תקופת ההתמחות של רופא ידועה כתובענית ואינטנסיבית במיוחד וכוללת תורנויות ארוכות ושעות שינה מועטות, אך כל אלה מעולם לא מנעו מד"ר אוהד סגל לוותר על אימון הקרוספיט האהוב עליו. כמה פעמים בשבוע סיים תורנות של 26 שעות בשעה שמונה וחצי בבוקר, קיפל את המדים, המשיך משם לאימון קרוספיט עָצִים ומשם חזר הביתה לישון. זה אולי נשמע מאתגר, אך לא בשבילו. ככה זה כשאתה מכור.
"נחשפתי לקרוספיט קצת אחרי סיום הלימודים שלי", מספר היום ד"ר סגל, 43, גרוש+2 מהרצליה. " במהלך הלימודים לא התאמנתי בכלל, הייתי חסר פעילות לחלוטין והקרוספיט היווה לי מין סוג של חזרה לשגרת אימונים קלילה. השיפור בכושר היה ניכר באופן מאוד מהיר. זה נורא אתגר אותי ורציתי להמשיך להתקדם.
"בנוסף, זה גם נתן לי פתרון מעולה בתור מתמחה כיוון שלא היה לי זמן וקרוספיט בסופו של דבר הוא אימון של שעה. אתה מגיע בשש ובשבע כבר סיימת. ככה היו החיים שלי במשך שש שנים. זה נתן לי איזשהו פורקן לנתב את האנרגיה ואת הלחץ ואת העומס של העבודה כי העבודה בתור מתמחה היא פסיכית. אי-אפשר לתאר עד כמה זה קשוח". צפו בד"ר סגל באימון קרוספיט:
ד"ר אוהד סגל - אלוף קרוספיט
(צילום: יובל צרפתי)
כיום, כשהוא כבר רופא מומחה לכירורגיה אורתופדית, הלו"ז אמנם מעט נוח יותר, אך התחביב נשאר בעינו. כשהוא לא נמצא במרפאה תמצאו אותו כנראה באולם האימונים: דוחק, מרים, מניף, מזיע. "קרוספיט הוא חלק מהחיים שלי", הוא אומר, "אני לא רואה בזה שום דבר שונה מללכת למכולת או להסיע את הילדים שלי לגן". מעת לעת הוא גם לוקח חלק בתחרויות קרוספיט שונות ברחבי הארץ. גם באליפות הארץ הוא נוכח: מתחרה בקטגוריית המאסטרים לגילי 44-40 ונמצא בעשירייה המובילה בארץ. מכאן שהבחירה במקצוע האורתופדיה הייתה טבעית למדי.
"סיימתי את ההתמחות שלי לפני שנה, עשיתי אותה בבית חולים אסותא באשדוד", הוא מספר, "התמחות בכירורגיה אורתופדית היא התמחות רוויה בניתוחים, מאוד עמוסה, אבל בסך הכול זאת הייתה הכשרה מדהימה. לפני זה היו לי כל מיני תהיות, ידעתי שאני רוצה מקצוע כירורגי שיכול לשלב גם רפואה וגם עבודה מנואלית עם הידיים ותוך כדי הסטאז' וההתפתחות של האימונים הבנתי שזו דווקא נישה שמאוד יכולה להתאים לי. ראיתי איזושהי תמונה עתידית של הספורט שאני רוצה לעשות".
ד"ר אוהד סגל: "הטעות העיקרית של אנשים, ואת זה אני רואה המון בתור אורתופד, היא שהם לא מתאמנים. אנשים מגיעים אליי עם המון בעיות רפואיות שדווקא ביצוע פעילות גופנית יכול לעזור להם ולמנוע אותן: המון כאבי גב, כאבי מפרקים, שרירים חלשים. אני מיד שואל אותם: 'אתם עושים ספורט?' וברוב המקרים התשובה היא לא"
בתור אורתופד וחובב כושר אדוק בעצמו לד"ר סגל מספר תובנות על הרגלי הכושר של הישראלים. "יש התעוררות מאוד גדולה וגם טווח הגילים הוא עכשיו רחב יותר", הוא אומר, "אנחנו רואים אנשים שפעילים ספורטיבית בגילים יותר מבוגרים. כפועל יוצא מכך, פציעות שהיו נפוצות פעם בגילי 40-30-20 אתה רואה באוכלוסייה יותר מבוגרת. כל מיני פציעות כמו קרעים במיניסקוס למשל, שהם לא כתוצאה מתהליכים ניווניים אלא מפגיעות טראומטיות".
ולמרות זאת, אם תשאלו אותו, הטעות המרכזית שרוב הישראלים עושים באימוני הכושר שלהם היא לא בהכרח תנועה לא נכונה, או אי-הקפדה על הוראות הבטיחות. "הטעות העיקרית של אנשים, ואת זה אני רואה המון בתור אורתופד, היא שהם לא מתאמנים. אנשים מגיעים אליי עם המון בעיות רפואיות שדווקא ביצוע פעילות גופנית יכול לעזור להן ולמנוע אותן: המון כאבי גב, כאבי מפרקים, שרירים חלשים. אני מיד שואל אותם: 'אתם עושים ספורט?' וברוב המקרים התשובה היא לא".
