ב"ישנוני", סרטו של וודי אלן מ-1973, גיבור הסרט מיילס, בעל חנות למוצרי מזון בריאות, עובר הקפאה קריוגנית בשנת 1973 ומוחזר לחיים 200 שנה לאחר מכן. באחת הסצנות הזכורות מהסרט מנהלים שני הרופאים המטפלים בו שיחה על מצבו:
- ד"ר מליק: "הבוקר הוא ביקש משהו שנקרא נבט חיטה ודבש אורגני".
- ד"ר ארגון (מצחקק) "אה כן, לפני שנים חשבו שהם מכילים תכונות משמרות חיים"
- ד"ר מליק: "אתה מתכוון שלא היה שומן עמוק? בלי סטייק או פשטידות שמנת או... פאדג' חם?
- ד"ר ארגון: "אלה נחשבו לא בריאים... בדיוק ההפך ממה שאנחנו יודעים עכשיו".
אז מסתבר שהתסריט של אלן הקדים את זמנו, ובעוד שפאדג' חם עדיין לא נחשב למזון בריאות (אל תבנו על שינוי המצב), יש כבר אסכולה לא קטנה של אנשי רפואה שממליצים לעבור לתזונה המבוססת על סטייקים, גבינות שמנות ושומן מהחי. אחת מהם היא ד״ר מריאלה גלאנט, מומחית להשמנה וסוכרת, שמבקשת לשלוח אותנו לעשות חישוב מסלול מחדש מול המקרר, ובעיקר להמיר את הפחמימות בשומנים.
ד"ר גלאנט, ילידת ארגנטינה ותושבת ארה"ב לשעבר, למדה רפואה באוניברסיטאות הרווארד וקולומביה. היא עבדה בניו יורק, הן במרפאה פרטית והן בבית החולים Mount Sinai. בישראל ניהלה את היחידה למחקר קליני בסוכרת במרכז הרפואי האוניברסיטאי הדסה עין כרם והיום היא מנהלת מרכז לטיפול בסוכרת והשמנה ועמודת בראש עמותה שהקימה לקידום מודעות לבריאות מטבולית. היא אנדוקרינולוגית בעלת ניסיון של 25 שנה, שעלתה לישראל לפני 12 שנה, ואת השורשים הדרום-אמריקאים קשה לפספס בחיתוך הדיבור שלה.
"לפני שבע שנים הבנתי שאני לא באמת מטפלת בשורש הבעיה של הסוכרת וההשמנה, אלא רק עוזרת לאנשים להמשיך לחיות עם זה וזו מחלה פרוגרסיבית, היא פשוט מתקדמת", מסבירה גלאנט. בשלב הזה היא צללה לתוך "עולם מטורף" כהגדרתה של ספרות מקצועית, "שאנחנו פשוט לא רואים כרופאים. בניגוד לבעיות הורמונליות אחרות, כמו בלוטת התריס או גדילה, שם דואגים להוסיף או להוריד בהתאם לרמת ההורמון, בסוכרת אנחנו מטפלים רק בסימפטום, בסוכר.
"ישראל היא אחת מהמדינות עם הצריכה הכי גבוהה לנפש של 'שמן צמחי' שנקרא ככה למרות שאין שם שום ירקות, וזה בגלל הכשרות. זה קרה כי כביכול השומנים האלה טובים ללב. זה נבע מהאמונה ששומן רווי סותם את העורקים. זה היה אמור לייצר ירידה במחלות לב – אבל הירידה הזו לא קרתה בפועל"
"בסוכרת סוג 1, כשאין אינסולין – צריך לתת. אבל בסוכרת סוג 2 יש בעיה של עודף אינסולין. במקום לנסות להוריד אותו אנחנו רק נותנים עוד ממנו, וכשהבנתי את זה, זה באמת זעזע אותי. יש היום תרופות חדשות שמורידות אינסולין, כמו מעכבי SGLT2, מטפורמין ואפילו אוזמפיק, אבל הן לא מטפלות בשורש הבעיה: הגוף מפוצץ מעודף אנרגיה - פחמימות וסוכרים שאנחנו לא זקוקים להם - וזו נאגרת רק כשיש אינסולין. אנחנו צריכים לאכול מזון שלא מעלה את האינסולין. אנחנו בנויים מחלבון ושומן, לא מסוכר, וזה מה שהגוף צריך".
אפשר להסתדר בלי פירות וירקות?
