אומרים שמוטב מאוחר מאשר אף פעם, אבל ההתעוררות של המדינה בכל הקשור למחסור החמור ברופאים היא באמת מהמפוארות שהיו פה. לפתע גילו את הנתונים המפחידים, פתאום מתרגשים מדוחות של ה-OECD. ובישראל כמו בישראל, ניגשו מיד אל הפתרון האולטימטיבי: הקמת עוד ועדה.
לא רק שההסתדרות הרפואית התריעה על כך שנים, הרי שגם משרד הבריאות בעצמו, אותו משרד שהקים כעת ועדה מיוחדת, פרסם דוחות ברורים בעניין. בזכות הפלא הטכנולוגי המכונה "גוגל", אפשר למצוא שלל פרסומים המעידים על כך. ב-19 באוגוסט 2009, למשל, פרסם משרד הבריאות דוח המעיד על ירידה של 8% במספר הרופאים לנפש, וציין כי מדובר במגמה עקבית ומסוכנת. בעיתונים דיווחו באותו יום: "בקצב הזה, מזהירים בהסתדרות הרפואית, המחסור יחריף עם השנים עוד יותר". אכן הזהרנו, מודים באשמה.
עוד בנושא זה:
למעשה, גם מבקר המדינה קבע כבר בשנת 2009 כי עד שנת 2020 צפויה ירידה של 26% במספר הרופאים לנפש בישראל. על מה התבססה הקביעה? "על פי תחזיות משרד הבריאות". לפי דוח המבקר דאז, מיכה לינדנשטראוס, שפורסם כבר לפני 14 שנה, הוקמו בעניין שורה של ועדות, "הראשונה בשנת 2002", אולם המלצותיהן לא יושמו. מי היה מאמין. אז מה עושים עכשיו? נכון, מקימים עוד ועדה, שעלולה להציע פתרונות חפוזים, שטחיים ולא ישימים, שיובילו לרפואת עולם שלישי ולהעמקת האי-שוויון.
ב-18 בנובמבר 2011 ערכה ההסתדרות הרפואית כנס מיוחד שעסק במחסור ברופאים. נציגי משרד האוצר שהוזמנו לכנס, סירבו להשתתף בו. פרופ' ליאוניד אילדמן, מי שהיה אז יו"ר הארגון, הזהיר בצורה ברורה וישירה: "שעה אחר שעה חולים משלמים מחיר על המחסור הזה. חולים מתים בגלל מחסור ברופאים". גם כותב שורות אלה הזהיר כבר לפני ארבע שנים: "תוך עשור אנחנו צפויים למחסור של 5,000 רופאים".
פרופ' ציון חגיאבל עם כל הכבוד לאזהרות, זו העת לפתרונות. ההסתדרות הרפואית עמלה בשנה האחרונה על גיבוש רפורמה בסטאז' לרפואה, שתביא לקיצור תקופת ההכשרה הרפואית וכפועל יוצא להגדלת מספר הרופאים והרופאות בכל שנה – כל זאת תוך הפיכת ההכשרה למקצועית ומהודקת יותר. למעשה, לימודי הרפואה בארץ יימשכו שש שנים במקום שבע כיום, כאשר הסטאז' ייעשה בשנה השישית, תוך מגמה לקצרו לחצי שנה בלבד. מדובר בשינוי דרמטי לכל הדעות. במקביל, המדינה חייבת להגדיל עוד יותר את מכסות הסטודנטים לרפואה ולתגמל בהתאם את בתי החולים, שמעמידים את "השדות הקליניים" עבור הרופאים והרופאות לעתיד.
בנוסף, אנחנו דורשים כי במסגרת הסכם העבודה החדש שייחתם עבור הרופאים והרופאות, יתנו מענה לסוגיות של שחיקה, צמצום ביורוקרטיות, תמריצים כספיים לעבודה בפריפריה ובמקצועות שבמחסור - דבר שהוכיח את עצמו בהסכם הקודם, עד לנקודה בה "אזל התקציב". לא פחות חשוב, יש לשמר את הרופאים שנמצאים כבר היום במערכת, ודאי לאור המגמה בה מדי שנה רופאים רבים עוזבים לחו"ל, לאור תנאי העומס הקשים במערכת הישראלית ועל רקע תנאי העבודה והשכר הנוחים והנדיבים שמציעים להם שם. מספיק להיכנס לחדר מיון בערב ולראות את העומסים, כדי להבין את הקושי. אפילו סטודנטים ישראלים לרפואה שלומדים מעבר לים מקבלים הצעות מפתות בחו"ל, ועלינו להכיר בכך ולהתמודד עם זה.
הרופאים והרופאות הם המשאב הקריטי ביותר במערכת הבריאות. הם המשאב שמאפשר רפואה איכותית עם מוניטין בכל העולם. אם לא נדע לנהל את המשאב הזה, לתכנן ולתגמל בהתאם – אנחנו גוזרים על מערכת הבריאות ועל אזרחי ישראל רפואה בינונית במקרה הטוב. אסור שזה יקרה.
פרופ' ציון חגי הוא יו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל
