בשיתוף ניאופרם ישראל
בישראל חיים בסביבות 2000 חולי מיאסטניה גראביס, מחלת חיסון עצמי המאופיינת בחולשת שרירים, ראייה כפולה, צניחת עפעפיים, קשיים בדיבור, בלעיסה, בבליעה ואף בנשימה. "המחלה יכולה להופיע בכל גיל, אך היא נוטה להופיע יותר אצל נשים בעשור השני-שלישי לחייהן, ואצל גברים ונשים בעשור השישי-שביעי לחייהם", אומר ד"ר שחר שלי, ראש תחום מחלות עצב-שריר ואלקטרופיזיולוגיה קלינית במחלקה הנוירולוגית במרכז הרפואי רמב"ם ומנהל המעבדה לנוירואימונולוגיה בפקולטה לרפואה בטכניון.
"מאז תחילת המלחמה נרשמה עלייה משמעותית של התקפים בקרב חולים"
מחקרים מהשנים האחרונות מראים כי לחץ נפשי ומתח (סטרס) מובילים להחמרה בתסמיני המחלה, כך שלא מפתיע לגלות החמרה בתסמינים בקרב החולים מאז פרוץ המלחמה, מסביר ד"ר שלי. "קיבלנו עשרות פניות של חולי מיאסטניה אשר חווים עלייה או חושבים שחווים עלייה בתדירות ובחומרת ההתקפים בשבועות האחרונים. כאמור כאשר מדברים על מיאסטניה חשוב להזכיר שמדובר במחלה מסכנת חיים, כ- 20% מהחולים סובלים ממשברים מיאסטניים, או עמידים לטיפול. אלו דורשים הנשמה מלאכותית ואף לעיתים אשפוז במחלקת טיפול נמרץ", מציין ד"ר שלי. "כאשר מכוונים למנוע החמרות מסוג זה, נדרשים טיפולים תרופתיים מתקדמים אשר עדיין אינם נכללים בסל הבריאות, ביניהם, תרופה אשר מעכבת את מערכת המשלים הניתנת בעירוי אחת לשמונה שבועות. היא עשויה להיטיב באופן אופטימלי עם חולים אלה", אומר ד״ר שלי.
חולי מיאסטניה חווים יותר דיכאון וחרדות
תחלואת יתר נלוות פסיכיאטרית היא תופעה ידועה בקרב החולים במיאסטניה גרביס. "חלק מהמחקרים מראים על עד 60% מהחולים אשר חווים דיכאון קליני", מספר ד"ר שלי. "בקרב קצת יותר משליש ישנה אבחנה של חרדות ודיכאון, על פי מחקר ענק שבחן יותר מ-1,000 משתתפים וכלל אנליזות עומק". הנתונים מראים שככל שהחומרה של המחלה קשה יותר, עולה גם השכיחות של התופעות הנפשיות.
בהתאם, תופעות אלו משפיעות על איכות החיים ומהלך החיים, "באופן דומה למחלות אוטואימוניות אחרות, כמו טרשת נפוצה ופסוריאזיס", מציין ד"ר שלי. "במיאסטניה גרביס המצב חמור אף יותר משום שהתסמינים של המחלה עצמה הם חולשה בשרירים ועייפות, מה שמוביל לחוסר פעילות ולעלייה בסיכוי לדיכאון וחרדה".
כתוצאה מכך, הסיקו בקבוצת המחקר של ד״ר שלי כי טיפול תרופתי בתסמינים של חרדה ודיכאון הוא חיוני וחלק בלתי נפרד מהטיפול במחלה. ניתן לזהות את התופעות באמצעות כלי סקר כמו שאלונים, ראיונות פסיכולוגיים וגם שיח עם בני המשפחה המטפלים, עבור מקרים בהם החולה עצמו מתבייש במה שהוא חווה, או נמצא בהכחשה. כאשר מכניסים לנתונים שבשגרה את האירועים בישראל מהשבועות האחרונים, "נסללת הדרך הבטוחה להחמרה קלינית", אומר ד"ר שלי. "יש חולים שחווים אזעקות וירידות למקלטים, יש כאלו שהילדים שלהם לוחמים בחזית".
