בניגוד לרגשות מורכבים, כמו בושה ועלבון, שמופיעים לקראת גיל שנתיים ואפילו שלוש, כעס אפשר למצוא כבר אצל תינוקות. מחקרים מוכיחים שתינוקות מצליחים להביע כעס בגיל שלושה חודשים, ולעיתים אף לפני. אין ספק, הכעס מלווה אותנו מרגע לידתנו ועד לנשימתנו האחרונה, אבל השאלה הגדולה היא איך אנחנו מפסיקים לתת לו לנהל את שגרת החיים שלנו? הרי רגשות שליליים שאינם מעובדים בצורה נכונה עלולים להפוך להיות גורמי לחץ קשים, ולהשפיע אפילו על בריאותנו.
על אף שיצא לו שם רע, מטבעו, כעס מלמד על תנועה. הוא סמן להתקדמות והתפתחות אישית. הכעס שאנחנו מרגישים יכול להצביע על כך שאיננו שבעי רצון מהתנהלות כזו או אחרת, ושהגיע הזמן לשינוי. אבל אסור לשכוח שכעס יכול להניע אותנו לתגובת זעם שאין מאחוריה שום כוונה אמיתית, ולהרחיק אותנו מחיי גן עדן שאליהם אנחנו שואפים כל הזמן. הכול עניין של ניהול.
לתעל ולהתייעל
ברגעים שבהם הכעס מבעבע ומתגלה במלוא עוצמתו - אנחנו לא מצליחים לחשוב בבהירות או לראות את הדברים בצורה מתואמת ושקולה. כל לדוגמה, בן או בת זוג אהובים, שברגע של כעס נתפוס אותם כמי שיוצאים נגדנו ("איך הוא אמר לי את זה? איך היא השפילה אותי ככה? אני לא יכול לשתוק להתנהגות כזו!") שרשור מחשבות שכזה עלול להוביל אותנו להתפוצצות של ממש, ומשם עד לנזקים חמורים המדרון חלקלק במיוחד.
המודל המיטבי להתנהלות עם כעס הוא פענוח מה יושב תחתיו. על פי שיטת המטאיזם, כעס הוא רגש משני - ותמיד יש משהו עמוק יותר תחתיו. החוכמה היא להבין מה הטריגר האמיתי לכעס, על מה הוא מכסה?
אז מה עושים? האם לאגור את הכעס ולאצור אותו בתוכנו זה הפתרון? אז זהו, שלא.
כעס מודחק – כזה שלא מופנה החוצה – עלול להיות תוקפני והרסני לא פחות. התעלמות והדחקה, עלולים להוביל לדיכאון (מלשון דיכוי האון) או למחלות פסיכוסומטיות שיתפרצו בשלב מאוחר יותר. כעס לא מתועל עלול להפוך להאשמה וקורבנות, ובכך להרעיל את חיינו. באגרת הרמב"ן כתוב ש"כָּל הַכּוֹעֵס כָּל מִינֵי גֵּיהִנָּם שׁוֹלְטִין בּוֹ". ההתמודדות עם כעס היא לא דבר חדש - זו עבודה יומיומית שכל אדם, ולו הרוחני ביותר, נדרש לה.
הכעס מרחיק אותנו מעצמנו, מגן העדן שלנו ומהאלוהים שאנחנו. בקבלה מסבירים שכעס נחשב גם למעכב שפע בכך שהוא "סודק" ומחורר את הכלי שאנחנו. לכן, בדיוק כמו עם האש השורפת, אנחנו שואפים לתעל את הכעס בחכמה, או כפי שמוכר מהעגה הפסיכולוגית: "סובלימציה". עידון הכוחות התוקפניים לכיוון של פעילות חיובית.
1 צפייה בגלריה
כעס מודחק – כזה שלא מופנה החוצה – עלול להיות תוקפני והרסני לא פחות. פריידי מרגלית ואלימור הניג
(צילום: עוז מועלם)
בניגוד להתקפה, מגננה או סתם הדחקה, סובלימציה היא מנגנון ההגנה המפותח בין כולם. ובעזרתה אנחנו נעדן ונתעל את התוקפנות לפעולה פרואקטיבית, כמו לדוגמה אגרוף או ריקוד. יש מי שיעדיף לעבוד בגינה, לגלוש בים או להוציא אגרסיות ברידוד בצק עלים או אלים - מה שמרגיע אתכם.
