"באמצע בחינת הבגרות באנגלית התחילה פתאום לכאוב לי הבטן. כאב לא חזק אבל מציק. חשבתי שזה אולי המחזור החודשי והמשכתי את הבחינה. שעתיים אחרי שסיימתי אותה וחזרתי הביתה, הרגשתי פתאום שאני נשרפת מבפנים כאילו לוקחים מבער ומעבירים אותו בתוך הבטן שלי. נפלתי לרצפה מתפתלת מכאבים וצורחת", מתארת אורי הדיה בת 18 מפתח תקווה, את מה שקרה לה ביום אביבי בחודש מרס בשנה שעברה - יום שהתחיל בבחינת בגרות והסתיים במצב מסכן חיים.
הוריה, ששמעו מהסלון את הצעקות רצו לחדרה ומיהרו לפנות אותה למוקד טרם בעיר מגוריהם. הרופא במוקד חשב שמדובר באפנדיציט שהתפוצץ ושלח אותה למיון בבילינסון. "ממה שזכור לי, גם שם המשכתי לצרוח מכאבים עד שקיבלתי מורפיום. בהמשך הטיפול חיברו לי קטטר והעבירו אותי למחלקה פנימית".
במחלקה הפנימית הידרדר מצבה במהירות. הוריה, גלי ושגיב הדיה מספרים: "פתאום ראינו התקהלות של רופאים סביב המיטה של הבת שאמרו לנו שהיא בסיכון חיים ולכן מעבירים אותה לטיפול נמרץ במטרה ראשונית לייצב אותה ולהציל את חייה". לאחר בדיקות נוספות היא אובחנה עם דלקת לבלב נמקית.
"היא קיבלה משככי כאבים כולל מורפיום וכשפגה השפעתם היא שוב צרחה מכאבים. גם בטיפול נמרץ לא היה להם קצה חוט לגבי מקור הדלקת. אורי הייתה מחוברת לזונדה ולמכשירים מנטרים. אחת הרופאות עדכנה אותנו שאם המצב לא ישתפר, ייאלצו להנשים אותה", מספרים ההורים על מצבה בטיפול נמרץ.
הטיפול שהציל את אורי
בשלב הזה הוזעק למיטתה ד"ר עמרי סולימני, רופא בכיר ביחידה לניתוחי כבד, לבלב ודרכי מרה במערך הכירורגי בבילינסון. הוא מתאר את מצבה: "אורי חלתה בדלקת לבלב נמקית וחריפה שמובילה ב-40 אחוזים מהמקרים למוות. זו מחלה קשה ומסכנת חיים שיוצרת מקבצי מורסות (אבצסים) נמקים בחלל הבטן. הגורם לדלקת הלבלב חריפה ומסכנת חיים אינו ידוע אלא משוער בלבד", מדגיש ד"ר סולימני.
"המחלה עלולה להתלקח בגלל גלולות למניעת הריון, שומנים בדם וגורמים משוערים נוספים. בעבר, הטיפול האולטימטיבי היה ניתוחי בסיכון גבוה, כלומר, כמחצית מהמנותחים הסתכנו בתמותה וחלקם הפכו נכים. אבל עם התקדמות הרפואה, נתמך הצוות הכירורגי ברופאים ממקצועות הגסטרו והרדיולוגיה הפולשנית, ויחד יצרנו טכניקה התערבותית הדרגתית ממושכת".
אורי הועברה במיטתה במחלקה לטיפול נמרץ, לחדר האנגיו-רדיולוגיה פולשנית, לבדיקה הבודקת ומטפלת באמצעות הדמיות שונות במגוון מחלות. שם, תחת טשטוש החדירו נקזים למקבצי האבצסים לשם ניקוז המוגלה. "בסוף הפעולה החזרנו אותה לטיפול נמרץ והתחלנו במעקב צמוד אחרי מצבה שכלל שטיפת הנקזים, ובתוך מספר ימים, היא כבר יצאה מסכנה והועברה לחודש בפנימית ומשם לכירורגית", מסביר ד"ר סולימני.
