כשפרופ' רחל גרוסמן, מנהלת המרכז לגידולי מוח וסגנית מנהלת המחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים רמב"ם, הייתה נערה בת 17, היא שמעה על ספורט הטסת דאונים. ההתאהבות הייתה מיידית, היא הוציאה רישיון טיסה עוד לפני שהוציאה רישיון נהיגה, ולא עזבה את התחום, אלא לפרקי זמן קצרים, בגלל עבודתה כרופאה.
4 צפייה בגלריה
במהלך טיסה. "התחביב הזה מאפשר לנצל את מה שלטבע יש להציע"
(צילום: מתוך קטע ששודר בתוכנית "מנתחים" ששודרה בכאן 11)
"הייתי מבלה ימים שלמים בשדה התעופה. בזמנו זה היה בעין שמר ומשם עברתי למגידו. דאון זה כלי טיס ללא מנוע שעולה לאוויר על ידי זה שהוא נקשר למטוס עם מנוע. הוא משתחרר ממנו בגובה של בערך 2,000 רגל ומאותו רגע הוא יכול לצבור גובה על ידי זרמי אוויר שעולים למעלה", היא מספרת בהתלהבות "זה מדהים. התחביב הזה מאפשר לנצל את מה שלטבע יש להציע וזו חוויה נהדרת. התאהבתי בו ממבט ראשון, טיפחתי אותו כל השנים וחזרתי אליו כשראיתי שיש לי יותר פניות".
פרופ' גרוסמן (51), תושבת רשפון, בת זוגו של איש העסקים גדעון אליהו ואם לתאומים – נויה ואיתמר בני 18, היא חוקרת מוערכת. "כבר בזמן הלימודים ידעתי שזה התחום שלי. זה גם השתלב עם האהבה שלי לעבודה עם הידיים. תמיד סרגתי ורקמתי והייתה לי סבלנות לעבודה מדויקת. ראיתי שזה תחום שעשוי לשלב את החשיבה עם ההפעלה של הידיים בכירורגיה העדינה".
"אחוז המתמחות בנוירוכירוגיה שהצליחו לפתח קריירה שבמהלכה הן מגשימות את עצמן ומצליחות למצב את המעמד שלהן כמובילות בתחום, הוא עדיין קטן. מתברר שעדיין שלגברים יותר קל לעשות את זה תוך כדי הקמת משפחה"
לאחר התמחותה בנוירוכירורגיה במרכז הרפואי שיבא בתל-השומר, היא השלימה תת-התמחות בתחום גידולי המוח בבית החולים ג'ונס הופקינס בבולטימור, ארה"ב. ומאז לא הפסיקה לעבוד. היא פרסמה עשרות מאמרים, מובילה מחקרים קליניים רבים ופורצי דרך בתחום גידולי מוח וזוכה שוב ושוב בפרסים ובמענקי מחקר תחרותיים בתחומה, כל זה בד בבד עם גידול משפחה.
לבית החולים רמב"ם עברה פרופ' גרוסמן רק בחודש מאי האחרון והקימה שם מרכז מצוינות לגידולים במוח. "זהו אירוע מאוד משמעותי בקריירה שלי ויש בזה הרבה התרגשות של גיוס אנשים, יצירת קשרים ושיתופי פעולה חדשים".
ויתרת על דברים בדרך כדי להגיע לאן שהגעת?
"מהר מאוד למדתי שיש סדרי עדיפויות ובמשך שנים הקדשתי את כל כולי לקריירה ולמשפחה. אז אני מבלה ועושה עוד דברים חוץ מעבודה, אבל החברים שלי יודעים שיש סדרי עדיפויות. אי אפשר לאחוז בכל הקצוות. אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה וזה נעשה בשילוב עם השקעה אין-סופית, אמביציה ומיקוד במטרה לאורך כל הדרך.
"דברים לא קרו במקרה אף פעם. כבר בשלבים המוקדמים של הקריירה כי הבנתי שבתחום כזה, חייבים את זה. זה קריטי בעיניי. למדתי מפרופ' צבי רם, שהיה המנטור שלי, איך להתנהל בחדר הניתוח, בעיקר במצבים מורכבים וגם מחוץ לחדר הניתוח. היום אני מוצאת את עצמי משמשת מנטורית לאחרים".
"יוגה זה הרבה מעבר לאימון גופני. ההרגשה לאחר תרגול שלה, היא של ונטילציה לגוף ולנשמה. אני הולכת לכנסים של חקר סרטן ורואה שהיוגה מקבלת מקום והכרה כהתמודדות גם כשמדובר במחלות קשות. בהבנה ההוליסטית של העניין"
בתחום שלך יש פחות נשים מגברים?
"בעבר היו הרבה פחות אבל זה מצטמצם והולך. גם בארץ וגם בעולם. בכל אופן, אחוז המתמחות בנוירוכירוגיה שהצליחו לפתח קריירה שבמהלכה הן מגשימות את עצמן ומצליחות למצב את המעמד שלהן כמובילות בתחום, הוא עדיין קטן. גם מאוד קשה לעשות את זה במקביל למשפחה ולא לוותר. מתברר שעדיין שלגברים יותר קל לעשות את זה תוך כדי הקמת משפחה ואני רואה סביבי רופאות שמוותרות על משפחה או שלא מגיעות לתפקידי הנהגה והובלה בתחום".
4 צפייה בגלריה
פרופ' רחל גרוסמן. "לגברים עדיין קל יותר להתמסר לקריירה בלי לחשוב על המשפחה"
(צילום: הקריה הרפואית רמב"ם)
גם הילדים שלך הם הישגיים וחדורי מטרה?
"זה שלהם. אני לא דוחפת אבל מקנה להם את הדוגמה, את הכלים ואת הפלטפורמה, כשיש להם את האמביציה. אי אפשר להשתיל כוח רצון . נויה, שהתגייסה לאחרונה, היתה אלופת ישראל בקפיצה על סוסים ואיתמר שעומד להתגייס בקרוב, שיחק שנים טניס ומצטיין בתחום".
איך את מצליחה לפתח תחביב נוסף?
"אלה רגעים שאני לוקחת לעצמי וזה ממלא אותי. בעבר תרגלתי יוגה אשטנגה, שהיא יותר קשה ובשנתיים האחרונות עשיתי קורס מדריכים ואני מוצאת בזה איזשהו מזור ומשמעות שקשורים ישירות למה שאני עושה. יוגה זה הרבה מעבר לאימון גופני. ההרגשה לאחר תרגול שלה, היא של ונטילציה לגוף ולנשמה. אני הולכת לכנסים של חקר סרטן ורואה שהיוגה מקבלת מקום והכרה כהתמודדות גם כשמדובר במחלות קשות. בהבנה ההוליסטית של העניין".