כשהכעס עושה עבודת שורשים
המודל המיטבי להתנהלות עם כעס הוא פענוח מה יושב תחתיו. על פי שיטת המטאיזם, כעס הוא רגש משני - ותמיד יש משהו עמוק יותר תחתיו. החוכמה היא להבין מה הטריגר האמיתי לכעס, על מה הוא מכסה? שכן אם לא ניתן לזה מקום - הכעס יחזור ביתר שאת ובדרך הרסנית בהרבה. לכן, לשיטתנו, הדבר הראשון שנעשה בבואנו לעבוד נכון עם הכעס, הוא לחקור ולהבין מה יושב מתחת.
סוד הנשימה: כיצד להתנהל בשעת כעס?
ברגעי כעס אנחנו מאבדים את כל המודעות הגבוהה שלנו, לא רק ברמה המטאפורית, אלא גם פיזיולוגית: החלקים המפותחים והמודעים של מוחנו נכנסים להשתקה, בעוד "מוח הזוחלים" הפרימיטיבי שלנו עובר לחזית, למתקפה או למגננה. מבחינתו, הוא בגדר סכנה מוחשית, ועל כן כל הגוף נערך למלחמה. אנחנו מתמלאים אדרנלין, האישונים שלנו מתרחבים והגוף נדרך.
בשלב ראשון, על מנת להוריד את המתח והתוקפנות, ניקח נשימות עמוקות שיעזרו לנו להחזיר חמצן למוח, ולאותת לו להירגע. עשר נשימות עמוקות ואיטיות יעזרו לנו על פי רוב להביא לרגיעה. מכאן נוכל לעבור לשלב הבא.
הגוף מדבר איתנו – תקשיבו לו
בשלב השני התבוננו על התנהלות הגוף, וראו איזה חלק בו כועס. הגוף, כמו תמיד, מדבר איתנו. תחושת הכיווץ או הכאב באחד מאיברי הגוף יצביעו על מקור הכעס. כאב גב, לדוגמה, יצביע על כך שהכעס שלנו הוא על היעדר תמיכה (תחושה כאילו אין לנו גב). כאב באזור הבטן ברגע של כעס ילמד אותנו על פגיעה באגו. כאב באזור הלב יצביע על פגיעה רגשית של הילד הקטן המתקיים בתוכנו. לכל איבר יש משמעות משלו. ולא צריך לדעת אנטומיה, רק להקשיב לגוף שמדבר איתנו באמצעות איתותים.
בשלב השלישי המשיכו בנשימות, אבל הפעם תכוונו את הנשימות המרפאות לשורש הכאב - לאיבר שזקוק לתשומת הלב שלכם. נשמו לשורשו של הכעס, לדבר שגיליתם שיושב מתחתיו. ממש נשמו פנימה ורפאו את הכאב הראשוני, זה שבגינו הכעס אותת לכם שהוא דורש שינוי.
בשורה התחתונה, אם תצליחו להשתמש בכעס כמפת דרכים, כמו סמן שמאותת לכם שנגמר הדלק, כך תיטיבו לזקק ולגלות את הרגש הראשוני היושב מתחת לכעס ולהביא לשינוי הנדרש מכם. הכעס ייעלם מעצמו, שכן הכאב השורשי יקבל את המענה. הללויה!
בכל יום שלישי בשעה 15:00 ב-ynet radio פריידי מרגלית ואלימור הניג מקנות כלים תודעתיים, זמינים ויעילים להתנהלות מדויקת במשחק החיים לפי שיטת המטאיזם. האושר זמין לכל דורש. מחפשים המלצות האזנה או רוצים להמליץ על פודקאסטים שאתם אוהבים? הצטרפו לקהילת הפייסבוק שלנו פודקאסט להמונים
