לאחר שעבר ניתוח במעיים לפני כשנתיים חייו של דורון קראוס (60) מיד חנה השתנו לחלוטין. "לאחר הניתוח התחלתי עם משכך הכאבים כדי להרגיש טוב יותר. ידעתי שיש אפשרות להתמכרות אבל שמעתי שהוא מצוין. בחרתי בזה מתוך הכאב, לא במחשבה צלולה ממש. כשאתה כואב, אתה רוצה שזה יעבור", מספר דורון. אבל הכאב לא עבר, ומהר מאוד הוא מצא עצמו מכור. "קשה להתמודד עם כאב כזה. תוך זמן די קצר התחלתי להיות נרקומן, עם כל מה שזה אומר, אבל לא כמו שזה בסרטים, אלא נרקומן צווארון לבן שיודע, מבין וממשיך לקחת את זה, עד שהגעתי למצב של פחד מהתרופה".
דורון לא מהסס להשתמש במושג הקשה "נרקומן" כדי לתאר את האופן שבו התנהג. "אתה הופך לשני אנשים - דורון שהיה לפני ודורון של אחרי שהפך לנרקומן", סיפר. "זה דיכא לי את מערכת החיסון ושאב לי את כל הכוח. זה שולט בך". אבל בסופו של דבר הצליח דורון להשתקם — ולהיגמל. "הפחד הביא אותי להפסיק, אבל הגמילה הייתה תופת. צריך לעבור את כל המהמורות והמכשולים בדרך, ולי היום אסור יותר לגעת בתרופה הזו. זה דבר שמפחיד אותי עד אימה, לחשוב שאולי אזדקק לזה שוב".
קראו עוד:
המקרה של דורון אינו בודד. להפך: מספר המרשמים שניתנו בישראל בעשור האחרון של משככי כאבים מסוג אופיואידים זינק. מזה 20 שנה שמשבר האופיואידים מכה קשות בארה"ב וכבר גרם שם לכחצי מיליון מתים. גם בישראל, מסתבר, התופעה החמורה הולכת ותופחת לממדים מדאיגים.
הנתונים מהעשור האחרון, הרבה לפני פרוץ הקורונה, מדברים בעד עצמם: מרישומי קופת חולים מאוחדת, למשל, עולה כי ב־2013 סיפקה הקופה כ־115 אלף מרשמים למשככי כאבים ממשפחת האופיואידים. ארבע שנים לאחר מכן כבר סופקו 166 אלף מרשמים — זינוק של 45%. גם מספר המטופלים שנזקקו למרשמים אלו טיפס ב־30%. בין 2013 ל־2017 נתנו בקופה בסך הכל 700 אלף מרשמים לתרופות מסוג זה.
בקופת חולים כללית, הגדולה במדינה, התמונה דומה: מספר המרשמים למשכך הכאבים האופיואידי "סובוטקס" (Buprenorphine) זינק באופן חד: ב־2010 נרשמו בקופה קרוב ל־20 אלף מרשמים, בעוד שב־2017 המספר כבר הגיע ל־54 אלף — עלייה של 170%. גם השימוש בטרגין, משכך כאבים פופולרי שמכיל חומרים משתי תרופות אחרות בעלות סכנת התמכרות, קפץ ב־700% והגיע ל־77 אלף מרשמים ב־2017. במקביל, מספר המטופלים בטרגין קפץ מ־2,500 ב־2010 ל־24,000 שבע שנים לאחר מכן. אף שמדובר רק בנתוני קופ"ח כללית, הרי שהמגמה בכל הקופות די דומה.