"אפשר לגמרי להסתדר, זה תלוי במה שכל אחד צריך ויכול לאכול. ברגע שיש מחלות מטבוליות – שומן בטני, כולסטרול, לחץ דם גבוה וסוכרת – זה אומר שאכלנו מעבר למה שאנחנו צריכים. ואז צריך להוריד את הפינוקים, כמו פירות".
ובינתיים ההשמנה בעולם נמצאת במגמת העלייה וכמותה גם הסוכרת סוג 2.
"כי המסר הפוך – להתרחק משומן. אבל שומן זה משהו סופר-מדהים. מלא ויטמינים, גורם לשובע, לא סותם עורקים. זה סופר-בריא. שומן אמיתי כמובן, כי כל השמנים התעשייתיים, כמו שמן קנולה, תירס, חמניות וסויה, הם עשויים במפעל, לא מיועדים לנו, רק למכונות. הם גורמים לנו להיות חולים".
גלאנט מדברת על "הפרדוקס הישראלי": "ישראל היא אחת מהמדינות עם הצריכה הכי גבוהה לנפש של 'שמן צמחי' שנקרא ככה למרות שאין שם שום ירקות, וזה בגלל הכשרות. זה קרה כי כביכול השומנים האלה טובים ללב. זה נבע מהאמונה ששומן רווי סותם את העורקים. זה היה אמור לייצר ירידה במחלות לב – אבל הירידה הזו לא קרתה בפועל".
מה אנחנו יודעים היום על שמן קנולה?
"מה שאנחנו רוצים זה לבשל במולקולה עמידה. וזה השומן הרווי – חמאה, שמאלץ כמו שפעם אכלנו, זה בריא. כשמבשלים בשמן שעשוי ממולקולות לא עמידות, שומן בלתי רווי, הוא נוטה הרבה יותר להתחמצנות וגורם להזדקנות. אנחנו צריכים לשאוף לכמה שפחות אוקסידנטים בגוף".
ומה עם הכולסטרול הרע שמיוחס לשומן הרווי?
"אין לנו שום הוכחה ששומן רווי סותם עורקים. עד היום זה לא הוכח באף ניסוי מבוקר עם הקצאה אקראית (RCT)".
למטופלים שלה עם סוכרת סוג 2 ד"ר גלאנט מציעה להוריד את הפחמימות ולחזור לבשר, ביצים, דגים, עוף וירקות, לפעמים גם אגוזים וגבינות שמנות, "ובתוך כמה ימים הסוכר מסתדר ומתחילים להרגיש שובע כי רמות האינסולין יורדות – האינסולין גורם לרעב. מקבלים בחזרה את השליטה והיכולת להגיד לא לאוכל. אנחנו גם רואים שכל הסימפטומים של התופעות המטבוליות משתפרים מאוד – טריגליצרידים, כולסטרול, סוכר גבוה, לחץ דם – כל המדדים הללו משתפרים בצורה ניכרת בדיאטה הזו".
זו דיאטת קיטו למעשה?
"כן, קטוגנית. כשאטקינס עשה את זה לא היו מחקרים. היום יש לנו כבר הרבה מחקרים. זה נקרא דיאטת קיטו כי הגוף מייצר קיטונים. מולקולות השומן לא יכולות להיכנס למוח, הן גדולות מדי, אז הכבד חותך אותן. הבעיה היא – שהפעולה הזו שמאפשרת את שריפת השומן לא מתרחשת כשיש סוכר בסביבה. הגוף יכול להשתמש או בסוכר או בשומן כמקור לאנרגיה, הוא לא יכול להשתמש בשניהם בו-זמנית, והוא תמיד ישרוף קודם את הסוכר".
איך מגיעים למצב כזה?
"אוכלים לא יותר מ-20 עד 50 גרם פחמימות ליום, אבל באופן עקבי, וזה לוקח כמה ימים להגיע למצב של קיטוזיס כי האנזימים שחותכים את מולקולות השומן בדרך כלל לא פעילים כל כך, בגלל שאנחנו ניזונים מפחמימות ומסוכרים כל הזמן, אנחנו רק אוגרים את השומן".
צום לסירוגין יכול לעזור להגיע למצב של קיטוזיס?
"זה בהחלט עוזר כדרך להתחיל לשרוף שומן. כשאני לא אוכלת יש ירידה בכמות האינסולין. אבל אם אתה עושה צום לסירוגין ואוכל את כל הג'אנק פוד בחלון של האכילה – אז זה לא יקדם אותך לשום מקום. השילוב של הקיטו עם הצום לסירוגין גם קורה באופן טבעי, כי אתה לא רעב, אתה משתמש בשומן של עצמך כדי להאכיל את הגוף".
