בוקר 7 באוקטובר, אילת. הדס גניס מתבשרת באמצע חופשה משפחתית שפרצה מלחמה. אחיה ספי (30), שהלך לפסטיבל הנובה עם חברו גל, מנותק קשר. הדס ממהרת להקים חמ"ל, לפנות לחברים ולהפוך עולמות כדי להבין מה מצבו של אחיה. בזמן הזה, מצבה של אימה החולה בסרטן מידרדר. רגעים של חרדה, תסכול וייאוש. ארבעה ימים שלמים של חוסר ודאות. לבסוף הבשורה מגיעה: ספי נרצח. שברון הלב אדיר. חודש לאחר מכן נפטרה אימה, איריס, בגיל 63.
הדס גניס, בת 36 מרמת גן, חוותה כמה טלטלות בשנים האחרונות. בשנת 2019 החל משבר חייה של הדס, אחות אמצעית מבין שלושה. "עד גיל 30 החיים שלי היו רגילים לגמרי", היא מספרת. "ביום אחד הכול השתנה. החלטתי להתגרש, כשאני עם שני ילדים קטנים, ויומיים לאחר מכן קיבלתי את הבשורה שאמא שלי, איריס, חולה בסרטן הלבלב עם סיכויי החלמה אפסיים". לאחר כשנתיים של טיפולים אינטנסיביים, מצבה של אימה הידרדר מאוד, וטרגדיה נוספת פקדה את משפחתה של הדס: אביה בני (71), שהיה עד אותו זמן אדם בריא, החל לסבול מירידה במשקל ומעייפות. "הוא נבדק, וזמן קצר לאחר מכן הוא קרס ומת מסרטן אלים", מספרת הדס בכאב.
בערב ראש השנה בספטמבר 2023, אימה של הדס לקתה באירוע מוחי במהלך ארוחת החג. "חשבנו שאיבדנו אותה, אבל היא יצאה מזה והחלטנו לחגוג את חזרתה הביתה עם נופש משפחתי באילת".
אחיה הקטן ספי, גאון מחשבים שייסד את הסטארט-אפ Firefly מרעיון שעלה במוחו, הודיע לה שלא יוכל להצטרף לחופשה באילת כי הוא נוסע לפסטיבל נובה ב-7 באוקטובר עם חברו גל, אך באמצע החופשה המשפחתית, יום קודם לכן התקשר ספי להדס ואמר לה שהוא רוצה להצטרף לחופשה. "אני מתחרט שלא באתי, יכול להיות שזה יהיה הנופש האחרון שלנו עם אמא, אולי אעשה לה הפתעה ואבוא?", שאל בטלפון. אחרי ששוחח עם המלון באילת כדי שיאפשרו לו להצטרף למשפחתו, ספי פספס בדקות ספורות את האפשרות להזמין כרטיס טיסה ולא הצטרף לחופשה באילת. בדיעבד, החלטה שחרצה את גורלו.
בשבת בבוקר התבשרה הדס על ידי אחותה על פרוץ המלחמה, ועל ידי אשתו של אחיה, מיטל, על כך שספי מנותק קשר משבע וחצי בבוקר. "היינו בהלם אבל בחרנו באותו רגע להיות אופטימיים, היינו בטוחים שהוא מסתתר איפשהו, ושהוא פשוט זרק את הטלפון כדי שהמחבלים לא ימצאו אותו".
בארבעת הימים הבאים, הדס עשתה הכול כדי להבין מה עלה בגורלו של אחיה: הקימה חמ"ל, פנתה לחברים שלו, ניסתה לאתר את המיגונית שהיה בה, נהגה מאילת לרמת גן, כשאימה החולה לצידה ברכב. במשפחה ניסו ללקט כל קצה חוט של אינפורמציה, ואיתרו דרך הנייד שלו את מיקום המיגונית שבה התחבא. "התחלנו להפיץ את התמונה שלו ושל גל, שהלך איתו למסיבה, בכל מקום אפשרי", מספרת הדס. "חיברו אותנו להרבה אנשים, מילואימניקים, שוטרים, כל מיני אנשים שהיו בשטח וניסו לחבר אותנו לרשימות ניצולים".
הדס המשיכה לחפש מידע על ספי ויצרה קשר עם חבר שלו, שסיפר לה שספי התכתב איתו בזמן שהיה במיגונית, והתחנן נואשות לחילוץ. "איפה המשטרה?", כתב ספי לחבר. "ירצחו אותנו אם המשטרה לא תבוא. אני שומע מחבלים. יורים בחוץ. הם מתקרבים, ישחטו אותנו".
הדס התחילה להבין מה עלה בגורלו של אחיה, וניסתה לדלות כל בדל של מידע. בשלב מסוים יצרה קשר עם רמי דוידיאן, שהציל ישראלים רבים. "רמי סיפר לי בדמעות שהיה בכל המיגוניות באזור שבו ספי התחבא, שזרקו רימונים בכולן והוא לא מאמין שספי שרד את זה. פה כבר הבנתי במה מדובר, הבנתי שהסיכויים שלנו הולכים ופוחתים". אחרי כארבעה ימים שהיו ארוכים כנצח, הגיעה הבשורה המרה: ספי וחברו גל נרצחו. שבועיים אחר כך היא קיבלה טלפון מאישה בשם אילנה, שסיפרה שספי וגל יצאו מהמיגונית בידיים חשופות כדי להילחם במחבלים ובכך הצילו את חייה.
