"מְבֻקָש מָקוֹם שָקֵט עָלָיו תוּנַח הַנֶפֶש" (אדמיאל קוסמן)
בימים האחרונים אני משפשפת את העיניים שוב ושוב נוכח מודעות דרושים של משרד הבריאות ובתי חולים ציבוריים המבקשים לגייס פסיכולוגים ופסיכולוגיות בהתנדבות למערכי הטיפול שלהם, חלקם תוך דרישה להתחייבות לטווח ארוך נוכח ההשלכות המדאיגות של המלחמה על בריאות הנפש של אזרחי ואזרחיות ישראל.
המחקר מלמד שהתערבות פסיכולוגית מקצועית ומיידית, קרוב ככל הניתן לחשיפה לאירוע טראומטי קריטית למניעת התפתחות של תחלואה נפשית. לצערנו, המלחמה הנוכחית חשפה רבבות באזור עוטף עזה והדרום, לטראומה קיצונית ואקוטית לצד מעגלי פגיעות נרחבים שכוללים את רוב תושבי מדינת ישראל החשופים להתקפות טילים, טרור פסיכולוגי ותנאי אי-ודאות שלא ידוע כמה זמן יימשכו.
מדובר באירוע עם השלכות מרחיקות לכת על הבריאות הנפשית של תושבי המדינה, אירוע שכמוהו לא ידענו, אירוע שטרם הסתיים, אולם ההחלמה ממנו ברמה האישית והקולקטיבית תימשך עוד שנים רבות.
מחסור בכוח אדם, שכר מעליב
לצערי, האסון שפקד אותנו פוגש מערכת בריאות נפש ציבורית מדוללת ומיובשת, מופרטת ומוחלשת. טרם יבשה הדיו על ניירות העמדה שכתבנו בארגוני הפסיכולוגיה הציבורית במהלך תקופת הקורונה ובעקבותיה. זעקנו בהם את זעקת מטופלינו וקראנו לממשלה לתגבר באופן משמעותי את מערך הפסיכולוגיה הציבורית ולשנות את תנאי ההעסקה המחפירים של פסיכולוגים בו. היום אנחנו נמצאים במצב חדש ואחר ועם צרכים של אוכלוסיות גדולות מכפי שניתן היה לדמיין.
ד"ר קרני גיגימזה שנים אנחנו מתריעים כי מערך הפסיכולוגיה הציבורית בישראל נמצא בסכנה, ונוכח כל התרעה נסגרת עוד מרפאה לבריאות הנפש, נוכח כל התרעה עוד פסיכולוגים עוזבים את המערכת הציבורית כי היא פשוט לא מאפשרת להתפרנס בכבוד, נוכח כל התרעה ממשלות ישראל עוצמות עיניהן ובוחרות להתעלם מאוכלוסיות שלמות שנזקקות בשגרה למענים פסיכולוגים מגוונים.
קראו עוד:
כמות הפניות לעזרה נפשית ולמענים פסיכולוגיים בשבוע האחרון שוברת שיאים. קבוצות ווטסאפ ופייסבוק של פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ומטפלים נפתחו כפטריות אחרי הגשם, ובכולן אינספור פניות לסיוע. רוח ההתנדבות של חבריי וחברותיי אנשי בריאות הנפש מעוררת התפעלות והערכה. בשבוע האחרון אין כמעט פסיכולוג שלא נתן מענה כזה או אחר לנפגעים בדרגות שונות. אבל היקף ההתנדבות בתחום מעיד על גודל ההזנחה של הפסיכולוגיה הציבורית בישראל ועל הוואקום הגדול שנוצר בשל הפיכתה לחצר האחורית של המדינה.
ד"ר קרני גיגי: "ההשקעה הנדרשת בעיבוי ובשיקום מערך הפסיכולוגיה הציבורית בפרט ובריאות הנפש בכלל היא כאין וכאפס לעומת העלויות שבהן תצטרך המדינה לשאת אם האזרחים לא יקבלו את המענה הנכון עכשיו"
האסון שפקד אותנו ממחיש שוב את חשיבותן של מערכות ציבוריות מבוססות, חזקות, נגישות ומקצועיות בתחומי הבריאות, הרווחה, הכלכלה והביטחון בכלל, ובתחום הפסיכולוגיה הציבורית ובריאות הנפש בפרט. האסון ממחיש שוב את חוסר האחריות של ממשלות ישראל לדורותיהן, שהפקירו מזמן את בריאות הנפש של תושבי המדינה.
אנחנו, הפסיכולוגים והפסיכולוגיות במערכת הציבורית עובדים בימים אלה מסביב לשעון. אנחנו עושים זאת באהבה גדולה ומתוך תחושת שליחות ואמונה ביכולות המקצועיות שלנו. אנחנו גם עושים זאת תוך שאנו מתמודדים עם איוש חסר, תקינה מיושנת ושכר מעליב.
