יורדת מהמיטה ועל מכשיר הכושר. השיקום של דנה
עבר חודש עד שדנה דגן, אם יחידנית (48) מקיבוץ יקום, ובתה גאיה בת השבע נפגשו. חודש שבו דנה הייתה מאושפזת במצב קשה במחלקת טיפול נמרץ קורונה, מורדמת, מונשמת ומחוברת למכונת אקמו, ואף אחד לא ידע אם היא תצליח להתאושש, להתגבר על הקורונה ולפגוש שוב את גאיה.
דנה, שסובלת מאסתמה ומאלרגיות שונות, לא התחסנה לקורונה בהמלצת רופאת המשפחה שלה, המלצה שמכעיסה היום את בני משפחתה: "חשוב לי להעביר את המסר שחייבים להתחסן", אומרת אחותה הגדולה, שירי טייכמן, "ולעשות את זה תחת השגחה רפואית אם צריך. דנה כמעט שלא הייתה איתנו היום בגלל המחשבה שהסיכון בחיסון גדול יותר מהסיכון של המחלה - והיא חטפה את המחלה בעוצמות קשות ביותר".
דנה מוסיפה: "אני מכירה את הגוף שלי ואלוהים יודע איך הייתי מגיבה לחיסון עם 12 אחוז אלרגנים בגוף. פחדתי שאני אעשה תגובה איומה לחיסון. בדיעבד, הייתי צריכה להתחסן בהשגחה רפואית, אבל אני לא מאשימה את הרופאה בכלום ואני לוקחת אחריות מלאה על עצמי".
עוד סיפורי מחלימים:
"אם לא היינו מתעקשים, דנה כבר לא הייתה איתנו היום"
דנה נדבקה בנגיף בעקבות טיול של הקיבוץ, כשחולה אחד הדביק כמעט את כל הנוסעים באוטובוס. גם בתה ובני משפחה אחרים – אחיות, אחיינים והורים, רובם מחוסנים, נדבקו. "גאיה החלימה כבר אחרי יומיים", מספרת דנה בריאיון המתנהל בהודעות טקסט, לאחר חודש שלם שבו היא שתקה ויכולת הדיבור שלה נפגעה. "אני הייתי עם 40 מעלות חום במשך שבוע במיטה בבית, עד שלבסוף התפניתי ללניאדו, בית החולים הקרוב ביותר לקיבוץ יקום".
דנה אושפזה במחלקת הקורונה של בית החולים ומצבה המשיך להידרדר. "אמרו לי שחייבים להרדים ולהנשים אותי ופחדתי לא להתעורר, אבל אז שירי אחותי הגיעה והבטיחה לי שהיא תשמור על גאיה, אז הסכמתי".
"דנה הגיעה לשיבא ביום חמישי לפנות בוקר, וכמה שעות לאחר מכן מצבה הידרדר ואם לא היו מחברים אותה לאקמו באותו ערב – הרופא אמר לנו בצורה הכי ברורה שהיא הייתה מתה"
בני המשפחה חששו מכך שבלניאדו, ללא מחלקת טיפול נמרץ קורונה ומכונת אקמו (לב-ריאה) לא ערוכים לטיפול בדנה, והם נלחמו להעביר אותה לבית חולים אחר. "זו הייתה מלחמה סופר-מורכבת ומאתגרת ונאלצנו להיות נחושים ולהפעיל את כל הקשרים האפשריים. אם לא היינו מתעקשים, דנה כבר לא הייתה איתנו היום – זה נאמר לנו בצורה ברורה. הצלחנו להעביר אותה בדקה ה-99. היא הגיעה לשיבא ביום חמישי לפנות בוקר, וכמה שעות לאחר מכן מצבה הידרדר ואם לא היו מחברים אותה לאקמו באותו ערב – הרופא אמר לנו בצורה הכי ברורה שהיא הייתה מתה. ככה. בלי לייפות את הדברים. דנה הייתה במצב קריטי מאוד והרופאים נלחמו על חייה".
הרופאים, מספרת שירי, עדכנו את בני המשפחה שרוב החולים במצב אליו הגיעה דנה לא מצליחים להשתקם. "חששנו מאוד מפגיעה במערכות חיוניות, שחס וחלילה תחטוף זיהום. היא גם עברה פרפור לבבי תוך כדי, עליות בלחץ הדם – זו הייתה רכבת הרים לא פשוטה. כבר מצאנו את עצמנו יושבים בשיחה עם עובדים סוציאליים על אפוטרופסות ומשפחת קלט. אין מילים לתאר את החרדה, האימה, כמה סיטואציה כזו אכזרית. לא היינו מוכנים, לא הבנו ולא תיארנו לעצמנו בהתחלה, כשדנה עדיין הייתה בלניאדו, שהיא עוד רגע עלולה להידרדר למצב כזה. וזה קורע לב, שיש כאן ילדה שיש לה רק אמא בעולם ואת מבינה שאולי גם זה עוד רגע לא יהיה לה".
מה אומרים לילדה בסיטואציה כזו?
"גאיה ידעה שאמא שלה מאוד חולה, שבשביל לטפל בה בצורה טובה יותר אז היא ישנה, ולכן אי אפשר לדבר איתה. אמרנו לה שהרופאים הכי טובים שיש מטפלים בה, אבל בשלב מסוים נמנעו מלהבטיח לה מה יהיה. אי-אפשר היה להבטיח כלום, אלא רק להעביר לה את המסר שדואגים לה והיא איתנו. קשה".
עד כמה דנה הייתה מודעת למצבה?
