רגע לפני שנכנסו לרצועת עזה ע' ו-ר', החברים הכי טובים מהשירות הצבאי ביחידה מובחרת, החזיקו ידיים והבטיחו אחד לשני: מפה הם יוצאים רק ביחד. "ואני הוספתי שאנחנו יוצאים מכאן ביחד, אבל בריאים ושלמים", מספר ע', שהיה כבר על מטוס חזרה לארץ מארה"ב שעות בודדות לאחר תחילת הלחימה ב-7 באוקטובר, בעקבות מעשי הטבח של ארגון הטרור חמאס ביישובי עוטף עזה.
"בכניסה לעזה, הסתכלתי ימינה וראיתי את הגדר", מספר ר'. "אני מחזיק לו את היד ולוחש לו 'אנחנו יוצאים מפה רק ביחד'. אמרתי את זה כי הסתכלתי על החבר הכי טוב שיש לי בחיים וחשבתי שאני חייב לתפוס אותו רגע לפני. אנחנו נכנסים, כמו שעשינו במשך כל השירות הסדיר שלנו שנכנסנו ביחד ויצאנו ביחד. זו לא סיטואציה רגילה ולא כל יום יש כניסה רגלית לעזה. סמכתי עליו במאה אחוז".
קראו עוד:
כמה ימים לאחר מכן, השניים אמנם יצאו ביחד – אך במסוק. השניים נפצעו במהלך היתקלות ברצועה והועברו מהרצועה לבית החולים בילינסון. אחרי שנפצע בכתפו, הועבר בהמשך ע' למחלקת השירום החדשה והמשותפת של בילינסון ובית לוינשטיין שנפתחה השבוע. בחדר שלו ישנה עוד מיטה ריקה אחת, זו של ר', שצפוי להצטרף אליו גם כן בימים הקרובים.
דבריהם של ע' ו ת' שנפצעו מבית החולים בילינסון
(צילום: יריב כץ)
מארה"ב לעזה: "לא היו לי שום התלבטויות"
כמה שבועות לפני כן, בשבת השחורה, השניים היו באזור חיוג אחר לחלוטין. ע', כאמור, שהה בארה"ב. "הייתי בארוחת חג שני בקולורדו אצל המשפחה שהתגוררתי אצלה", הוא מספר. "הטלוויזיה הייתה פתוחה על ערוץ מישראל ופתאום ראינו שהיה מטח למרכז, מה שבדרך כלל אין. משם כולנו מכירים את המשך הסיפור. זה היה בתשע בערב ועד שש בבוקר הייתי צמוד לטלוויזיה. חיפשתי טיסות ושעתיים לאחר מכן כבר הייתי בדרך לישראל, בחוסר תמיכה מוחלט של המשפחה כי איזו משפחה תרצה שהילד שלה יילך למלחמה אבל יש לי פה עוד משפחה בחיים, אם אני רוצה או לא, וזה הצוות.
"לא היו התלבטויות ולא כלום. אף אחד לא היה שולח את אח שלו הקטן או הגדול להילחם במקום כמו עזה. ידעתי שאם יקרה משהו למישהו מהצוות שלי אני לא אשלח לעצמי בחיים. תודה לאל, הספקתי להגיע". שבוע לפני תחילת הלחימה חזר ר' מטיול של חמישה חודשים לדרום אמריקה.
ר' מספר: "הייתה הרבה מחשבה על מה שהעם שלנו עבר ב-7 באוקטובר, ועל החברים שאיבדנו. תפסו אותנו עם הזנב בין הרגליים ואי אפשר לתת לזה לקרות כך אז אני צריך להיות פה בשביל מטרה מסוימת עכשיו ואין ימינה ואין שמאלה. החברים שהיו איתי ימשיכו להיות פה ויהיו תמיד"
עד ש-ע' הגיע לארץ והפתיע את היחידה, ר' ירד כבר דרומה ולחם ביישובי העוטף ביום הטבח האכזרי. "ביום הכניסה לעזה הייתה הרבה התרגשות", מספר ע'. "העם שלנו חטף, כולם יודעים את זה. אני לא רוצה לקרוא לזה נקמה, אבל אתה בסוף בא להגן על הבית כי פגעו לך בבית. אנחנו מוכנים לעשות מה שצריך וחיכינו. עשינו מה שהיינו צריכים לעשות.
"הייתה הרבה מחשבה על מה שהעם שלנו עבר ב-7 באוקטובר, ועל החברים שאיבדנו. תפסו אותנו עם הזנב בין הרגליים ואי אפשר לתת לזה לקרות כך אז אני צריך להיות פה בשביל מטרה מסוימת עכשיו ואין ימינה ואין שמאלה. החברים שהיו איתי ימשיכו להיות פה ויהיו תמיד". לדבריו של ר', "בכניסה זה היה מטורף, ולכל אחד היה את הדרייב שלו. כולם היו נעולים מאה אחוז. ראינו את כל המחזות ב-7 באוקטובר ואגרנו את זה לדרייב. זה העם שלנו, ומישהו צריך לעשות את זה".
לאחר שנכנסו, נתקל הכוח במחבלים. "מהר מאוד מצאתי את עצמי לידו", מספר ע'. "היינו בהכרה מלאה, צחקנו למרות ששנינו היינו פצועים קשה. חייכנו לעולם, והעולם חייך אלינו בחזרה באש ולהבות". ר' מספר כי "בפינוי, כשהיינו בדרך החוצה, הסתכלתי עליו והוא הסתכל עליי ואמר שעם כל הכאבים בגוף, אמר 'יצאנו ביחד'". ע' קוטע אותו ואומר, "אמנם לא בריאים ושלמים, אבל לפחות ביחד".
2 צפייה בגלריה
מחלקת השיקום החדשה של בית לוינשטיין בבית החולים בילינסון החלה לקלוט מטופלים
(צילום: דוברות בית לוינשטיין ובילינסון)
לשניים צפוי תהליך שיקום, וזה של ע' צפוי להיות קצר יותר. הוא לא שולל אפשרות של חזרה לעזה אם יידרש. בתוך כך יש לציין כי מערך השיקום בישראל מתמודד בשנים האחרונות עם מצוקה קשה של כוח אדם ומחסור במיטות, והמגמה עשויה להחריף עם המשך הקליטה של חיילים נוספים שנפצעו בשבועות האחרונים.
"לצד הפציעות האורתופדיות, יש גם פציעות נפש", אמרה מוקדם יותר השבוע ד"ר לנה קורן פלדמן, מנהלת בילינסון, עם פתיחת מחלקת השיקום המשותפת. "מדובר על הרבה מאוד פצועים שהגיעו לבית החולים וצריך לתת לכולם מענה. חלקם חוששים לעזוב את המחלקה שהיו מחוברים אליה וממש חוששים לעזוב אותה, לבית או לבתי החולים השיקומיים. בדרך כלל, פצועים יבואו אלינו לכמה ימים כמחלקת ביניים עד שיעברו לבית חולים שיקומי, ואצלנו יעברו עוד סדרה של ניתוחים. זה מאפשר את הרצף של עוד סדרות ניתוחים שרבים מאותם מטופלים צריכים לעבור".
