טנטון מוגדר כ"תחושה של רעש או צליל בהיעדר מקור חיצוני" (תופעת רפאים – פנטום). התלונות השכיחות הנלוות לטנטון הן רבות: עצבנות, חוסר אונים, עייפות, קושי בהירדמות ובעיות שינה, כאבי ראש, תסכול, קושי בריכוז וירידה באיכות החיים.
חשוב להדגיש שני דברים: טנטון הינו תופעה אמיתית ולא תופעה דמיונית שנמצאת בתוך הראש, ומדובר בתסמין ולא מחלה (כגון: כאבי ראש/ ורטיגו/ רגישות לרעש ומגע) ומכאן שחשוב לא לאבד את התקווה כי יש מה לעשות.
המקור לתופעת הטנטון טמון במבנה האוזן הפנימית, השבלול: נזק ברמת תאי שיערה חיצוניים או פנימיים, ברמת העצב הקוכליארי או ברמת המסלול העצבי השמיעתי עד המוח. מדובר בתופעה שכיחה שמופיעה בכל הגילים. כ-30% מכלל האוכלוסייה יחוו טנטון זמני במהלך חייהם ובקרב כ-10%, הטנטון יהפוך לקבוע וכרוני או בתדירות גבוהה. רבים מהסובלים מטנטון, יחוו גם ליקוי שמיעה וכ-10% מקבוצה זו יקבלו תוצאת שמיעה תקינה בבדיקת שמיעה סטנדרטית.
קראו עוד על נזקים לשמיעה:
למה זה קורה?
ברוב המקרים לא ניתן לקבוע את הסיבה הישירה להופעת הטנטון, אך ידוע כי טנטון לא בהכרח קשור לשמיעה. למרות זאת, ניתן להצביע על מספר גורמים הקשורים בהופעתו, כמו: חשיפה לרעש מזיק, חבלות ראש או צוואר, תהליכים דלקתיים של האוזן, תרופות, בעיות כלי דם והפרעות בתפקודי בלוטת התריס. לעיתים, הטנטון מופיע בעקבות אירועים המלווים ברמת דחק ומתח מוגברים.
ההתמודדות עם תחושת הטנטון משתנה בין אדם לאדם. רוב האנשים שסובלים מטנטון ממשיכים בשגרת חייהם ללא כל שינוי ורק מקצתם (כשני אחוזים) העידו שהטנטון אכן משפיע על תפקודם היומיומי. טנטון מוגדר כאמור כתסמין ולא כמחלה, אך לעיתים השפעתו על איכות החיים ושלוות הנפש קשה ומטרידה.
אנשים שסובלים מטנטון נשלחים למקבץ בדיקות שמיעה הכוללות בדיקת שמיעה של התדרים הגבוהים במיוחד, טימפנומטריה (הערכת תפקוד האוזן התיכונה - עור התוף ועצמות השמע) ובדיקת הדים קוכליארים. כמו כן, ניתן לעבור בדיקת מאפייני טנטון, בדיקות מעבדה והדמיה ייעודיות, בהתאם למקרה. הערכה סובייקטיבית של חומרת הטנטון והשפעתו על מהלך החיים ניתן למדוד בעזרת שאלונים מיוחדים, כאשר המפורסם ביניהם הינו שאלון THI. הערכה וטיפול בידי רופא מומחה בטנטון, מקנה התייחסות מקצועית ומעמיקה ומאפשרת התאמת הטיפול באופן אישי.
חשוב לציין כי שמירה על שגרת החיים היא צעד חיוני לטיפול בתופעת הטנטון. יחד עם זאת, לעיתים נדרש מהמטופל לבצע שינויים באורח חייו על מנת שיוכל לעזור לעצמו בהתמודדות טובה יותר עם המצב, לדוגמה הוספת מוזיקת רקע בחלק מהפעילויות היומיומיות שלו.
