ב"תופת" של דנטה, מוביל הסופר הרומי וירגיליוס את מספר הסיפור במעגלי הגיהינום, כאשר כל מעגל יותר גרוטסקי ומפחיד מקודמו, עד שלבסוף מגיעים השניים למעגל התשיעי, שם שוכן השטן עצמו. בניגוד למה שאתם (או דנטה) הייתם מצפים, יצור האופל לא עמד שם צוחק כמטורף ודוקר בקלשונו את החוטאים הנידונים לייסורים. במקום זאת, הוא ניצב תקוע עד מותניו בתוך גוש קרח מוצק, בוכה בכי תמרורים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
השטן כל כך שקוע באומללותו, שהוא אינו מבחין בכניסת המספר ומורה הדרך שלו. זו אינה תמונה של שמחה לאיד, אלא של דיכאון אפל ביותר. הדיוקן שדנטה משרטט הוא מצב מאוד מוכר מבחינה אנושית, המעורר רחמים, לא שנאה.
גם אם אתם עצמכם לא חוויתם דיכאון עמוק, רוב הסיכויים שאתם מכירים מישהו שכן חווה. לפי סקר גאלופ, שיעור האמריקנים שאובחנו עם דיכאון קליני בשלב כלשהו בחייהם הגיע לשיא של כל הזמנים בשנה שעברה - 29%. אנשים מתארים את הקללה שניחתת עליהם כעצב חונק, חוסר יכולת להרגיש הנאה, ותשישות שגורמת גם למשימות הקטנות ביותר להיראות בלתי אפשריות.
אולם בהמשך לתיאורו של דנטה, ישנו עוד מאפיין נפוץ שעשוי להיות המאמלל מכולם. הכרתי פעם מישהי קרובה ויקרה שהתמודדה עם דיכאון קשה, והיא סיפרה לי שמה שהכי הפריע לה בדיכאון הוא השעמום שהשרה על החיים. "כל מה שאני חושבת עליו זה על עצמי", אמרה. לדבריה, הדיכאון שלה דומה לחיים עם אדם שלא מפסיק לדבר, וחוזר שוב ושוב על הנושאים הכי מייגעים בעולם, באופן שהופך כל ניסיון להתרכז במשהו אחר לבלתי אפשרי. לתופעה הזו יש שם: מיקוד עצמי בלתי מסתגל, והיא אכן מאפיינת (ומקבעת) דיכאון מז'ורי.
הסימפטום הזה מציע מידע רב ערך לכולנו. גם אם התמזל מזלכם ואינכם סובלים מדיכאון, רוב הסיכויים שאתם רוצים לחוש מאושרים יותר. סביר שגם אתם, כמו כולנו, שוקעים לא פעם בחשיבה על עצמכם. הרעיון הוא להבין שגם אם אינכם עוסקים בכך בצורה מוגזמת, חשיבה כזו קרוב לוודאי פוגעת באושר שלכם. למרבה המזל יש דרך ללמוד כיצד לחשוב פחות על עצמכם, ולשפר בכך את הרווחה הנפשית.
אין בנמצא נתונים מחקריים אמינים לשאלה כמה מהזמן שלנו אנו מבלים בחשיבה על עצמנו, אולם אנו יודעים לומר שמדובר בזמן רב. ראשית, חשבו על נושאי השיחה שלכם. מחקר שבדק זאת גילה שכאשר גבר משוחח עם גבר, הוא יקדיש בממוצע כ-53% מהשיחה לדיבור על החוויות שלו או על מערכות היחסים שלו, וכאשר אישה מנהלת שיחה עם אישה אחרת, היא תדבר על עצמה ועל מערכות היחסים או החוויות שלה בערך 39% מהזמן. אבל זו רק ההתחלה; בזמן שאנחנו לא מדברים עם מישהו או עסוקים במשהו, המוח שלנו עובר למצב המכונה רשת ברירת המחדל. במצב זה, החשיבה שלנו עוסקת כמעט לחלוטין בעצמי. אפילו בזמן שאנו ישנים, אנחנו מככבים בחלומות שלנו. למעשה, אנחנו חושבים ומדברים על עצמנו כל היום וכל הלילה.
