הפערים בין פריפריה למרכז, בין חוסר אמצעים לשפע כלכלי, משפיעים דרמטית גם על השירותים הבסיסיים ביותר שהמדינה מתיימרת להבטיח לנו. מחקר חדש של אוניברסיטת בר־אילן חשף את עומק הפער: הוא קושר באופן ישיר בין הסיכוי להחלים מסרטן – לבין מעמד כלכלי־חברתי. הסיבות, לדעת החוקרים: פערי רמה ונגישות בשירותי הרפואה, והיעדר מודעות ואמצעים כלכליים לרפואה פרטית.
את המחקר הוביל ברוך ויצמן בסיועה של נילי גולן, שניהם סטודנטים מהפקולטה לרפואה ע"ש עזריאלי של אוניברסיטת בר־אילן בצפת, בהנחייתו של ד"ר אוהד רונן, מרצה בפקולטה לרפואה של בר־אילן ומנהל היחידה לניתוחי ראש וצוואר במרכז הרפואי לגליל.
המחקר מצא כי שיעור ההישרדות של מטופלי סרטן ראש־צוואר המתגוררים באזורים סוציו־אקונומיים נמוכים קטן משמעותית משיעור ההישרדות של מטופלים בעלי רקע סוציו־אקונומי גבוה יותר. בכל שנה נרשמים ברחבי העולם 850,000 מקרים של סרטן מסוגים אלה, ו-450,000 מקרי פטירה.
נתונים קודרים
החוקרים ניתחו מידע על כ־12,000 איש במשך 18 שנה, ומצאו כי לאזור הסוציו־אקונומי שבו מתגוררים המטופלים יש השפעה משמעותית על סיכויי ההישרדות שלהם. לדוגמא, ההישרדות החציונית של חולים בדרגה 3 המשתייכים למעמד סוציו־אקונומי גבוה הייתה ארוכה יותר בשנה וחצי מהישרדותם של חולים ממעמד סוציו־אקונומי נמוך.
לפי נתוני המחקר אחוז הישרדות ל־5 שנים במטופלים מסטטוס סוציו־אקונומי גבוה הינו 85%, לעומת 71% בלבד במטופלים ממעמד נמוך יותר. בנוסף, הסיכון היחסי לתמותה גדול יותר ב־25% בחולי סרטן ראש־צוואר הבאים ממעמד סוציו־אקונומי נמוך יותר. חולים ממעמד סוציו־אקונומי גבוה בשלב 3, שבו הסרטן מתפשט מעבר למקום הגידול עצמו, יאריכו ימים בשנה וחצי בממוצע מעבר למקביליהם מרקע כלכלי נמוך יותר.
סרטן אורופרינקס, אחד המיקומים הנפוצים של סרטן ראש־צוואר הכולל את השקדים ובסיס הלשון, מראה על הבדל מובהק בהישרדות בין מרכז לפריפריה, כאשר ההישרדות ל־5 שנים במרכז הינה 68%, לעומת 52% בפריפריה.
החוקרים העריכו כי הסיבה לפערים המבעיתים בסיכויי ההישרדות בין הפריפריה למרכז נובעים מהבדלים משמעותיים ברמה ובזמינות הרפואה הציבורית באזורים שונים בישראל, כמו גם בנוגע למודעות הרפואית שיכולה להביא לאבחנה מוקדמת, ומצבם הכלכלי של הפציינטים שלא מאפשר להם גישה לשירותי רפואה פרטית במקרה הצורך.
"אנחנו מעודדים את מקבלי ההחלטות להשקיע משאבים, לשפר את תשתיות הרפואה ולתמרץ רופאים באזורים סוציו־אקונומיים מוחלשים. בנוסף יש לחתור להנגשת מידע רפואי בקרב מטופלים באזורים אלו", אמר ד"ר רונן. "כל תושבי ישראל, מהגליל ועד הנגב, על המגוון האנושי והתרבותי שלהם, ראויים לשירותי רפואה מתקדמים. אני מקווה שהמחקר יאיר את עיניהם של מקבלי ההחלטות והם יפעלו לקידום רפואה טובה בכל חלקי הארץ", הוסיף ויצמן, שכאמור הוביל את המחקר.
שלושה חודשים לניתוח
חמש שנים חלפו מאז שלאה (75) מעכו גילתה שהיא סובלת מסרטן בלשון. "הלכתי לרופא השיניים שלי לעשות שתלים והוא ראה משהו על הלשון. בכלל לא ידעתי שמשהו לא בסדר. כמה ימים אחרי זה גילו שיש לי סרטן", היא משחזרת. למרות שהוסברה לה הדחיפות במצבה המתינה לאה שבועות ארוכים עד שנמצאו עבורה תורים לבדיקות ולרופאים המתאימים. "אני מעכו, לא נוהגת, אם הילדים שלי לא היו מסיעים אותי לבדיקות במרכז זה היה לוקח אפילו יותר זמן".
"זה ברור שלאנשים שגרים במרכז הארץ יש סיכוי גבוה יותר לשרוד סרטן", מוסיף איתי, בנה. "אם אמא שלי הייתה גרה במרכז היא הייתה יותר בביקורת, רואה יותר רופאים, וכך היו עולים על זה לפני כן והיא לא הייתה צריכה להיאבק ככה. הפער בין השירותים שיש לנו בצפון למה שיש במרכז ענק – בזמינות, בטכנולוגיה, ברופאים. אם הייתי גר בתל־אביב, תוך חצי שעה הייתי מגיע לאן שאני צריך. אבל אני מבלה שעות בכבישים כדי שהיא תקבל שירות רפואי".
אצל ויטלי נוביקוב (63) מכרמיאל המצב אפילו קשה יותר. בגלל קשיי שפה ומחסור באמצעים הוא המתין למעלה מחודשיים לקבלת טיפול. "אני עולה חדש מרוסיה, העברית שלי לא טובה", הוא מספר. "כשגילו לי את הסרטן בלשון, הסבירו לי שאני צריך לעשות בדיקות CT, MRI ועוד כל מיני. בגלל השפה ובגלל שהייתי חדש בארץ ולא הכרתי איך ומה עושים לא הצלחתי לקבל תור דחוף, אז חיכיתי, המתנה שהחמירה את מצבי הבריאותי".
לוויטלי, כמו לאנשים רבים בפריפריה החברתית, אין נגישות למוקדי כוח שיכולים לסייע לו לזרז את קבלת הטיפול. מדובר בהמתנה שעלולה להיות מסכנת חיים. "הרגשתי אבוד ומאוד מתוסכל, כי לא ידעתי מה לעשות כדי לקבל תור דחוף. אחרי יותר משלושה חודשים הצלחתי סוף־סוף לעבור את הניתוח".
"הקשר בין עוני ובריאות הוא מורכב", מסביר פרופ' נדב דוידוביץ', יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור. "אנשים עניים סובלים יותר מחשיפה למוקדי סיכון במקום המגורים שלהם והעבודה, וגם להתנהגויות בריאותיות בעייתיות כמו עישון, השמנה, לחץ, דברים שמתחילים בילדות, וכשהם חולים הנגישות שלהם לשירותי בריאות פחות טובה. בסופו של דבר, הדבר הזה משפיע על העוני עצמו ומעמיק אותו.
"יש פה מעגל שבו אנשים עניים חולים יותר, וכאשר הם חולים הם הופכים להיות יותר עניים בגלל אובדן כושר עבודה והוצאות גדולות יותר על תרופות. כדי לשבור את מעגל הקסמים הזה חייבים לטפל לא רק במחלות, אלא בעוני עצמו".
