מאיר בן ארויה, מורה לשל"ח בן 60 מקריית ים, אוהב את החיים: הוא מקפיד לרכוב על אופניים, לרוץ, ללכת על חוף הים - וכמובן לטייל בארץ. לפני כשבוע וחצי הוא קיבל את חייו במתנה, בזכות בנו ניתאי שהיה במקום הנכון ובזמן הנכון כדי להציל אותו ממוות.
קראו עוד:
"זה היה בוקר שגרתי לגמרי", משחזר בן ארויה. "יצאתי כהרגלי להליכת בוקר על חוף הים. כשחזרתי הביתה, לקחתי פרי ויצאתי למרפסת. פתאום התחלתי להרגיש לא טוב. ניסיתי לחייג לבתי. מנקודת הזמן הזו אני לא זוכר כלום עד שהתעוררתי ברמב"ם".
אותן דקות שהוא לא זוכר היו גורליות עבורו, ובמהלכן הוא התנדנד בין חיים למוות. למזלו, בנו ניתאי, שבמקרה שהה בבית, מצא אותו מחוסר הכרה וחייג מיד למד"א. "זה ממש עניין של גורל", מספר הבן. "בכלל לא הייתי אמור להיות בבית, ובטח לא באזור המרפסת, אבל עברתי שם וראיתי אותו שכוב על הכורסה. חשבתי שאולי הוא נחנק מפרי או משהו כזה. לא הרגשתי דופק, לא ראיתי אותו נושם. התקשרתי מיד למד"א והתחלתי החייאה".
ניתאי בן ארויה, הבן: "זה ממש עניין של גורל. בכלל לא הייתי אמור להיות בבית, ובטח לא באזור המרפסת, אבל עברתי שם וראיתי אותו שכוב על הכורסה. חשבתי שאולי הוא נחנק מפרי או משהו כזה. לא הרגשתי דופק, לא ראיתי אותו נושם. התקשרתי מיד למד"א והתחלתי החייאה"
מרישומי הטלפון של האב עולה כי עברו דקות ספורות בין הניסיון שלו ליצור קשר עם בתו לשיחת הטלפון שביצע הבן עם מוקדן מד"א. בזמן שכונן מד"א עשה את דרכו לזירת האירוע, בנו של בן ארויה החל לבצע פעולות החייאה בהנחיית המוקדן. "מרגע שהגיע הכונן, הוא החל בפעולות נוספות ונתן גם מכות חשמל", אומר הבן. "ההחייאה נמשכה יותר משעה, ואבא קיבל ארבע פעמים מכות חשמל. אני זוכר שהפרמדיק אמר לי, 'אני מרגיש שהוא נלחם מבפנים'".
נס גדול היה פה
לאחר שמצבו של בן ארויה התייצב מספיק, וחזר דופק חלש, הוא הובהל לבית החולים רמב"ם בחיפה במצב אנוש. בדיקה ראשונית העלתה שהלב שלו במצב של שוק, שמקשה על הצוות הרפואי לטפל בו בלי לסכן את חייו. מצד שני, מצב ליבו דרש טיפול, אחרת הוא עלול היה להתמוטט שוב. מניסיונם של צוותי רמב"ם במקרים כאלה הוחלט להעביר לחדר הצנתורים מבעוד מועד מכשיר אקמו, המחליף את פעילות הלב והריאה לזמן ממושך.
"במצב שבו המטופל הגיע, הלב שלו לא היה עומד בשום פעולה שהיינו מבצעים", אומר ד"ר רעד מאהלי, רופא בכיר במרכז לאי-ספיקת לב מתקדמת ברמב"ם. "מיד חיברנו אותו לאקמו על מנת לאפשר ללב שלו לנוח ולהתאושש, ואנחנו ביצענו בו פעולות כדי להציל את חייו".
ד"ר רעד מאהלי: "השארנו את המטופל מחובר לאקמו למשך 48 שעות. אחרי יממה גמלנו אותו מההנשמה. הוא היה ערני והצליח לתקשר בזמן שעדיין היה מחובר לאקמו. יממה לאחר מכן ניתקנו אותו מהאקמו. כנגד כל הסיכויים, הוא יצא מהסיפור הזה ללא נזק נוירולוגי, כשהוא מתפקד לחלוטין"
בזמן שהמטופל היה מחובר לאקמו, ביצע ד"ר סרגיי יאלוניצקי, מצנתר בכיר ומנהל שירות מומי לב ברמב"ם, צנתור אבחנתי, שמצא חסימה בעורקי ליבו של בן ארויה. לאחר מכן הוא הסיר את החסימה באמצעות צנתור העורק והשתלת תומכן שאיפשר לדם לזרום ללב. "המדדים השתפרו מיד בתום החיבור לאקמו וביצוע הצנתור, אבל המצב הכללי עדיין היה מורכב", מסביר ד"ר מאהלי. "השארנו את המטופל מחובר למכשיר למשך 48 שעות כדי לאפשר לו לקבל את מירב הסיכויים להתאושש. אחרי יממה גמלנו אותו מההנשמה. הוא היה ערני והצליח לתקשר בזמן שעדיין היה מחובר לאקמו. יממה לאחר מכן ניתקנו אותו מהאקמו. כנגד כל הסיכויים, הוא יצא מהסיפור הזה ללא נזק נוירולוגי, כשהוא מתפקד לחלוטין".
רגע לפני שהשתחרר לביתו, אמר בן ארויה שהוא לא מאמין למזלו הטוב. "הגוף שלי אומר, צא לרוץ, ללכת על החוף, תחזור לאופניים. הראש מבין שיש פה כמה צעדים מקדימים של שיקום, אבל כך או כך אני מבין שהיה פה נס גדול. תודה לכל מי שטיפל בי והציל את חיי. קיבלתי הזדמנות שנייה".
מוסיף בנו ניתאי: "יש פה דרך מטורפת. היינו בטוחים שאיבדנו את אבא. אנחנו מאושרים לקבל אותו בחזרה".
הסיכויים משתפרים ב-50% - בזכות האקמו
רמב"ם הוא אחד המרכזים הרפואיים הראשונים בארץ שהחלו להפעיל אקמו כשגרת טיפול עוד לפני הקורונה, וצבר ניסיון רב בטיפול במקרי דום לבבי בסיוע המכשיר.
"לפני עידן האקמו, חלק מהמטופלים שהגיעו במצב כמו של בן ארויה לא היו מצליחים לשרוד", אומר ד"ר מאהלי. "כמובן שזה תלוי גם בגיל המטופל, בפרק הזמן שעבר מאז התחלת האירוע ועד לביצוע ההחייאה הראשונית, באיכות ההחייאה, במהירות החיבור לאקמו ובמיומנות בביצוע החיבור. מהניסיון שלנו אנחנו יודעים שהודות למכשיר האקמו, מטופלים המגיעים עם נתונים דומים ובתנאים דומים משפרים את סיכויי ההישרדות שלהם ב-50%. חיים רבים ניצלו בזכות המכשיר הזה".
