פריצת דרך בטיפול בסרטן: בתקופה האחרונה החלו כמה מחקרים קליניים עולמיים לבדוק חיסון לסרטן ריאות המבוסס על טכנולוגיית mRNA, בדומה לזו שפותחה עבור החיסונים נגד קורונה.
סרטן הריאה הוא אתגר בריאותי עולמי משמעותי, והוא נחשב לסרטן המוביל ביותר למוות. רובם המוחלט של החולים מאובחנים בשלבים מתקדמים של המחלה, לאחר הגרורות כבר התפשטו בגוף. גם באבחון מוקדם שבו המטופל עובר ניתוח, שיעור חזרת המחלה נותר גבוה.
הצלחת החיסונים בטכנולוגיית ה-mRNA, שנעשה בה שימוש במגפת הקורונה, סיפקה הזדמנות גדולה לפיתוח חיסון בטכנולוגיה דומה גם נגד סרטן. מדובר באסטרטגיה חדשה לטיפול בסרטן ריאה, שמטרתה להרוג תאי גידול באמצעות גיוס מערכת החיסון נגד הגידול, להשמיד אותם בלי לפגוע בתאים בריאים ולפתח נוגדנים נגד תאי הסרטן.
מה זאת אומרת לחסן מפני סרטן?
mRNA (RNA שליח) הוא סוג חדש של טכנולוגיה הרותמת את מערכת החיסון. מולקולת mRNA נושאת את ההוראות לייצור חלבון מסוים, ומוזרקת לגוף כמו חיסון. ה-mRNA נכנס לתאים ומנחה אותם לייצר חלבון שמייצג את הגידול הספציפי של המטופל או את החלבון הקשור לסרטן ריאות. החלבון המיוצר מוצג למערכת החיסון, שמגיבה לא רק על ידי הריגת תאי הסרטן אלא גם יוצרת נוגדנים ספציפיים נגדם.
סרטן היא מחלה מתוחכמת. כדי להצליח לגדול ולהתפשט בגוף היא מצליחה להערים על מערכת החיסון ולהסתתר מפניה. החיסון חושף את תאי הסרטן ש"התחפשו" ומאפשר למערכת החיסון לזהות ולהשמיד אותם.
קיימים שלושה סוגים עיקריים של חיסוני mRNA:
1. חלבונים המבטאים תכונה ייחודית לסרטן ריאה.
2. חלבונים עם תכונות המגבירות את התגובה החיסונית נגד הסרטן.
3. חלבונים המזהים את הגידול הספציפי של כל אדם.
כיצד מבוצעת השיטה?
החוקרים מבודדים את תאי הסרטן מהגוף, מרצפים את ה-DNA שלהם ומזהים מה הם החלבונים הייחודיים של הגידול (חלבונים אלה נקראים "נאו-אנטיגנים"). בעזרת מודלים חישוביים, החוקרים יכולים לנבא אילו מהנאו-אנטיגנים של הגידול צפויים לעורר תגובה חיסונית משמעותית אצל כל מטופל, בלי לגרום למערכת החיסון לתקוף במקביל גם תאים בריאים.
לאחר הזיהוי, החוקרים משתמשים בחיסון כדי לגרום לתאי הגוף לייצר את החלבונים האלה, וכך "מלמדים" את מערכת החיסון לחשוף ולהשמיד רק את תאי הסרטן ש"התחפשו".
מה הקשר בין החיסונים האלה לחיסוני הקורונה?
מגפת הקורונה היא שדחפה לפיתוח במהירות שיא של הטכנולוגיה של חיסוני RNA שליח, שנחקרו שנים רבות קודם לכן, בייחוד בשל הפוטנציאל שלהם לשמש לטיפול בסרטן.
האם החיסון יכול למנוע התפתחות של סרטן?
חיסוני mRNA אינם מונעים את התפתחות הסרטן, אלא מיועדים לטפל בסרטן קיים או להפחית את הסיכון לחזרת המחלה. מחקר שפורסם באחרונה בכתב העת הרפואי The Lancet הראה הפחתה בשיעור חזרת המחלה לאחר ניתוח מלנומה. החיסון ניתן בשילוב עם תרופה נוספת מסוג מעכב נקודת בקרה חיסונית.
מהם האתגרים העיקריים בפיתוח חיסון יעיל לסרטן?
האתגר העיקרי הוא היכולת לשלוט בטכנולוגיה בצורה נכונה - לבחור את הנאו-אנטיגנים הכי נכונים שיגרמו לתגובה טובה של המערכת החיסונית. לא כל נאו-אנטיגן גורם לתגובה מספיקה של מערכת החיסון. כמו כן, הגידול מורכב מהרבה תאים שונים אחד מהשני, ובגידולים גרורתיים הבעיה מורכבת עוד יותר. למשל, גרורה בכבד תהיה שונה מתאי סרטן בריאות, ולכן יכול להיות שלא כל הגידול יגיב לחיסון. למרות האתגרים, מדובר בהתקדמות משמעותית בהתמודדות עם המחלה.
ד"ר טליה שנצר-קותיאלצילום: דוברות רמב"םמה ההבדל בין החיסון לטיפולים אחרים לסרטן?
טיפולים אימונותרפיים מיועדים לעורר את מערכת החיסון באופן כללי, כך שהיא פועלת בעוצמה רבה יותר להשמיד את התאים הסרטניים. אולם, גישה זו עלולה לגרום גם לתופעות לוואי, בגלל שמערכת החיסון המוגברת עלולה לפגוע גם בתאים בריאים של הגוף.
טיפולים ותיקים יותר נגד סרטן, כמו כימותרפיה, פועלים באופן פחות ממוקד. הכימותרפיה, למשל, מיועדת לפגוע בתאים שמתחלקים במהירות – אחד המאפיינים של תאים סרטניים. אולם היא פוגעת גם בתאים בריאים שמתחלקים מהר כחלק מהפעילות התקינה של הגוף, כמו תאי שיער או תאים המצפים את מערכת העיכול. זו הסיבה לתופעות לוואי אופייניות כמו נשירת שיער והפרעות בעיכול.
לעומת זאת, הטכנולוגיה החדשה היא ספציפית הרבה יותר. היא מפעילה את מערכת החיסון לזהות ולתקוף את תאי הגידול בלבד, תוך הימנעות מפגיעה בתאים בריאים. כתוצאה מכך, הסיכון לתופעות לוואי עם החיסון נמוך במידה ניכרת בהשוואה לטיפולים האחרים.
מתי החיסונים יגיעו לחולים בישראל?
החיסונים החדשניים נגד סרטן בטכנולוגיית mRNA נמצאים כרגע בשלבי מחקר ופיתוח מתקדמים, אך עדיין אין תאריך מדויק להגעתם לשימוש נרחב בישראל. אם תוצאות המחקרים הבינלאומיים והמקומיים ימשיכו להיות חיוביות, ייתכן שנראה את החיסונים הללו זמינים בישראל בשנים הקרובות ובהחלט מדובר בבשורה משמעותית עבור החולים גם בישראל.
הכותבת היא רופאה וחוקרת בכירה בתחום סרטן ריאה, באגף האונקולוגי ברמב"ם