החיסון מתחיל בראש: הפחתת סטרס מובילה להפחתה בתופעות נפשיות
אחת התובנות המסקרנות ביותר של עולם המדע מהשנים האחרונות היא חשיפת מערכת הגומלין המורכבת בין מערכת החיסון למערכת העצבים המרכזית. "בשורה התחתונה, מה ששולט במערכת החיסון שלנו הוא המוח שלנו", אומר ד"ר שלי. "כשרודף אחרינו אריה, הגוף מתרכז בהפרשת הורמונים לטובת המנוסה ולא משקיע בייצור או שימור חלבונים מסוימים שדרושים לתפקוד תקין של מערכת החיסון. כתוצאה מכך, מערכת החיסון יוצאת מאיזון".
חוקרי מחלות אוטואימוניות גילו כי התסמינים של המחלות מחמירים במצב של סטרס חיצוני. "בסטרס הגוף יוצר הורמון קורטיזול, אשר נותן בטווח הקצר 'בוסט' למערכת החיסון״, מסביר ד"ר שלי. ״אבל במשך הזמן הגוף חווה תגובה הפוכה וישנן יותר דלקות, בעקבות היציאה מאיזון של מערכת החיסון". לכן, הדגש של ד"ר שלי הוא שהחיסון מתחיל בראש. "המשפט 'נפש בריאה בגוף בריא' מחזק את הדעה שמערכת החיסון ומערכת העצבים שלובות זו בזו. הפחתת הסטרס משפרת את היכולת שלנו להתגונן מפני מחלות".
מעבר לכך, מערכת החיסון ומערכת העצבים משפיעות אחת על השנייה באופן דו-כיווני. "כמו שיש מסלולי עצבים שיורדים מהמוח לאיברים של מערכת החיסון, כך יש מסלולי עצבים שעולים בחזרה למוח, מה שעשוי להסביר מדוע חולים עם מחלות אוטואימוניות חווים הפרעות הקשורות לוויסות נפשי והתנהגות", מסביר ד"ר שלי.
ד״ר שלי משתף בעצות להפחתת התסמינים אצל חולים במיאסטניה גרביס:
1. סיווג גורמי הסטרס בחיים לפי רמת השליטה שלנו עליהם ורמת הדחיפות שלהם. כל מה שיש לנו שליטה עליו - חשוב לטפל ולהוריד את רמת הסטרס. כל מה שאין לנו שליטה עליו - חשוב לדבר עליו עם הקרובים או עם יועץ חיצוני. בנוסף, חשוב לזהות טריגרים שגורמים לסטרס. אם הצפייה בחדשות גורמת ללחץ, יש להוריד אותה. אם מדובר בהתמודדות עם לוח זמנים צפוף, עושים שינויים בלו"ז. מדובר על שינויים באורח חיים שמשפיעים באופן ישיר על ההגנה של הגוף שלנו מול המיאסטניה.
2. פעילות גופנית (עדיף אינטנסיבית). על רקע החששות של חולי מיאסטניה גרביס רבים מפעילות גופנית בעקבות התסמינים של חולשה בשרירים ועייפות, ד"ר שלי דווקא ממליץ על פעילות קבועה. ההמלצה היא לעשות לפחות שעה של הליכה מהירה, 2-3 פעמים בשבוע, ואם אפשר כל יום. מי שמסוגל הליכה נמרצת, שחייה או ריצה, זה מבורך. אפשר גם לשלב ריקוד 3-5 פעמים בשבוע. המחקרים מראים שהתדירות של הפעילות הגופנית חשובה יותר מהכמות. מעבר לכך, חשוב למצוא שיטות מהנות כמו פעילות בקבוצה, בזוגות, לבד או עם מאמן. הרבה מחקרים מראים כי פעילות גופנית יכולה להוות חלק מטיפול פסיכולוגי-פסיכיאטרי, עם אפקט דומה לשימוש בתרופות.
3. לפנות ישירות לרופא המטפל. עצה נוספת ואחרונה היא לגשת לרופא המטפל ולשתף אותו בהחמרה בתסמינים. על רקע התקופה הנוכחית, אסור להסס ולא צריך לחכות לפגישת המעקב בעוד מספר חודשים. אל תזניחו את המחלה שלכם ואל תתנו להחמרה בתסמינים לפגוע באיכות החיים שלכם - גם בתקופות של מלחמה, לחץ וסטרס.
ד"ר שחר שליבאדיבות ניאופרם ישראלהמידע מוגש כשירות לציבור בחסות חברת ניאופרם (ישראל) 1996 בע"מ.
למידע נוסף על מחלת מיאסטניה גראביס ושאלות לגבי אפשרויות הטיפול, פנו לרופא.ה המטפל.ת.
פורסם לראשונה: 21:03, 17.12.23