4 צפייה בגלריה
גם אם אינכם עוסקים בכך בצורה מוגזמת, חשיבה על עצמכם קרוב לוודאי פוגעת באושר שלכם
(איור: shutterstock)
המיקוד העצמי האינטנסיבי הגיוני מנקודת מבט אבולוציונית. כאדם בוגר, האחריות על ההישרדות וההצלחה שלנו מוטלת בראש ובראשונה עלינו, ועצם העובדה שאנחנו חיים היום היא עדות לכך שגם אבותינו הפרהיסטוריים הקדישו מספיק מחשבה לעצמי שלהם, שהרי אלמלא כן, סביר שלא היו מצליחים להעביר את הגנים שלהם הלאה. מבחינה זו, חשיבה המתייחסת לעצמי היא דרך חיונית להישאר ממוקדים במשימות המרכזיות של החיים.
לא מדובר רק במורשת אנכרוניסטית מתקופת הפליסטוקן; חוקרים בימינו הראו כיצד אנשים שחושבים הרבה על עצמם, נוטים להסתדר היטב עם אחרים ולהתקדם בחיים (בתנאי שהמחשבות שלהם לא שליליות יתר על המידה). גם כאשר ההתמקדות בעצמי היא פתולוגית, כמו אצל נרקיסיסטים, היא עדיין מציעה יתרונות. כפי שטענו שני פסיכולוגים ב-2015, וכפי שמחקרים נוספים אישרו במידה רבה, נרקיסיסטים נוטים להצליח עם המין השני ובמדרג החברתי, כשמדובר בטווח הקצר. במילים אחרות, קל להם להשיג דייטים, והם משכנעים כמנהיגים בתחילת הדרך.
עד כאן היתרונות, אבל יש חיסרון משמעותי. התעסקות עצמית מתמדת תגרום לכם בדרך כלל להרגיש רע. מטא-אנליזה משנת 2002 של יותר מ-200 מחקרים, מצאה מתאם חיובי ברור בין קשב הממוקד בעצמי לבין תגובה רגשית שלילית (תחושות לא טובות). נראה כי הפרזה בחשיבה על העצמי מקשה במיוחד על הסובלים מחרדה.
בנוסף, אנשים עם התמקדות עצמית גבוהה נוטים להתקשות לשמור על יציבות רגשית. הסיבה לכך היא שהחשיבה הממוקדת בעצמי גורמת לדאגות ולמצוקות לחלחל לתוך שאר מעגלי החשיבה, ולעורר רגשות שליליים כמו כעס וקנאה. ואולי הגרוע מכל - חשיבה הממוקדת בעצמי עלולה לפגוע במערכות יחסים. אמנם המחקר מצא כי נרקיסיסטים מצליחים יפה בעולם הדייטים בטווח הקצר, אולם אפשר להגדיר זאת כהצלחה מאוד מסוימת, שאינה נקשרת לסיפוק העמוק המתלווה למערכת יחסים ממושכת. כדאי לזכור כי סקס מזדמן מוריד את רמת האושר אצל רוב האנשים. עובדה זו נכונה במיוחד עבור נשים, שנמצא כי הסיכוי שיחושו בדידות לאחר סטוצים גבוה ב-21% משל גברים, הסיכוי שיחושו כי סטוצים פוגעים באושר שלהן גבוה ב-19% משל גברים, והסיכוי שיחושו תחושת חרטה בעקבות סטוצים גבוה ב-14% משל גברים.
כפי שכתבתי בעבר, במחקרים שליוו אנשים לאורך חייהם, נמצא כי מערכות יחסים בטוחות וארוכות טווח הן המפתח לרמות הגבוהות ביותר של שביעות רצון מהחיים. מערכות יחסים כאלה מחייבות אותנו להקדיש מחשבה מרובה לבן/בת הזוג ופחות לעצמי, וכך מובילות לרווחה נפשית גבוהה ויציבה יותר.
4 צפייה בגלריה
אנשים עם התמקדות עצמית גבוהה נוטים להתקשות לשמור על יציבות רגשית
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
החיים הם תביעה מתמדת לאזן בין חוויות ודחפים מתנגשים. עלינו לאכול כדי לשרוד ולשגשג - אבל לא יותר מדי ולא את מה שלא בריא לנו! פעילות גופנית טובה לנו, אבל לא אם נפתח אובססיה לכושר, שאז אנו עלולים לפגוע בבריאות הפיזית והנפשית שלנו. חשיבה על העצמי אינה שונה בהרבה. אי אפשר להפסיק אותה לחלוטין, וגם רצוי שלא - אם חשוב לכם להישאר חיים ובריאים, אבל אין לי ספק שרובנו יכולים להרשות לעצמנו להפחית בה, וכך להרוויח יתרונות של ממש בשדה האושר.
