פתחתי את הדלת לחדר הפגישות של צוות ההנהגה הבכיר שלנו במטה של פייזר ליד בניין האומות המאוחדות בניו־יורק. קראנו לחדר הזה "מעגל הייעוד". כשלקחתי את הגה החברה לידיי סילקתי משם את שולחן חדר הישיבות כדי שנוכל לשבת כולנו בנוחות בכיסאות שסודרו במעגל. לא כולם אהבו את הסידור הזה.
על הקיר תלה כל אחד מהמנהלים שלנו תמונות של מטופלים שעוררו בו השראה, כך שיזכירו לו את חשיבות ההחלטות שאנו מקבלים בעבור האנשים החשובים מכל, המטופלים. היו כאלה שתלו תמונה של הורה, אחרים תמונה של חבר, ואחד תלה תמונה של בן השכנים שהיה חולה.
אני תליתי שם תמונה של בתי, סליס.
כמו אחיה התאום, מואיז, סליס נולדה בלידה מוקדמת בבית חולים בוורשה, שם גרנו אשתי ואני כשעבדתי בסניף פייזר בפולין. אלא שלא כמו אחיה, סליס סבלה מהיפוקסיה במשך כמה דקות בלידתה, ודי היה בכך כדי להרוס כמה תאים באזור שקרוב לחדרי המוח. זה מה שגרם לה לשיתוק מוחין.
מרים הקדישה את חייה כדי לוודא שמצבה של סליס לא יגדיר אותה ושהיא תיהפך לבוגרת עצמאית ופורחת. היא סירבה לקבל את ה"גורל" וחזרה ואמרה לי ולאחרים שיום אחד סליס תהיה רקדנית ותוכל לרוץ מרתונים.
באותו יום, באותו חדר, היה עלינו לקבל החלטות רבות וחשובות. נגיף הקורונה החדש, שהחל כמגפה מדאיגה בווהאן, נהפך במהירות בשנת 2020 למגפה עולמית מבעיתה.
רוב הדיונים שלנו עד אותו שלב התמקדו בפיתוח טיפולים תרופתיים שיעזרו להשאיר חולים בחיים. אבל מה לגבי חיסון? טיפול בלבד לא ישים סוף למגפה, אבל חיסון יכול להביא לכך. אני זוכר שאמרתי לאחד מאנשיי: "אם לא אנחנו, מי?".
בשבת, 7 בנובמבר 2020, בשעה 13:27, התקבלה הודעה בטלפון של יולנדה: "נא לכנס את צוות ההנהלה הבכיר". נכנסנו בשקט שוב לחדר הישיבות והתחברנו לוועידת וידיאו. ניסינו לקרוא את שפת הגוף של החוקרים שבידיהם הממצאים, אבל הם לא חשפו הרבה. בילי גרובר, סגן הנשיא הבכיר של פייזר לחקר חיסונים ופיתוח קליני, אמר: "חדשות טובות. הניסוי מוצלח".
קפצנו מהכיסאות והתחלנו לחגוג. הרגשתי כאילו עטיתי עליי מין חליפת כנפיים כזאת, ואני טס מעל הרים ועמקים ירוקים.
רק כשהגעתי הביתה באותו ערב, בסביבות שבע, התחלתי לחשוב על מה שהיה.
באותו ערב חשבתי על קרוב ל־60 מיליון איש ברחבי העולם שנדבקו בקורונה ויותר מ־1.3 מיליון שמתו. עוצמת המשבר וההישגים שלנו עד עכשיו היו גדולים מנשוא, וליבי היה מלא שמחה.
הכתבה המלאה מחר ב"ידיעות אחרונות" בגיליון הכפול והענק של "7 ימים"