רוב האנשים מדווחים על דעיכה ורגיעה בתחושת הטנטון שלהם לאחר החוויה הראשונית, ללא נקיטת מעשה מיוחד, וזאת בהתאם לתופעת ההסתגלות שנקראת "הביטואציה".
הקורונה החמירה את מצבם של אלו שכבר סבלו מטנטון
בעידן הקורונה נחקר ונבדק האם ישנו קשר בין הנגיף להופעה של טנטון. חולי קורונה חוו נזקים עצביים כמו הנזק לחוש הריח והטעם, ולפי מחקרים, היקף הפגיעה בחושים אלו הגיע לכ-30% מהחולים. עם זאת, ובאותו מנגנון, תועדו רק מקרים בודדים ביותר של הופעת טנטון, ירידה בשמיעה עצבית, או סחרחורת.
מחקרים ראשונים הראו קשר בין נגיף הקורונה לנזק של העצב הקוכלארי וירידה בשמיעה חושית-עצבית. הנזק נוצר עקב פלישה ישירה של הנגיף דרך רצפטורים ACE והתפתחות תהליך דלקתי מתמשך או תגובה אוטואימונית עם שחרור רעלנים, אשר חודרים לאוזן הפנימית. מצד שני, טיפול תרופתי הניתן לחולי הקורונה, עלול בעצמו לגרום לנזק באוזן הפנימית.
2 צפייה בגלריה
ד"ר ותד וסים. "לעיתים נדרש מהמטופל לבצע שינויים באורח חייו על מנת שיוכל לעזור לעצמו בהתמודדות טובה יותר עם המצב"
(צילום: אפרת בן יוסף)
מחקרים אחרים לא הצליחו לעמוד על קשר ישיר בין מחלת הקורונה והופעת טנטון, והדעה הרווחת להופעתו התבססה בעיקר על קיום טריגרים נפשיים כגון: מצבי הבדידות בהם חולי קורונה היו שרויים, הפרעות שינה, לחץ הנפשי וחרדה סביב המחלה.
לא הוכח קשר ישיר ומשמעותי להופעת הטנטון באוכלוסייה שלא סבלה מהתופעה לפני המגפה. מכאן, שהדעה הרווחת היא שאנשים שכבר סובלים מטנטון עלולים לחוות החמרה בתופעות, בעיקר על רקע השינויים הסביבתיים והחברתיים ומצבי הדחק הנלווים לקורונה
בבדיקות שנעשו בתקופת הקורונה, בקרב הסובלים מטנטון אשר לא חלו בקורונה, נצפתה החמרה ברמת הטנטון בקרב 32% מהאוכלוסייה, ללא קשר לקורונה.
מחקר אמריקני ענק על אוכלוסיית חולי קורונה, הראה החמרה ברמת הטנטון בקרב 40% מהנבדקים, שכבר סבלו מהתופעה טרם התפתחות המגפה. באותו המחקר, רק 0.2% מהחולים עם קורונה (7 מתוך קבוצה של 3,103) ציינו הופעת והתפתחות טנטון לראשונה, בעקבות המחלה. מכאן, הסיקו החוקרים ששיעור הטנטון הוא גבוה יותר בקרב אוכלוסיית חולי קורונה, מאשר באוכלוסייה הכללית של הסובלים מטנטון.
ניתן לסכם ולומר שתופעת הטנטון בעידן הקורונה הינה מורכבת. לא הוכח קשר ישיר ומשמעותי להופעת הטנטון באוכלוסייה שלא סבלה מהתופעה קודם לכן. מכאן, שהדעה הרווחת היא שאנשים שכבר סובלים מטנטון עלולים לחוות החמרה בתופעות, בעיקר על רקע השינויים הסביבתיים והחברתיים ומצבי הדחק הנלווים לקורונה, מאשר סיבת נזק ישיר של הנגיף עצמו.
ד”ר ותד וסים הוא מומחה לכירורגיה של האוזן ושיקום השמיעה, סחרחורת וטנטון בא.ר.ם, המרכז הרב-תחומי לרפואת אף אוזן גרון