ד"ר ליאורה שכטר, ראש תחום כאב בחטיבת הרפואה במאוחדת, מסבירה כי "מטרת התרופות הללו היא שיכוך כאבים, אך הן נועדו לשיכוך כאבים קשים. הן לא נועדו לשיכוך כאב קל. מבנה המולקולה של התרופות הללו והירואין מאוד דומה. אם לוקחים קצת מהתרופות הללו כל הזמן אז זה פחות מסוכן. הבעיה היא שבמינונים מאוד גבוהים זה עלול לגרום לדיכוי נשימתי, וחלק מהאנשים נוטלים כמות מאוד גבוהה". היא טוענת שלמרות שחלק גדול מהמטופלים מכירים את הסיכונים ונזהרים, לא כולם נוהגים כך: "ישנם אנשים שהתחילו להשתמש בתרופות הללו, ואז הם כבר לא רוצים להפסיק ואפשר להיכנס ללופ. אנחנו לא הגענו למצבים של ארה"ב ואני מאוד מקווה שלא נגיע".
הסבר נוסף שנתנו גורמי רפואה לזינוק במספר המרשמים בארץ בעשור האחרון: "לרוב מדובר בתרופות זולות".
על אף שנתוני השימוש במשככי כאבים בישראל בשנים האחרונות — לרבות בתקופת הקורונה — לא פורסמו עדיין, לאחרונה עתרו לבג"ץ ארגוני "רופאים לזכויות אדם" ו"לאלתר", הקרן לתמיכה וליווי חולים נרקוטיים, בדרישה לחייב את משרד הבריאות ואת חברות התרופות בסימון אריזות משככי כאבים אופיואידים באזהרות מפני הסכנות בשימוש בהם, בדומה לסיגריות ולסימון מוצרי המזון המזיקים.
"אופיואידים הם סמים מסוכנים מאוד אשר עלולים למחוק את מהות האדם ובסופו של יום להגביר ולהעצים את בעיית הכאב ולהביא למוות בייסורים", הם כתבו בעתירה. "ישראל הולכת ונבלעת לתוך משבר ידוע מראש והיא על סף מגפה שכבר קצרה מיליוני קורבנות ברחבי העולם. עדיין לא מאוחר לעצור ולנסות לבלום את הסחף".
לדבריה של הדס זיו, סמנכ"ל אתיקה בעמותת רופאים לזכויות אדם: "הנטייה של הקהילה הרפואית בארץ, בניגוד למשרד הבריאות, היא להכחיש. כאילו שאנחנו עמידים בפני המגפה, מה שהיה אולי נכון לפני ארבע שנים".
היעדר הנתונים לגבי מספר המרשמים והמטופלים במשככי כאבים בארץ כיום ייתכן שאינו מקרי. "בשנים האחרונות יש מאמץ גדול של חברות התרופות להכניס אותן לשוק הישראלי באותן שיטות שהיו בארה"ב. למשל, מסבירים לרופאים שהתרופות הללו אינן ממכרות", מזהירה זיו. "אנחנו מתחילים לראות פה עלייה בשימוש באופיואידים וגם מרשמים בעקבות מצבים שבעבר לא ראינו — למשל שברים". לטענתה, "הרופאים יודעים לרשום מרשמים אבל לא יודעים איך לגמול את המטופלים".
זיו ושותפיה דורשים שקיפות לגבי סיכוני ההתמכרות, וקוראים למשרד הבריאות לפעול בעניין. "הוועדה של משרד הבריאות שבוחנת את הרגולציה בעניין מתמהמהת, ויש הרבה דברים שצריך לעתור עליהם בנושא של חברות התרופות. הסיבה שהחלטנו להתחיל בזה היא שיהיה הרבה יותר קשה להיכנס בעניין השיקולים הרפואיים, אבל כרגע אנחנו רוצים לתת למטופלים את המידע האמיתי, כדי שלפחות יכירו את הסיכונים".
אביתר סמולסקי, יו"ר לאלתר: "יצירת תלות באופיואידים הינה מחלה קשה וזוהי המחלה היחידה בעולם שנוצרה על ידי רופאים. הסיפור האמיתי מאחורי משכך הכאבים האופיואידי הוא ההרואין שהתחפש לתרופה חוקית במעטה של חלוק לבן. לא יעלה על הדעת לקרוא למתן הרואין פורטה רפואה. אופיואיד הוא תרופה למצב חירום בלבד , כטיפול כרוני זהו סם נוראי משמיד חיים הגורם לריבוי תחלואה ולהחמרת כאב. שימוש כרוני באופיואידים ב-100% של המקרים ימיר כל אדם ללא הבדל לאום, דת , גזע ומין מבן אנוש לנרקומן על כל המשמע מכך".