"השטן כל הזמן היה האינסולין"
"הגעתי למריאלה לפני שנתיים כי פשוט לא הצלחתי לרדת במשקל אחרי כמה שנים שבהם עליתי בהדרגה כל הזמן", מספר דן דיקר, תושב אפרת בן 61, שהיה בצעירותו שחקן טניס "ברמה גבוהה מאוד בארה"ב וספורטאי כל חיי. הגעתי ממשקל של 74 קילו ל-98. הבנתי בספורט ובתזונה, אבל מה שלא ידעתי זה שהשטן הוא האינסולין".
דיקר לא סבל מסוכרת סוג 2 ובדיקות הדם שלו אף לא העידו על בעיית סוכר. "בדקתי פעמיים בשנה, לא הייתי אפילו קרוב לסוכרת, ולא הבנתי שלא הצלחתי לרדת במשקל כי האינסולין שלי היה מאוד גבוה. עד שהגעתי למריאלה אף רופא אפילו לא הזכיר את המילה אינסולין, והלכתי אל הרופאים הכי טובים, גם בארה"ב וגם בארץ. כולם אמרו לי – תוריד בסוכר, תוריד בשומנים. אז ירדתי חמישה ק"ג והעליתי בחזרה. השטן כל הזמן היה האינסולין".
דיקר החל, בליווי ד"ר גלאנט, בתוכנית המבוססת על תרופת גלוקומין, תזונת קיטו הדוקה של ארוחה אחת ביום, כמעט בלי פחמימות וסוכר, בשילוב צום לסירוגין, והשינוי היה מיידי, "התחלתי לרדת קילו בשבוע והאינסולין ירד מ-21 ל-3.3 תוך שלושה חודשים. שברנו לגמרי את החנק של האינסולין". היום, הוא מעיד, הוא בכושר של בחור בן 19: "שוקל 74 ק"ג עם היקף מותניים של 81 ס"מ, לובש בגדים שלבשתי בשנות העשרים לחיי. ברגע שירד האינסולין, הגוף חזר לפעול ברמה המטבולית כמו שצריך, השומן הפך להיות הדלק החדש".
מה אתה אוכל היום?
"המטבח שלי מתבסס על דגים, עוף, סטייק, הרבה ביצים, אבוקדו, ברוקולי, שעועית, כרובית, שמן זית, סלטים. ב-99% מהזמן אין פיצות, לחם, אורז, תפוחי אדמה ודגני בוקר. בכלל, השיטה הזו לימדה אותי להיות מאוד קשוב למה שאני מכניס לגוף – כמה, מתי ומה אתה אוכל. אלו שלוש השאלות שמנחות אותי, ואני אוהב לאכול. אני אוכל היום שליש ממה שאכלתי קודם. ולא רעב".
ומה עם פינוקים?
"יש, שקדים ואגוזים. פעם בשבוע, בשבת, אני מרשה לעצמי לאכול קצת גלידה ושותה יין יבש. זה נקרא גמישות מטבולית – המערכת מסוגלת להתגמש. בשנתיים הראשונות לא אכלתי בכלל פירות, כי יש בזה המון סוכר".
ד"ר גלאנט, מה היית ממליצה לכולם להוריד מהתפריט, גם למי שלא מתכוון לאמץ תזונה קטוגנית?
"מיץ תפוזים – שאנשים חושבים שהוא בריא. אז לא, גם לא הסחוט טרי. גרנולה, שבדרך כלל מבוססת על שמן צמחי, סוכר ופחמימות. בדיוק השילוב שיגרום לך להיות רעב שעתיים אח"כ. כי אתה לא באמת הזנת את הגוף שלך".
מה במקום?
"תאכלו שתי ביצים עם חמאה בבוקר – הגוף לא יחפש יותר מזון".
לארוחת צהריים/ערב?
סטייק עם סלט במקום פסטה עם סלט".
ואם רוצים לנשנש בין הארוחות?
"פרוסה של גבינת ברי שמנה עדיפה על בננה".
מה לגבי צמחונים?
"כמה שפחות מזון מעובד ולבחור בשמנים טובים יותר – קוקוס, אבוקדו, זית, שמגיע מהפרי עצמו, שלא עבר תהליך תעשייתי כדי להוציא אותו מהגרעין, כמו בשמן חמניות למשל".
מה דעתך בסוגיית שמן הקיטו MCT שצובר פופולריות?
