קבעתי דייט לעשר והשעה הייתה שמונה בערב. היה לי יום קשה היום, תקפו אותי כאבים בעבודה והבטן שלי הייתה נפוחה מהרגיל - ״זה בטח שוב קשור לתזונה המחורבנת שלי", מלמלתי לעצמי כשיצאתי לבסוף מהסטודיו שבו אני עובדת כמקעקעת ליום הכי חורפי בשנה. כשהגעתי לדירה שלי נתקפתי בכאבים חזקים בבטן התחתונה. החלטתי לבטל את הדייט ולקוות שאקבל הזדמנות נוספת.
כעבור כמה ימים מצבי השתפר והבחורה הסכימה לצאת איתי לדייט נוסף. בבוקר למחרת הספקתי להגיע לאוטובוס של תשע ורבע, מרוצה ונרגשת מהערב הסוער שהיה לי. לקראת סוף היום התחילו לי שוב כאבים משונים בבטן. אלה היו ימים עמוסים בעבודה והתלבטתי אם לחזור הביתה לנוח או לנצל את ההזדמנות ולבדוק למה הבטן שלי נפוחה כל כך. כמי שסבלה עד לפני שלוש שנים מהפרעות אכילה, הייתי בטוחה שזה קשור לתזונה שלי.
קראו עוד:
הגעתי לרופאת המשפחה וסיפרתי לה על אי הנוחות בבטן היא מיששה את הבטן ושאלה אם אני לוקחת גלולות. ״אני בכלל משחקת לצד השני״, מלמלתי. הרופאה התעקשה ושוב שאלה אותי על יחסי מין עם גברים. עניתי בשלילה והיא אמרה שאני חייבת להגיע למיון עוד באותו יום.
"איתך זה יהיה סיפור ארוך"
בשאננות, החלטתי לחכות עם המיון, ליהנות מיום החופש שלי ולחזור הביתה לנוח. למחרת בבוקר הגעתי למיון נשים. היו שם מספר לא מבוטל של נשים וכאשר שאלתי את האחות מדוע מכניסים לפניי מטופלות שהגיעו אחריי, היא ענתה: ״יש נשים שזה כדור והביתה, איתך זה יהיה סיפור ארוך״. מה שהיה מוזר בכל הסיטואציה הוא שהרגשתי מצוין ולא הבנתי מה אני עושה במיון, כאשר מסביבי נשים הסובלות מכאבים קשים.
כעבור מספר דקות שהרגישו כמו נצח, הגיעו המילים "סרטן", "כימותרפיה" ו"אנחנו אופטימיים". הבנתי שהחיים הולכים להשתנות
לאחר שנקראתי לרופאה לבדיקה החלה התרחשות סביבי. מצאתי את עצמי בחדר חשוך עם רגליים פתוחות לרווחה, ולפחות שמונה רופאים משחקים את משחק הניחושים ומרוצים מהתגלית החדשה שלהם. ״להודיע קודם לך או להורים?״, שאל אחד הרופאים בהתרגשות. "להודיע מה?", שאלתי. החלטתי לשמוע מה שיש לרופא להגיד ועודכנתי שיש לי גידול בשחלה. ידעתי שמדובר במשהו חריג, אחרת מה פשר כל ההתרגשות? האם הגידול שפיר או ממאיר? שאלת השאלות, והרופאים עדיין לא נותנים תשובות. אך עמוק בפנים כבר ידעתי.
אחרי שיחה עם מנהל המחלקה הודיעו לי שאני צריכה להתאשפז לביצוע בדיקות נוספות. אושפזתי במחלקת נשים של בית חולים וולפסון ואחרי לא מעט בדיקות והרבה מאוד סטרס, אני והוריי נתבקשנו להגיע למנהלת המחלקה, ד"ר טליה לוי. כעבור מספר דקות שהרגישו כמו נצח, הגיעו המילים "סרטן", "כימותרפיה" ו"אנחנו אופטימיים". הבנתי שהחיים הולכים להשתנות – יש לי גידול ממאיר בשחלה בגודל של כ-20 סנטימטרים.
כעסתי. כעסתי על היקום ובעיקר על עצמי. חשבתי על ההורים שלי שרק לפני מספר שבועות חזרו מפראג, טיול שחיכו לו לא מעט. בטיול התבשרו שסבתא שלי, אמא של אמא שלי, נפטרה. וחשבתי גם על אחותי שעוד שנייה צריכה ללדת. לא רציתי את כל ההתעסקות סביבי.
האם זו הפעם האחרונה שאראה את ההורים שלי?
כעבור שבוע מהבשורה התבקשתי להגיע לבית החולים ולהתאשפז לצורך ניתוח להסרת הגידול והסרת שחלה וחצוצרה ימנית. הכל קרה מהר מאוד ולא הבנתי לגמרי מה המורכבות של הניתוח, ובזכות זה נשארתי רגועה. הדבר היחיד שהטריד אותי היה החשש להתעורר בזמן הניתוח, והבחורה שאיתה יצאתי.
בשעה שש בבוקר הגיעה ההשכמה. לאחר מקלחת מהירה עם סבון מיוחד שנתבקשתי להשתמש בו לכבוד הניתוח, חזרתי לחדר ולאחר מספר דקות הגיע הסניטר ללוות אותי. אז התחילו החששות. פתאום חשבתי כמה מעט הספקתי לעשות פה ומה אם זאת הפעם האחרונה שאני אראה את ההורים שלי. מעולם לא הרגשתי כל כך חסרת אונים כמו שהרגשתי בחדר ההמתנה, שרועה על מיטת טיפולים בלי משקפיים ובטמפרטורה מתחת לאפס, תוך כדי שאחד הרופאים מנסה לחתוך לי את הספטום (העגיל באף) עם קאטר, לקול האחות שצווחת ״אתה תחתוך לה את האף!״.
הגעתי לחדר הניתוח בליווי המנתחת שלי, שהצליחה להקליל את האווירה ולשאול: ״מה את רוצה לאכול אחרי הניתוח?", עניתי "סביח". ״מה הסביח המועדף עלייך?", שאלה וזה הדבר האחרון שאני זוכרת. הניתוח עבר בשלום.
החלטתי להיחשף ולתעד את התהליך שאני עוברת באמצעות תמונות שמשקפות שלא הכול ורוד כפי שמוצג לנו באינסטגרם. להתחבר לכל הטוב והרע שנמצא סביבי, ולתת לי כוח להתמודד ולא לברוח מהמציאות
כשהתעוררתי מהניתוח הרגשתי מחוללת והדבר היחיד שרציתי זה לחזור לישון. הרופאה שלי הבטיחה שתוך שישה שבועות אחזור לשגרה מלאה, אבל למרות הכאבים, תוך שבועיים בלבד חזרתי לשגרה בכוחות מחודשים, בלי לחשוב יותר מדי על הפרק הבא.
השיחה עם האונקולוגית נקבעה למספר שבועות קדימה ונתתי לעצמי זמן לנוח ממחשבות. גמלה בליבי החלטה להפיק תועלת מהמחלה, ולא רק עבורי. החלטתי להיחשף ולתעד את התהליך שאני עוברת באמצעות תמונות שמשקפות שלא הכול ורוד כפי שמוצג לנו באינסטגרם. להתחבר לכל הטוב והרע שנמצא סביבי, ולתת לי כוח להתמודד ולא לברוח מהמציאות. לקבל ולאהוב את עצמי בדיוק כמו שאני. החלטתי שאני בוחרת לקחת חלק במסע החיים, לחפש מחילה מאחרים ובעיקר מעצמי.
בפרק הבא: טיפול כימותרפי ראשון