אני יודעת שרבים מהשורדים שקיבלו השבוע מענה רשמי מגורמי המדינה, חשו שהוא משקם מעט את תחושת האמון שלהם במדינה, שלתחושתם הפקירה אותם; שהמענה הרשמי מספק להם תחושה ראשונית של לקיחת אחריות מצד המדינה כלפי אזרחיה הפצועים. לצערנו, למרות המאמצים וההירתמות המלאה של עובדים רבים, המערכת לא הצליחה להגיע לכל האזרחים שביקשו סיוע. לוואקום הזה נכנסו המערכים ההתנדבותיים.
דרוש מקלט לנפשות של כולנו
השבוע נוכחנו ששירותים פסיכולוגיים שמתפקדים כראוי בעת שגרה, מסוגלים לתת מענה מקצועי, מיומן וכמעט מיידי במצבי חירום.
דמיינו שהמרפאות לבריאות הנפש לא היו נסגרות, והיו לנו עוד אלפי פסיכולוגים קליניים במערכת הציבורית. דמיינו שהמכונים להתפתחות הילד לא היו כל כך מיובשים, והיו בהם עוד אלפי פסיכולוגיות התפתחותיות, ושבבתי החולים היו אלפי תקנים לפסיכולוגים שיקומיים ורפואיים. דמיינו איך אלפי הפסיכולוגים האלה, שעכשיו עובדים בהתנדבות, היו מופעלים מיד בתחילת המלחמה על ידי משרדי הממשלה ונותנים מענה בשם המדינה. אזרחי המדינה שלנו ראויים למענה הזה, בזכות ולא בחסד.
במקום זאת אנחנו עדים לתופעה אשר הדעת לא סובלת, של גיוס פסיכולוגיות ופסיכולוגים למשרד הבריאות או בתי חולים ציבוריים כמתנדבים. הניסיון הזה הוא בבחינת לעג לרש, הוא מהלך לא-מקצועי אשר בטווח הרחוק יפגע במטופלים ובמטפלים. איך ייתכן שמדינת ישראל תבסס את המענה בתחום הפסיכולוגיה על מערכי מתנדבים? ומדוע עשרה ימים לתוך המלחמה אף אחד לא עוצר ומעביר באופן מיידי את הכספים הנדרשים על מנת לגייס אנשי מקצוע כעובדים במערכות שבהם נדרש עיבוי?
צריך להדגיש, בימים אלה הפסיכולוגיה ניצבת כקו ראשון במניעת תחלואה נפשית עתידית. התערבויות פסיכולוגיות מקצועיות, מיידיות וזמינות אמורות למנוע התפתחות של תחלואה נפשית. ההשקעה הנדרשת בעיבוי ובשיקום מערך הפסיכולוגיה הציבורית בפרט ובריאות הנפש בכלל היא כאין וכאפס לעומת העלויות שבהן תצטרך המדינה לשאת אם האזרחים לא יקבלו את המענה הנכון עכשיו. כדאי שמישהו שם למעלה יתחיל לחשוב קדימה, עוד צפויה לנו מערכה ארוכה בהתמודדות עם ההשלכות הנפשיות של המלחמה.
"ביום שאחרי, כשמדינת ישראל תחזור לשגרה מסוימת, צריך שיהיה כאן מערך פסיכולוגיה ציבורית חי, משמעותי, נגיש וזמין שיוכל לתת מענה לגל התחלואה הנפשית שצפוי"
עוד יהיה זמן לחשבון נפש. עכשיו אנחנו מלקקים את הפצעים, חובשים אותם ומעכלים. אלפי מתנדבים ומתנדבות נותנים כתף ומכסים על הוואקום שנוצר במערכת הפסיכולוגיה הציבורית. אבל כמו אחרי שבעה, כשהמנחמים חוזרים לחייהם, והאבלים נותרים בריקנות ולפעמים בבדידות, גם במקרה הזה צריך לחשוב על היום שאחרי כדי שאזרחים מכל מעגלי הפגיעה לא ייוותרו לבדם.
ביום שאחרי, כשמדינת ישראל תחזור לשגרה מסוימת, צריך שיהיה כאן מערך פסיכולוגיה ציבורית חי, משמעותי, נגיש וזמין שיוכל לתת מענה לגל התחלואה הנפשית שצפוי לנו. ביום שאחרי, צריך שיהיו כאן פסיכולוגים עם תנאי העסקה ראויים, שיוכלו לבצע את השליחות הבסיסית הזאת ולסייע להחלמת המטופלים. ביום שאחרי צריך שיהיה כאן, כדבריו של המשורר אדמיאל קוסמן, מקום שקט, שעליו תונח הנפש, מקלט לנפשות של כולנו, שמאז שבת בבוקר, 7 באוקטובר, לא מוצאות מנוח.
הכותבת היא פסיכולוגית חינוכית מומחית, פעילה בפורום הארגונים למען הפסיכולוגיה הציבורית