הבעיה היא שלא די בכוח רצון, משום שלמרבה האירוניה, המחשבה "אני לא אחשוב על עצמי" היא כל כולה עיסוק בעצמי. הפתרון הוא הסחת דעת בונה.
1. פעלו להגברת אושרם של אחרים
במהלך השנים, ערכו מספר חוקרים ניסויים שונים המשווים בין ביצוע פעולות והתנהגויות המהנות באופן אישי, לעומת פעולות שנועדו להסב הנאה לאחרים (כמו השקעה בהבעת תודה). הייתם מצפים שעקרון העונג ינצח, אבל החוקרים מצאו שבאופן עקבי העשייה למען הנאת האחר מעלה את תחושת האושר יותר מאשר עשייה מהנה למען העצמי. סביר להניח שיש כאן תוצאה של שני אפקטים: ראשית, כאשר אתם תרים אחר דרכים לשמח אחרים, דעתכם מוסחת מהעיסוק בעצמכם ובבעיות שלכם; שנית, עצם גרימת אושר למישהו אחר מעלה את תחושת האושר האישי, בזכות מה שמדענים התנהגותיים מכנים "הדבקה רגשית".
2. תרמו לטובת הכלל
כאמור, נדיבות כלפי אדם אחר היא הדרך, אבל בשנת 2016 הראו ארבעה פסיכולוגים כיצד מעשים טובים באשר הם, למען הכלל, יעשו גם הם את העבודה. החוקרים השוו בין מעשים טובים שהופנו כלפי אנשים ספציפיים, למעשים טובים שנועדו לטובת הכלל. לא מדובר בטובת הכלל ברמה המזכה בפרס נובל, אלא בהתנהגות נדיבה ומתחשבת בקנה מידה קטן, כמו למשל הרמת פסולת או תרומה לצדקה. החוקרים מצאו כי המעשים הטובים הללו משפיעים לטובה על הרווחה הנפשית בדומה למעשים שכוונו כלפי אדם מסוים.
3. היו קשובים יותר
אחד המאפיינים הנפוצים של חשיבה הממוקדת בעצמי, הוא היותה רטרוספקטיבית ופרוספקטיבית במקביל, כלומר עוסקת במה שעשינו בעבר ובמה שאנו מתכננים לעשות בעתיד. לאור זאת, אך הגיוני שהפניית תשומת לב רבה יותר להווה, תוכל לסייע בשינוי דפוסי חשיבה השקועים בעבר והעתיד. אחת הדרכים לשפר את מיקוד הקשב בהווה היא באמצעות אימון מיינדפולנס (קַשִּׁיבוּת). לכך יש שתי גרסאות לפחות: קשב ממוקד (כגון מדיטציה המתמקדת בנקודה מסוימת), או מדיטציה של ניטור חופשי (תרגול של ההתבוננות ברגע, ללא תגובה או שיפוטיות). חוקרים מצאו כי תרגול טכניקות כאלה מפחית את החשיבה הממוקדת בעצמי, ובאופן לא מפתיע – גם תסמינים של דיכאון וחרדה. כיום יש שלל שיטות ואפליקציות של מיינדפולנס הזמינות לעזור לכם ללמוד מיומנויות אלה.
הפתרון הטוב ביותר להפרזה בחשיבה הממוקדת בעצמי, הוא הפניית המיקוד כלפי חוץ, להיבטים המטפיזיים של החיים. סופרים נוצרים מוקדמים, כמו אוגוסטינוס הקדוש במאה הרביעית, דיברו על המושג של homo incurvatus en se, קרי, מצב הוויה של התקפלות לתוך העצמי, או צמיחה פנימה, המוביל לחוסר שקט ועצבנות בחיים. התשובה המפורסמת של אוגוסטינוס לכך, המופיעה בפסקה הראשונה של יצירתו 'הווידויים', היא: "ליבנו חסר מנוח עד שהוא מוצא מנוח באל".
ואמנם, בין אם הן מתמקדות באלוהים ובין אם לאו, מסורות רוחניות מציינות את האמת הפרדוקסלית, והיא שרק באמצעות התבוננות מחוץ לעצמנו נוכל למצוא את עצמנו. במילותיו של דוֹגֶן זֶנְגִ'י, מורה הזן הבודהיסטי בן המאה ה-13:
ללמוד את הדרך זה ללמוד את העצמי. ללמוד את העצמי זה לשכוח את העצמי. לשכוח את העצמי זה להבין את הכל.
וזה בדיוק מה שהשטן המייבב והשקוע בעצמו של דנטה לא הבין. לנו אין שום סיבה לשגות כמותו.