טעות נוספת, לדבריו, היא שאנשים לא מבצעים את סוג הכושר הנכון. "האימונים החשובים ביותר לבניית וחיזוק השרירים, העצמות והמפרקים אלה אימוני כוח והתנגדות. הרבה אנשים אומרים לי 'אני עושה הליכות ולפעמים פעמיים בשבוע יוגה'. זה לא מספיק. בשביל למנוע את הכאבים ואפילו לפתור אותם יש לבצע אימוני כוח. אלה דברים מוכחים מחקרית. השרירים, הפרקים והעצמות שלנו מאוד אוהבים עומס ואלו דברים שהאוכלוסייה ברובה לא מבינה".
"לעולם לא אמליץ למטופלים על מנוחה מלאה"
תסמכו עליו. את הניסיון מהאימונים הוא מתרגם גם לחדר הטיפולים – ולהפך. הרי מי ידע להתמודד עם פציעות ספורט יותר טוב מאשר מי שסבל מהן בעצמו? על אחת כמה וכמה כשמדובר ברופא אורתופד.
"גם אני מן הסתם נפצעתי במהלך השנים. אחת מהפציעות הייתה פציעה מאוד משמעותית ששינתה אצלי את כל הקונספט הטיפולי", הוא מבהיר. "זה קרה לפני ארבע שנים. פרקתי את הכתף שבוע לפני המוקדמות של אליפות הארץ. לאחר יומיים של דיכאון חזרתי להתאמן כמעט כרגיל. ממש עשיתי על עצמי ניסויים ואחרי חודש וחצי חזרתי לפעילות מלאה ב-90%. ככה אני עכשיו גם מייעץ לאנשים – לחזור לפעילות כמה שיותר מהר כל עוד התרגול אינו בווקטור התנועה או שהוא מסכן את החמרת הפציעה. אלה דברים שבתור רופא בחיים לא הייתי מייעץ למישהו לפני שחוויתי אותם על עצמי".
זו האידיאולוגיה המקצועית שמנחה אותו כיום, וכזו אשר הוא פועל על פיה. מנוחה מוחלטת מאימונים לאחר פציעה? לדבריו זו טעות ענקית. "יש כל מיני מכאובים או הגבלות שאני כבר יודע שלא צריך להתעכב עליהן", הוא מסביר, "אני יודע להתמודד סביב הכאב או הפציעה שיש לי ברגע הנתון ובמקביל ממשיך להתאמן. אני לעולם לא אמליץ למטופלים שלי על מנוחה מלאה, אף פעם לא, במיוחד לא בקרוספיט. זה מה שיפה בסוג האימון הזה, יש מגוון רחב של תרגילים ותמיד יש מה לעשות ואיך להתאמן. המטרה היא לנהל עומסים ולעשות אותם נכון".
ד"ר אוהד סגל: "כשמטופלים מבינים שהאורתופד שמולם מתאמן, מתחרה ועושה אימונים עצימים ויודע לעבוד עם משקלים כבדים הם יודעים שיש מולם מישהו שמכיל את הצורך שלהם לחזור להתאמן. אנשים שבעו מלשמוע 'תפסיק לעשות ככה', 'תנוח לחלוטין' הם רוצים לשמוע 'תמשיך לזוז', 'תמשיך להתאמן'"
כיום הוא עובד כאורתופד במכבי שירותי בריאות ובנוסף מנהל מרפאה פרטית. "אני מטפל שם בספורטאים שסובלים מפציעות ספורט, וחלק מזה זה גם בשביל לקדם את האידיאולוגיה שלי, כי אורתופדים אחרים לא מציעים את זה", הוא אומר. "כשמטופלים מבינים שהאורתופד שמולם מתאמן, מתחרה ועושה אימונים עצימים ויודע לעבוד עם משקלים כבדים הם יודעים שיש מולם מישהו שמכיל את הצורך שלהם לחזור להתאמן. אנשים שבעו מלשמוע 'תפסיק לעשות ככה', 'תנוח לחלוטין' הם רוצים לשמוע 'תמשיך לזוז', 'תמשיך להתאמן'. כמובן שאם צריך להגביל אותם לדברים מסוימים זה ברור, אבל להמשיך לזוז אפשר כמעט עם כל פציעה אורתופדית".
לאן אתה רואה את תחום הכושר מתקדם מפה?
"אני מאוד מקווה שאנשים יתמידו וייכנסו יותר לאימונים פונקציונליים, אימוני כוח מאתגרים, במיוחד באוכלוסיות המתבגרות. אנשים צריכים להבין שהאימונים האלה הם פנסיה פיזיולוגית, מה שלא תעשה עכשיו, תתחרט עליו עוד עשר שנים. אנשים צריכים לעשות את האימונים הנכונים, לחזק ולאתגר את עצמם תנועתית".
ולסיום, מה התרגיל האהוב עליך?
"סקוואטים, אין ספק. סקוואטים כבדים עם משקל כבד"
