בשיתוף חברת Johnson & Johnson , j-c health care ltd - ללא מעורבות בתכנים
30% ממקרי הדיכאון בגיל השלישי מזוהים כדיכאון עמיד, אך רבים אחרים עדיין לא מאובחנים. תסמינים רבים, כמו הפרעות שינה, תחושה של אובדן זיכרון, שינויים בתיאבון, תחושת חוסר ערך, ירידה תפקודית או מחשבות על מוות - יכולים להיות מיוחסים בטעות ל"הזדקנות טבעית" והמחלה האמיתית מתפספסת ואינה מטופלת.
"דיכאון עמיד יכול להופיע בכל גיל, אך בגיל השלישי המורכבות גדולה במיוחד", מסבירה ד"ר שלי טדג'ר, מנהלת המחלקה הפסיכוגריאטרית בבית החולים אברבנאל. "ההגדרה של דיכאון עמיד היא: כאשר אדם הסובל מדיכאון קליני מקבל טיפול בתרופה נוגדת דיכאון במינון ובזמן המקובלים ואינו מגיב בצורה מספקת לטיפול זה".
הסיבוכים הקוגניטיביים מוסיפים רובד נוסף של מורכבות לאבחון של דיכאון עמיד בגיל השלישי. נתון מדאיג במיוחד: כ-40% מהאנשים שיפתחו בעתיד דמנציה, מציגים דיכאון וחרדות כסימפטומים ראשונים. "לפעמים יש מצבים של פסאודו-דמנציה, כשהתמונה הקלינית דומה לדמנציה, אך מדובר למעשה בדיכאון", מבהירה ד”ר טדג’ר.
בין גורמי הסיכון: בדידות, פרישה לגמלאות ומצב כלכלי
גורמי הסיכון להתפתחות דיכאון בגיל השלישי מגוונים. נשים סובלות יותר מגברים, עבר של דיכאון, בדידות, לצד מערכת תמיכה מצומצמת ומצב סוציו-אקונומי נמוך. "היציאה לפנסיה מגבירה את הבדידות ותסמיני הדיכאון, במיוחד כשאין מערכת תמיכה חברתית מספקת", מסבירה ד”ר טדג’ר ומתריעה כי "מאז תקופת הקורונה אנו עדים לעלייה משמעותית בתסמינים דיכאוניים".
מצבים בריאותיים כרוניים מהווים גורם סיכון נוסף, כאשר הקשר בין דיכאון ומחלות גופניות הוא דו-כיווני. "מחקרים מראים שהסיכון למוות גבוה פי 4 אצל מבוגרים עם בעיות קרדיאליות הסובלים מדיכאון. המצב דומה במקרה של אירוע מוחי", היא מדגישה, "לעיתים דיכאון הוא הסימן הראשון למחלות גופניות כמו סרטן הלבלב".
1 צפייה בגלריה
בדידות יכולה להוות גורם סיכון להתפתחות דיכאון בגיל השלישי. אילוסטרציה
(צילום: shutterstock)
טיפולים מסורתיים לצד טיפולים חדשניים ויעילים
הפתרונות הנפוצים לדיכאון עמיד בגיל השלישי דומים לטיפולים באוכלוסייה הכללית: תרופות נוגדות דיכאון, נזעי חשמל (ECT), פסיכותרפיה ושינויים באורח החיים. בשנים האחרונות נכנסו גם טיפולים חדשניים כמו: אסקטמין (ספרבטו) ו-TMS (גירוי מוחי מגנטי). "טיפולים אלה מציגים אחוזי הצלחה גבוהים", מציינת הפסיכיאטרית, "בעקבות הטיפולים מהדור החדש, אנחנו רואים שיפור משמעותי במצבם הנפשי של המטופלים".
ד”ר טדג’ר מדגישה כי "בקשישים ההשפעה של טיפול תרופתי יכולה לקחת 5-6 שבועות, בעוד אצל צעירים מדובר ב-3-4 שבועות בשל המטבוליזם האיטי יותר".
חשוב להשקיע במניעה, אסור לנרמל דיכאון בגיל השלישי
למרות שכ7% מהאנשים בגיל השלישי סובלים מדיכאון, רק מחציתם פונים לטיפול. "חלק גדול מהאנשים שסובלים מדיכאון קל או בינוני לא מגיעים לטיפול כי הם חושבים שזה חלק נורמטיבי מתהליך ההזדקנות", מסבירה הפסיכיאטרית. "לכן, חשוב מאוד להבין - אם מרגישים שינוי במצב הרוח, בשינה, בתיאבון, או בעניין בפעילויות חברתית - חשוב לפנות מיד לגורם טיפולי. זו לא סטיגמה, ההימנעות היא חלק מהתסמינים וחשוב ללכת לטיפול".
בהמשך מציעה מנהלת המחלקה הפסיכוגריאטרית להתמקד בפעולות שיכולות לתרום למניעה: "שמירה על פעילות גופנית סדירה, מעורבות חברתית פעילה, תזונה בריאה וניהול יעיל של המצב הבריאותי הכללי. כל אלה יכולים לסייע במניעת דיכאון ובשיפור איכות החיים בגיל השלישי. דיכאון בגיל מבוגר אינו חלק נורמלי מההזדקנות. אפשר וחייבים לטפל בו".
למידע נוסף על התמודדות עם דיכאון עמיד>>>