ההחלמה המיוחלת נעצרה כשאובחן שלקתה בזיהום בדם במהלך החלפת עירויים, מה שגרם לקריסת מערכות גופה. "קדחתי מחום", מתארת אורי, "הייתי חלשה וסיעודית על מלא. את התזונה קיבלתי דרך הווריד, ובמשך חודש וחצי שכבתי על הגב בלי יכולת לזוז, אפילו את הרגל לא יכולתי לגרד".
בהדרגה, כפי שאמרו הרופאים להוריה, הסתמנה מגמת שיפור, אבל אז חל סיבוך נוסף. "בערב פסח, כשישבתי לידה, אורי החלה להתלונן על נפיחות ותחושה ש"היא עומדת להתפוצץ". שקלו אותה ואכן ראו כי נוספו ק"ג רבים למשקלה. היא הובהלה לבדיקת CT, ושם התגלה ריבוי מים מזוהמים בחלל הבטן. מיד אחרי שהחדירו לה נקזים נוספים, נשאבו החוצה שמונה ליטרים של נוזל עכור, והיא חשה הקלה גדולה", מספר אביה.
אורי הדיה: ""קדחתי מחום. הייתי חלשה וסיעודית על מלא. את התזונה קיבלתי דרך הווריד, ובמשך חודש וחצי שכבתי על הגב בלי יכולת לזוז, אפילו את הרגל לא יכולתי לגרד"
רק אחרי חודשיים באשפוז, אורי יצאה הביתה לסופ"ש ובהמשך לימים רציפים שאחריהם שבה לאשפוז. "גם בבית היה לי קשה, כי השתחררתי עם נקזים שליוו אותי ארבעה חודשים וחששתי לדרוך עליהם. בנוסף הייתי בתקופת בגרויות, מבואסת שחברים שלי בים ובמסיבות ואני תקועה בבית. אמנם החברים לא הפסיקו לבקר אותי ולתמוך בי, אבל הייתי מיואשת, גם כי בגיוס הייתי במסלול לקצונה, וחששתי מאוד שאיאלץ לוותר על החלום הזה".
נקודת האור היחידה באותה תקופה מורכבת הייתה ההכנות לנשף הפרום לסיום י"ב. אורי, שנולדה בלונדון וגדלה בארה"ב, עלתה לארץ לפני עשר שנים, חלמה על נשף הסיום מאז ילדותה. "זה היה החלום שלה ואחרי כל הסבל והאכזבות, הלכתי איתה לבחור שמלה שתכסה את הנקזים", אומרת האם, "אבל כמה ימים קודם לכן, דרכו על חוטי הנקז וזיהמו אותם, כך שהיא נאלצה לחזור לבית החולים".
ד"ר עמרי סולימני: "אורי חלתה בדלקת לבלב נמקית וחריפה שמובילה ב-40 אחוזים מהמקרים למוות. זו מחלה קשה ומסכנת חיים שיוצרת מקבצי מורסות (אבצסים) נמקים בחלל הבטן. הגורם לדלקת הלבלב חריפה ומסכנת חיים אינו ידוע"
בתאריך המיועד של הנשף התגייס צוות המחלקה לעזור לה להגשים את חלומה. "בנות דודה שלי הגיעו לאפר אותי ולהלביש אותי. האחיות ניתקו את הנקזים, ובמהלך היום רתחתי מחום והוצפתי משככי כאבים, אבל בסופו של דבר נסעתי לנשף שנערך בנתניה ובסופו חזרתי לבית החולים", היא נזכרת.
ב-10 בספטמבר, כמעט חצי שנה אחרי שאושפזה בבהילות בסכנת חיים, הוציאו לאורי את הנקז האחרון והיא שוחררה לביתה. "מאז אני מנסה לחזור לעצמי וכבר טסתי עם חברים לאמסטרדם. אני עושה הליכות וכשמתאפשר גם ריצות", היא מספרת. כעת היא מחכה לגיוסה, "בינתיים קיבלתי דחיית גיוס, עד שאתחזק מבחינה גופנית".
