יותר מ-70 מסוקים נחתו מתחילת המלחמה בעזה על מנחת המסוקים בגג בית החולים איכילוב בתל אביב. סא"ל (במיל') עופר גיסינגר, מפקד ר"מ 2 באיכילוב, הוא ראש החץ בקליטת מאות החיילים הפצועים מרגע הגעתם לבית החולים. "אנחנו התחנה הראשונה לאחר היציאה מעזה. מרגע הגעת המסוק, אנחנו מלווים את הפצוע. אחד המאמצים המרכזיים הוא עדכון המשפחה", מפרט גיסינגר. "אם הפצוע בהכרה, כבר בחדר ההלם אנחנו רוצים שהוא יעשה שיחה עם המשפחה, שידבר עם אימא שלו, שתשמע ממנו שהוא הגיע לבית החולים. זה מצב מאוד מורכב".
ואם החייל לא נמצא בהכרה?
"אנחנו מזהים אותו באמצעות ערכה מיוחדת של טביעות אצבע ומוקם צוות שהולך לבית המשפחה. אנחנו מקבלים את המשפחה ברגע הסוער ביותר שלהם בחיים. הם מגיעים לפה מודאגים מאוד ואנחנו מחבקים, מחזקים ומלווים אותם כדי שיהיה מישהו בשבילם ברגעים הקשים".
את אותו יום ארור של 7 באוקטובר התחיל בבית הכנסת במושב שבו הוא מתגורר עם משפחתו. מרגע שהגיע הביתה וקיבל את הידיעה, עזב לבית החולים. מאז הוא שם.
התפקיד שלנו הוא לתווך בין כל החלק הקליני-רפואי לבין הפרט והמשפחות. אנו מוודאים את איכות הטיפול בפצוע ומשפחתו בכל ההיבטים ומלווים אותם את כל הדרך יד ביד עד השחרור. יש לי פה יחידה של כ-60 איש ואנו נמצאים פה 24/7 במשמרות מתחילת המלחמה ועד היום. אנחנו אחראים על הכול, בין אם אלה היבטים פיזיים, נפשיים, לוגיסטיים, או דתיים. לכל תחום שהפרט ומשפחתו צריכים אנחנו נותנים מעטפת מלאה".
"אנחנו חווים מקרוב את הדם, היזע והדמעות, הריחות, המראות הקולות. צריך לדעת להכיל ולעבד את זה, ותוך כדי לוודא שהפצוע נמצא בידיים הכי טובות שאפשר. לצערי אנחנו גם חווים פה אובדן, וגם כשזה קורה אנחנו נמצאים לצד המשפחה. אני דואג באופן אישי לכל חלל עד שאני מכניס אותו במו ידיי עם האלונקה לתוך הרכב הצבאי, לוקח אותו ללוויה שלו, עומד ומצדיע לו"
מחבקים ובוכים
כשגיסינגר מדבר על ליווי ברגעים קשים הוא מתכוון לזה, עם כל הקושי הכרוך בדבר. "אנחנו חווים מקרוב את הדם, היזע והדמעות, כל קשת הרגשות, הריחות, המראות הקולות. צריך לדעת להכיל ולעבד את זה, ותוך כדי לוודא שהפצוע נמצא בידיים הכי טובות שאפשר", הוא מסביר. "לצערי אנחנו גם חווים פה אובדן של חיילים, וגם כשזה קורה, אנחנו נמצאים לצד המשפחה. אני דואג באופן אישי לכל חלל עד שאני מכניס אותו במו ידיי עם האלונקה לתוך הרכב הצבאי, לוקח אותו ללוויה שלו, עומד ומצדיע לו. גם ברגעים האלה אנחנו שם".
3 צפייה בגלריה
נמצאים שם החל מהרגע הראשון. מסוק צבאי במנחת בית החולים איכילוב
(צילום: . REUTERS/Clodagh Kilcoyne)
אך בתוך כל הקושי, יש גם רגעים משמחים, מעצימים ומלאי תקווה. "עד כה טיפלנו במאות מקרים. עד היום חלק מהפצועים נמצאים בשיקום וחלקם השתחררו לאחרונה. אתה רואה אנשים שהם ניסים מהלכים. יוצא לי להיות עד להצלת החיים בלייב, ממש בחדר הלם בדרך לחדר הניתוח. אתה יכול לראות רופא שיושב על פצוע ומחזיק את העורק הראשי שלו תוך דימום מאסיבי ומתן של 20 מנות דם. אתה פוגש את אותו חייל אחר כך, יושב איתו ומחבק אותו. אלה רגעים מדהימים שמטעינים אותנו ונותנים לנו כוח להמשיך לפצועים הבאים".
יש מקרה שאתה זוכר במיוחד?
"היה מקרה של מ"מ מגולני שהגיע פצוע ממש בכניסת שבת עם שלושה רסיסים במקומות משמעותיים: במוח, בריאה ובוושט. כל אחד מהרסיסים האלה היה עלול לסיים את חייו, אך לשמחתנו בעזרת טיפול מהיר וטוב בשטח ופינוי הירואי - החיים שלו ניצלו.