בפעם השנייה בחייה הדס איבדה בן משפחה, ובמקביל ידעה שגם מצבה של אימה מידרדר ושזמנה קצוב. חודש בדיוק לאחר הטבח בנובה נפטרה אימה. "זו סערת רגשות מטורפת, הגעתי למצב שנגמרו לי הכוחות. ידעתי שאני הולכת לקראת שבעה נוספת והייתי בהלם רגשי. היו לי רגעים של אפתיות שבהם כבר לא הרגשתי כלום". דווקא כשהגיעה לנקודת השפל הזאת החליטה הדס לחשב מסלול מחדש.
הדס גניס: "ביום השני או השלישי של השבעה של ספי, החלטתי שאני לא מתקרבנת. הייתי במצב קשה מאוד, וידעתי שאני צריכה לקום ולעשות מעשה"
היא פתחה מוקד תרומות לזכרו של ספי מתוך מחשבה לגייס כסף, להיות בעשייה ואף לעודד אחרים לעשייה חברתית. "חשבתי לרכוש טושים ומדבקות לילדים בשכונה, אלא שבתוך 24 שעות גויסו תרומות בסך 35 אלף שקל, והבנתי שאני לא אקנה מדבקות בסכום כזה", היא משחזרת. "החלטתי לעשות משהו הרבה יותר משמעותי". בסופו של דבר החליטה להשתמש בסכום כדי להנציח את ספי. בלי שתכננה זאת מראש, החל המסע שלה לחיים חדשים.
יחד עם המשפחה, התקבלה ההחלטה המשותפת להנציח את ספי בתחום שהיה הקרוב ביותר לליבו בחייו: מחשבים. ספי ייסד כאמור את "Firefly" וצירף אליו שני שותפים, כאשר תפקידו בפועל בחברה היה סמנכ"ל טכנולוגיות. עם הזמן גייסה החברה עשרות מיליונים, וחצי שנה לאחר מותו גייסה כ-23 מיליון דולר נוספים. כדי להנציח את ספי באמצעות התחום שכה אהב, הדס יצרה קשר עם בית ספר בנתיבות, שהתרגש מהיוזמה. "מנהלת בית הספר אמרה לי: 'תאמיני או לא, היום בבוקר הביאו לנו חדר מחשבים בלי מחשבים והתפללתי שיביאו לנו מחשבים, ועכשיו את מתקשרת אליי'".
במקביל הגיעה לחברת סטארט-אפ בשם Abra, שהתנדבה לתרום את כל הציוד הנלווה לחדר המחשבים: שולחנות, מדפים, כיסאות ועוד. חדר המחשבים לזכרו של ספי הושק לפני כחצי שנה. "מאז, בית הספר אימץ את ספי ועושה פעילויות שונות להנצחתו", היא מספרת בהתרגשות. "אני לא יכולה לחשוב על סגירת מעגל יפה יותר מאשר חדר מחשבים עבור מי שהיה איש מחשבים בכל רמ"ח איבריו".
עוד ועוד אנשים שמעו על הסיפור של הדס ורצו לדעת יותר. "הם שאלו אותי שאלות שחלקן היו שיפוטיות כמו 'איך יכול להיות שאת ככה?', 'איך את שמחה?', אפילו 'איך את לא מתאבדת?', ותוך כדי תנועה התחלתי לענות לעצמי על כל ה'איך?' האלה, והבנתי שתמיד היה לי חוסן נפשי משלי, ושאני צריכה להבין מה לעשות איתו. הוא לא תוצר של 7 באוקטובר, אבל הוא ללא ספק הציל אותי אחרי 7 באוקטובר".
היא החליטה להתחיל להרצות ולספר את הסיפור שלה. "הבנתי שעומדות בפניי שתי אפשרויות: להתרסק, או להבין שזו הסיטואציה שעומדת בפניי ולהתמודד איתה. התחלתי להסתכל על הדבר הזה כמו על פלסטלינה: מה אני עושה עם מה שיש לי בידיים. בטבע שלי אני אדם שתמיד יבדוק איך להפוך את הלימון ללימונדה, אז נתתי לעצמי חודש וחצי לאגד את כל מה שיש לי בראש, וכך נולדה ההרצאה שלי: 'לימונדה – הופכת משברים לחוסן'".
בסדרת ההרצאות שלה היא מספרת את סיפורה, בניסיון להראות שגם ברגעים הכי קשים יש אור בקצה המנהרה: "אני רוצה בראש ובראשונה לתת לאנשים כוח וחוסן נפשי, ולהראות להם שאפשר לבחור באושר למרות כל המשברים שהחיים מביאים. בהרצאה אני מדברת על הרבה עקרונות שעוזרים לי לבחור באושר כל יום מחדש. כמובן שהמטרה הנוספת שלי היא להנציח את ספי אחי ואת הסיפור שלו. מספיק לי שכל אחד ייקח משהו אחד מהסיפור שלי, משהו אחד שייתן לאדם הזה השראה לחיים, כלים ותקווה".