"היא מאוד פחדה לאבד שליטה על הסיטואציה, ורצתה להילחם לבד, ואולי היא גם נלחמה יותר מדי והריאות שלה התעייפו. נוצר מצב שנדרש האישור שלה כל עוד היא בהכרה – וזה היה רגע מורכב לכולנו. ראיתי אותה רגע לפני שהרדימו אותה והבטחתי לה שנדאג לגאיה".
3 צפייה בגלריה
דנה דגן (מימין) עם האחיות שירי טייכמן ונטע דגן סנדר. משמאל, עם הבת גאיה
( צילום: הדר שמאלי רדנאי)
"בהתחלה לא הסכמתי להרדמה כי אני אמא יחידנית לילדה מושלמת, וכל כך פחדתי שלא אצליח להתאושש, אבל אחותי שירי ממש הצילה את חיי ואחותי הקטנה נטע לקחה את גאיה אליה ואני הכי מודה להן בעולם. גאיה עברה מלא חוויות עם המשפחה אבל היה לה חסר החיבוק של אמא"
"זה פשוט פלא, בלתי נתפס"
למרות התחזיות הקודרות, דנה הצליחה להתאושש ואף מוקדם מהצפוי. "ממש באורח פלא, הצליחו לגמול אותה מהאקמו אחרי עשרה ימים וההתאוששות שלה היא כנגד כל הסיכויים", מספרת שירי. "הסטטיסטיקות לא היו לטובתנו, דיברו על תהליך שבמקרה הטוב ייקח שבועות ובמקרה הרע ייקח חודשים, ואנחנו היום כשבועיים מסיום ההרדמה וההנשמה ודנה עומדת על הרגלים ובלי שום פגיעה נוירולוגית וזה פשוט פלא, בלתי נתפס".
"אני לא זוכרת כלום מזמן ההרדמה וההנשמה, רק זוכרת אנשים עם בגדים ורודים בהירים שצמודים אליי...ושלושה פרוז'קטורים לבנים מול הפנים כשהתעוררתי. חשבתי לעצמי - תעשו חושך, מי צריך את האור הזה?"
ב-28 באוגוסט נשלחה הודעה לבני המשפחה של דנה ולחברים: "לפני שעתיים הוציאו לה את המנשם ודנה כעת רק עם מסכת חמצן. היא מטושטשת, שוכבת בעיניים עצומות וכנראה קצת שומעת. בקיצור, יש לנו תקווה. בינתיים היא מחזיקה יפה בעזרת החמצן שבמסכה זה מאמץ מאוד גדול עבורה ונקווה שתמשיך ככה בשעות הקרובות"
"אחר כך כבר העירו אותי לאט-לאט, משחזרת דנה. "עברתי ל'ליווי מוגבר קורונה' בשיבא, מחלקה שמיועדת לחולים שיצאו מההרדמה ועדיין צריכים ליווי צמוד. בהתחלה מחברים אותך לזונדה ואפילו לשתות אסור. אחרי שבוע העבירו אותי למחלקה פנימית והתחלתי לאכול גבינות ומעדנים, ואחרי שבועיים לשיקום נוירולוגי בשיבא.
"לפני שבוע הרגשתי שאני לא יכולה יותר - אני חייבת לראות את גאיה. אז הורידו אותי בכיסא גלגלים מחוברת לחמצן וההורים שלי הביאו אותה. ובעצם רק חיבקתי ונישקתי אותה. בקושי דיברתי, רק לחבק ולנשק".
"אני ממש נס גלוי. ואיזה כיף זה לחזור לאכול - יש לי אפילו חוש טעם וריח. צריך להכיר תודה ולהוקיר - פתאום הכול נראה אחרת ובעל משמעות, ובאמת בחרתי לחזור לחיים ואני לומדת לצעוד מחדש"
מפה כבר החלה נסיקה מהירה מעלה. "ירדתי לכיסא גלגלים והיום עשיתי כמה צעדים עם הליכון", דנה מדווחת ונראה שהיא בכיוון הנכון. "היא לגמרי היא וזוכרת הכול, אין פגיעה נוירולוגית, אבל עדיין חלשה מאוד פיזית", מוסיפה שירי אחותה. "זה רק עניין של זמן ופיזיותרפיה כדי לחזור למה שהיא הייתה. לאט-לאט אפשר כבר לראות אותה חוזרת הביתה. היו רגעים שחשבתי שזה לא יקרה יותר".
"הטיפול בשיבא פשוט מעולה ואני מודה לכל הרופאים הנפלאים שהצילו את חיי", אומרת דנה, "אני ממש נס גלוי. ואיזה כיף זה לחזור לאכול - יש לי אפילו חוש טעם וריח. אני אוכלת גבינה ומתענגת. צריך להכיר תודה ולהוקיר - פתאום הכול נראה אחרת ובעל משמעות, ובאמת בחרתי לחזור לחיים ואני לומדת לצעוד מחדש".
איך את מסבירה את ההתאוששות המופלאה שלך, נגד כל הסיכויים?
אני חושבת שהכול קשור לגאיה. היה לי ברור שאני חוזרת לילדה שלי. הייתי חייבת לחזור בשבילה ובשבילי, וזה באמת מטורף. בעוד עשרה ימים יש לגאיה יום הולדת - ואני ממש רוצה לצאת החוצה ולחגוג איתה".
ומה המסר שלך בעניין החיסון למי שמתלבט עדיין?
"רוצו להתחסן. זן הדלתא אכזרי במיוחד ומידבק במיוחד".