"בשבוע שעבר הגיע לפה הטייס שהטיס אותו לפה וסיפר על החיפוי המדהים שצה"ל נתן. המסוק נגע בקרקע 26 שניות. העמיסו אותו והטיסו אותו במהירות המקסימלית לאיכילוב. כאן טיפל בו צוות משולב של שלושה צוותים בכירים והציל את חייו לנגד עינינו"
"בשבוע שעבר הגיע לפה הטייס שהטיס אותו לפה וסיפר על החיפוי המדהים שצה"ל נתן. המסוק נגע בקרקע 26 שניות. העמיסו אותו והטיסו אותו במהירות המקסימלית לאיכילוב. כאן טיפל בו צוות משולב של שלושה צוותים בכירים והציל את חייו לנגד עינינו. תמכנו במשפחה ברגע הקשה הזה וחיזקנו אותם. היום, ברוך השם, המ"מ הזה כבר נמצא בשיקום. הוא עתיד לעבור ניתוח משמעותי בשבוע הבא ולאחר מכן הוא יזכה לחיים מלאים וטובים. כמה שבועות לאחר מכן דאגנו לחלץ את התפילין שלו מעזה כדי להעניק לו אותם, ובאותו מעמד גם הענקתי לו דרגת סגן".
ואתה? אתה מצליח להתמודד עם כל העומס הרגשי?
"תראה יש לי בבתי חמישה ילדים קטנים ואישה מדהימה שבאמת נותנת לי את הגב המלא לבצע את השליחות הזאת. מבחינתי שנים התכוננתי לדבר הזה, באתי מוכן לגמרי ובאמת בתודעה עמוקה של שליחות שיש לבצע. זה תורנו, זה חלקנו במלחמה החשובה הזאת. מפקדים בצבא נושאים באחריות לא פשוטה על כתפיהם אבל אני רואה בזה זכות. מדובר על לוחמים שהם גיבורים שלא נופלים מהמכבים ומלוחמי תש"ח: אנשים עזי רוח ונפש שעם ישראל בהחלט יכול להיות גאה בהם. לראות אותם על הרגליים, מחייכים, מאושרים ומלאים סיפוק ועשייה גדולה בחיים שלהם, נותן המון כוח".
בינואר 2002 מצא עצמו סא"ל (במיל') עופר גיסינגר במוקד הפיגוע במדרחוב נווה שאנן בתל אביב. גיסינגר, שאז עוד היה צוער צעיר שסיים מסלול קרבי והיה בעיצומה של השלמת קציני רפואה, עוד לא ידע אז שאותו אירוע מכונן יתווה לו את הדרך לתפקיד הרגיש שבו הוא אוחז היום.
3 צפייה בגלריה
גיסינגר וצוותו. מימין לשמאל: סמל רפאל, סרן דנה, טוראי ליאם, טוראי משי
(צילום: דובר צה"ל)
כמי שאחראי על תיווך החלק הרפואי לחיילים הפצועים ומשפחותיהם מרגע הגעתם לבית החולים, גיסינגר הוא הפנים של צה"ל בכל התהליך המורכב, לטוב ולרע. על אותו אירוע שבו היה עד לתופת, מעולם לא שיתף איש מלבד זוגתו. עד היום.
"מצאתי את עצמי בתחנה המרכזית ושם השתנו לי החיים", הוא מספר. "מחבל התפוצץ עם קטנוע. שמעתי את הפיצוץ, יצאתי החוצה, ראיתי עשרות אנשים רצים לכיוון אחד ופשוט קיבלתי החלטה שאני רץ פנימה כי זה מה שצריך לעשות. בראש עברו לי סיפורים מפיגועים קודמים ומה שקרה לצוותים הראשונים שהגיעו, אך הבנתי שאין ברירה, זו השליחות שלי, גם אם איפגע. היו שם הרבה פציעות מרסיסים שדרשו טיפול. חזרתי מכוסה דם. שמתי את המדים בכביסה ולא דיברתי על האירוע עם אף אחד".
במהלך השנים לאחר מכן שירת גיסינגר בקבע ומילא שורת תפקידים. הוא השתתף במבצע חומת מגן שם ניהל פינויים מוסקים רבים ודאג להצלת חיים באירועים הקשים והמדממים של אותה תקופה. לאחר מכן כיהן כקצין רפואה של חטיבת עוז וכמ"פ בה"ד 10 שם הכשיר את דור החובשים הבא. כיום הוא משוכנע שמכלול תפקידים זה סיפק לו את הפרספקטיבה הדרושה להתמודד עם תפקיד כה מורכב.
אתה מרגיש סיפוק מהתפקיד?
"כן. בסיום קורס חובשים השבעתי את החובשים לטפל בכל פצוע תחת אש. לוחמים שיוצאים לקרב יודעים שאם הם ייפצעו יהיה מי שידאג להם. אני כאן עם האנשים הכי טובים שיש לי ומגשים את זה הלכה למעשה. אני חושב שזה חלק מהחוסן של אזרחי ישראל, שנותן את הרוח להמשיך את הלחימה הזאת עד הניצחון המוחלט".
מילים אחרונות?
"אני לא מרבה להתראיין, אך חשוב מאוד שעם ישראל ידע, שכל אימא תדע, שאם חלילה משהו קרה, שיש מי שייתן את המעטפת המלאה וידאג לחבק אותם כמו שצריך. עם ישראל בהחלט יכול להיות סמוך ובטוח שאנחנו עושים את הכי טוב שאפשר עבור פצועי צה"ל. יש תקווה גדולה וניצחון גדול. עם ישראל חי".