" MCT הוא למעשה שמן קוקוס, אבל החלק הטוב של שמן הקוקוס. בכנות, אני מעדיפה שומן טבעי. אני מתלהבת משומן רווי מהחי, שמלא בוויטמינים – A, D, E, K".
"זה היה כמו קסם"
כשלאה שובל, תושבת חיפה בת 69, הגיעה לפני שנה למרפאה של ד"ר גלאנט, היא שקלה 95 ק"ג וסחבה אחריה 35 שנה של סוכרת לא מאוזנת, ניתוח מעקפים והזרקות אינסולין, כמו גם צליעה טרייה, תוצאה של גיד קרוע מאחת מהנפילות שחוותה באותה עת, בשל תנודות חדות ופתאומיות בלחץ הדם. ד"ר גלאנט אבחנה אצלה תנגודת לאינסולין – "התאים שלי לא ספגו את האינסולין שהופרש בדם, וכדי להוריד את רמות הסוכר המטורפות גם הזרקתי אינסולין בנוסף לזה.
"אני מרדנית דיאטות ידועה ולא חשבתי שאוכל לעמוד בזה. אבל קיבלתי החלטה. מריאלה צירפה אותי לתוכנית בת ארבעה חודשים, עם דיאטנית וקואץ' שעזרו לי וכיוונו אותי. התחלתי את הדיאטה הקטוגנית ובתוך חודש וחצי הפסקתי עם האינסולין, אחרי 30 שנה. זה היה כמו קסם, נס. עד עכשיו אני עפה על זה. החלבון המסוכרר שלי ירד מ-7.8 ל-6.2 וגם לחץ הדם התייצב.
היום שובל שוקלת 20 ק"ג פחות והתפריט שלה כבר לא קטוגני הדוק. "אני אוכלת שתי פרוסות לחם דקות מאוד ופרי אחד קטן (כמו משמש או חצי תפוח) – זה מקסימום הפחמימות שאני מרשה לעצמי ואני מתגעגעת לדברים שלא אכלתי כבר שנה. אבל אני לא רעבה. בכלל, כשאת עושה דיאטה קטוגנית ולא אוכלת פחמימות - את לא רעבה. גם קודם לא אכלתי הרבה. היית אוכלת 1,600 קלוריות ליום – אבל לא הצלחתי לרדת. כל השמנים מאשימים את חילוף החומרים אבל אצלי זה באמת נכון, האינסולין גרם לי להשמנה".
לטפל בשורש הבעיה
ביום חמישי השבוע ייערך, זו השנה השלישית, כנס בינ"ל של עמותת מטאבוליקס שהקימה ד"ר גלאנט ביחד עם אריאל שטרית, סמנכ"ל כספים בחברת שטראוס. "זו עמותה שהקמנו במטרה לחנך ולקדם מודעות לבריאות מטבולית. יש מודעות לכך שצריך לטפל בזה, אבל אם אנחנו לא מטפלים בשורש הבעיה – לא נוכל לפתור את זה. שום טכנולוגיה ותרופה לא יוכלו לפתור את זה – זה קומן סנס".
גלאנט מציינת שפעילות העמותה כמו גם הכנס הקרוב הינם ללא מעורבות של חברות תרופות או מימון של ספונסרים. "זה ממומן רק על ידי אנשים פרטיים".
אני מנחשת שחברות התרופות לא אוהבות אותך במיוחד.
"לא, הן לא. למעשה, כשהתחלתי לשנות את צורת הטיפול הייתי מקבלת טלפונים מודאגים מנציגים של חברות התרופות – 'את בסדר? כי הפסקת לתת מרשמים'. הם היו בשוק".
הכנס של מטאבוליקס יעסוק בהשפעה ההרסנית של תזונה מעובדת תעשייתית על תאי הגוף שלנו, שילוב בעיקר של פרוקטוז ושמנים צמחיים מעובדים. בין השאר, ד״ר כריס א. קנובי יסביר על התהליכים הכימיים המעורבים בייצור תעשייתי של שמנים צמחיים כגון שמן חמניות ושמן קנולה, ועל הדרך הקצרה מתהליכים אלה להרס תאי הגוף ולהפרעות הורמונליות שונות. פרופסור בנג'מין ביקמן, מחבר הספר "איך לא לחלות" שתורגם גם לעברית ("אני ממש ממליצה"), ידבר על התסמונת המטבולית ועל תנגודת אינסולין כבסיס למחלות הכרוניות של המאה שלנו ועל הקשר גם למחלות סרטן. הכנס יעסוק גם בפרוקטוז כנבל העיקרי ובתזונה דלת פחמימות ותזונה קטוגנית.
