בשיתוף פורום Reboot
צפו בשיחת הבריאות של מיכל אלטמן:
ריבוט שיחות בריאות - האם אפשר לאבחן אוטיזם בגיל מאוחר
(צילום: אלי סגל)
הידעתם כי בישראל אחד מכל כ-70 ילדים נולד אוטיסט? וכי בארה"ב כבר מדווחים על מספרים גבוהים יותר? נתון זה, בעצם קובע שכמעט כל אחד ואחת מאיתנו מכיר אוטיסט בסביבתו, או נפגש בעבר עם אוטיסט.
כפסיכולוגית התפתחותית אני עובדת במכונים להתפתחות הילד ומכירה לעומק את הנושא של אבחון ראשוני של אוטיזם בגיל העשרה או בגיל מבוגר יותר. זה יכול להיות גם אצלכם, כי זה נפוץ יותר ממה שאתם חושבים.
בואו נחשוב על ילד מהכיתה, עמית מהעבודה, או שכן שאנחנו לא מצליחים לנהל איתו שיחה, שהוא חוזר שוב ושוב על אותו הנושא או שלא מבין ניואנסים עדינים, מחוות לא מילוליות, או בדיחות.
המחשבה הראשונה שהוא מוזר, שמשהו לא תקין אצלו ואפילו עולה בנו המחשבה שהוא "ווירדו" וניתן לשוחח איתו בנושא אחד בו הוא מתעניין. זה יכול להיות ליוויתנים או מוזיקה אירית או כל נושא אחר. האם במקרים כאלו שאלתם את עצמכם - מה לא תקין? האם שאלתם את עצמכם איך הוא או היא מרגישים? אולי הוא מרגיש בודד?
קחו לדוגמה את דני, נער מקסים בן 14, עם עיניים כחולות ומרכיב משקפיים. הוא מתעקש ללבוש רק טריינינג ולחבוש כובע לראשו. דני הוא תלמיד מחונן, המצטיין גם בנגינה. הוא גם פריק לפיזיקה גרעינית ויכול לנהל שיחה של שעות על הנושא שאותו הוא מרתק, אבל עבור הסביבה הוא כבד וקשה לעיכול. למרות יכולותיו הגבוהות, דני העיד על עצמו שהוא לא מצליח ליצור חברויות, כי בינינו זה די מובן. כמה אפשר כבר להקשיב ולדבר רק על פיזיקה גרעינית? החברים שלו מכנים אותו "החפרן".
אכילתו של דני בררנית. הוא סיפר לי שהחברים הציקו לו בגלל שהוא אוכל כל יום לחמנייה עם שניצל. אז מה אם אני אוהב רק לחמנייה עם שניצל? ולא אוהב שום מאכל אחר? מה לא בסדר בזה?
דני גם לא מבין תנועות פנים כמו קריצות, עיקום אף וכדומה. הוא אמר לי "החברים, עושים גם תנועות עם הפנים שאני לא מבין, למרות שאני כן יודע שלתנועות יש משמעות ואני גם שם לב שאחרים מבינים את התנועות, אבל אני לא". הוא גם מתקשה בהבנה של רגשות של אחרים. הוא סיפר שכשאחותו ספרה לו שהיא עצובה כי החבר שלה עזב אותה, הוא ענה לה: "טוב בסדר". היא חוותה אותו כלא אמפטי והוא אמר לי, "דוקא כן אכפת לי", אבל מה אני יכול לעשות.
דני העיד על סבלו והיה רוצה לשנות את המצב, אם אפשר היה...אז זהו. שבמידה מסוימת זה אפשרי.
מחקרים מצביעים על יכולת לשפר את קשייהם של ילדים/נערים/מבוגרים עם אוטיזם בעזרת טיפולים. במידה ולא יטופלו, הם יכולים לפתח קשיים רגשיים והתנהגותיים משמעותיים כמו חרדות ודיכאון. כבר שמענו על נער שביצע מעשי ונדליזם או תקף אחרים, כי לא פרש נכון את הסיטואציה.
בשנות עבודתי הרבות נפגשתי עם נערים ונערות שלא הבינו את סיבת השוני שלהם וחזרו שוב ושוב על התסכול ועל תחושות העלבון שלהם מחבריהם. הם הסתובבו בתחושה שאף אחד לא מבין אותם.
אתם שואלים ודאי את עצמכם מדוע הם לא אובחנו עד כה? והתשובה היא, שכנראה הם בעלי תפקוד שכלי גבוה, אשר מיסך את קשיי התקשורת שלהם ובלבל את אנשי המקצוע כמו המורים או יועצת בית הספר. במקרים רבים דווקא נערים ונערות אלו מרגישים הקלה כאשר הם מאובחנים שכן יש "שם" או "סיבה" עבורם לעצם היותם שונים... פתאום הכל מובן.
אז אם את או אתה חוששים שאתם אוטיסטים או שאתם מעלים שאלה האם המתבגר או המתבגרת שלכם אוטיסטים, כדאי לבחון זאת. ברור שמדובר בהחלטה לא פשוטה עבורכם ועבורם. ברור גם, שככל שהאבחנה נעשית בגיל מאוחר יותר, קשה לקבל את ה"בשורה" הזו וקשה פתאום להבין זאת ובטח לספר זאת לסביבה הקרובה שלכם – למשפחה, לחברים בבית הספר או בעבודה. אבל ברוב המקרים, כאשר האבחנה המתקבלת הינה אוטיזם, זה עוזר ומקל. לפחות תקבלו תשובה לסיבת הקשיים ולתסכולים הנלווים ובעיקר תקבלו תקווה - יש דרכים לעזור לכם להתמודד עם הקשיים.
אז בפעם הבאה, כשאתם נתקלים באדם שהוא מוזר או שונה, בבקשה תהיו סבלניים וסובלניים. קל לנו יותר לעזור לאדם עם לקות הנראית לעין, אבל זכרו שיש לקויות פחות בולטות.
שיחת הבריאות בשיתוף פורום Reboot המעודד חדשנות ויזמות ישראלית במערכת הבריאות ואת השיח הציבורי בתחום. שיחות בריאות נוספות
בשיתוף פורום Reboot