"מכת הסמים החמורה בתולדות ארה"ב"
כאשר מדובר במשככי כאבים אופיוטים, הנתונים העגומים בארה"ב מדברים בעד עצמם: מבין 841,000 האמריקאים שמתו ממנות יתר של סמים בין השנים 1999 ל־2019 — לפחות 70% מהם מתו כתוצאה משימוש־יתר במשככי כאבים אופיאטים. רק ב־2019 מתו 46,800 אמריקאים מההתמכרות הזו, שכבר מכונה על ידי מומחי בריאות הציבור בארה"ב כ"מכת הסמים הקשה בהיסטוריה האמריקנית".
רבים מטילים את האשמה על מוצר אחד: אוקסיקונטין (OxyContin), משכך כאבים שיוצר בידי חברת התרופות "פרדו פארמה", שבבעלות משפחת סאקלר, מהעשירות בארה"ב. האוקסיקונטין, שיצאה לשוק ב־1996, היא תרופה נרקוטית חזקה ב־50 אחוז יותר ממורפיום. היא נחשבה מהפכנית כיוון שהיה לה מנגנון שחרור מושהה שמאפשר "להסתפק" בכמות פחותה, למשל בשני כדורים ביום במקום יותר. על הבסיס הזה דווקא שווקה התרופה תחילה ככזו שתהיה הכי פחות מסוכנת ובעלת סיכוי מופחת לשימוש לרעה או להתמכרות.
בזכות מבצע שיווקי נרחב, שגם הוביל עשרות אלפי רופאים בארה"ב להגביר את מתן המרשמים לתרופה, גם עבור מקרים פחות קיצוניים כמו כאבי גב ופציעות ספורט, הצליחה התרופה תוך כמה שנים לגלגל מחזור מכירות שנתי של מיליארדי דולרים.
בשיאו היה האוקסיקונטין במקום ה־15 מבין כלל תרופות המרשם בארה"ב. רק שדי מהר התברר כי למעשה קל מאוד להתמכר אליו: בכדור יש חומר פעיל בכמויות עצומות, וניתן בקלות לרסק אותו ולהפוך אותו לאבקה, מה שביטל לחלוטין את אפקט ההשהיה שאמור היה למנוע התמכרויות.
מגפת האופיאטים התפשטה ברחבי ארה"ב, בעיקר באזורים הכפריים העניים ביותר, כאלו שגם נפגעו קשה במיוחד מהמשבר הכלכלי של 2008 ומהמלחמות הממושכות של ארה"ב באפגניסטן ובעיראק. היא גבתה מאות אלפי קורבנות, והובילה להחרבת קהילות שלמות שסבלו לא רק ממשברים בריאותיים, אלא גם פשע, עוני ומצוקה חברתית. בשנים האחרונות, בצל הקורונה, היה זינוק במספר הקורבנות ובין 50 ל־70 אלף איש מתו מדי שנה כתוצאה מהשימוש במשככי הכאבים האלו.
על רקע תביעות משפטיות, מחאה ציבורית ומודעות גוברת בשנים האחרונות, היום קשה יותר לקבל מרשם לאוקסיקונטין בארה"ב, והממשל פועל להיאבק בתופעת ההתמכרויות, שכבר הוכרה כמשבר חברתי חריף. גם משפחת סאקלר, שנתבעה בבתי המשפט באמריקה בגלל אחריותה לכאורה למגפה, קרובה לפשרה עם כ־3,000 תובעים, במסגרתה תשלם פיצויים שנתיים של 4.5 מיליארד דולר במשך 9 שנים.
