדם רפואי מיומן, שאינו רוצה להגיע ולעבוד רחוק מהמרכז, מכל הסיבות שכבר מנינו.
ד"ר בכרך מספרת שגם היא השתתפה בניסוי של תורנויות שעושים רופאים מהמרכז בפריפריה אבל טוענת שמשרד הבריאות לא מרים את הכפפה ומתאם את הרופאים והמכונים שיגיעו ויתנו שירות בפריפריה.
מה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב? ד"ר בכרך מציעה לחייב רופאים כחלק משירותם במרכז, לעבוד גם שנים ספורות בפריפריה.
האם הרפואה הדיגיטלית שינתה את המצב?
"בתקופת הקורונה זה התחיל לצבור תאוצה ובצדק", היא מתארת. "למשל, במחלקה ההמטולוגית בבלינסון קנו טאבלטים לכל הרופאים וכל הרופאים התחילו לייעץ למטופלים בטאבלטים. בדרום כבר לפני שנים הובילו בפסיכיאטריה ייעוץ באונליין". ד"ר בכרך מציינת שגם אצלה, חלק ניכר מהפגישות נעשות כבר ביעוץ דיגיטלי.
"רוב המחלות מצריכות לראות את המטופל, זו רפואה אישית", מוסיף פרופ' רז.
"בפריפריה, יחלו בסוכרת 10 שנים מוקדם יותר, הם יטופלו בסוכרת כמה שנים מאוחר יותר, על סרטן שד בוודאי אין מה לדבר והם יחלו בכל המחלות הנלוות לסוכרת או להשמנה".
לדברי פרופ' רז, "יש הבדל דרמטי בין הפריפריה ובין המרכז, זה קשור ביכולות סוציו-אקונומיות נמוכות יותר. הפריפריה היא מאוד קרובה למרכז פיזית, אבל היא מאוד רחוקה מהמרכז כשאתה רוצה להפנות מטופלים מהפריפריה למרכז".
כיצד ניתן לשנות את המצב?
פרופ' רז: "צריך ללחוץ על המדינה ביום-יום כמו בסימוני המזון, צריך להשביח את בתי החולים ואת קופות החולים, לעשות שינוי בגישה של כל אזרח לשירותים הרפואיים וצריך ללחוץ על בניית מרכזים בפריפריה".
בשיתוף אילי לילי
