יותר מאלף ומאתיים איש ואישה ממתינים בישראל מדי שנה להצלת חייהם באמצעות השתלת איברים ורק פחות ממחציתם זוכים להמצאות האיבר המיוחל. יותר מ-10% מבין כלל הממתינים עבורם לא נמצא האיבר המתאים נפטרים מדי שנה במהלך ההמתנה להשתלה, כאשר בין הממתינים להשתלת ריאות שיעור התמותה מגיע ל-26% ובין הממתינים להשתלת כבד לכ-30%.
קראו עוד:
נתונים קשים אלה אינם גזירה משמיים. בארצות רבות בעולם נמצא בשנים האחרונות מקור נוסף לתרומות איברים שהגדיל את שיעור השתלות האיברים בכ-25%. קהילת משתילי האיברים בישראל מנועה מלהשתמש במקור איברים חדשני זה כי הוא אינו חוקי עדיין בארץ.
כיום נתרמים בארץ איברים להשתלה מנפטרים שמותם נקבע לפי חוק המוות המוחי-נשימתי משנת 2008 ומתורמים חיים שתורמים כליה או אונת כבד. המקור הנוסף לאיברים להשתלה בעולם, ההולך וגדל בהיקפו מדי שנה, הוא מחולים שלקו בפגיעה מוחית קשה ביותר ומנזק מוחי נרחב ובלתי הפיך שאינם עונים על הקריטריונים המפורטים בחוק לקביעת מוות מוחי.
- לחתימה על כרטיס אדי - לחצו כאן
לאחר שמתקבלת הסכמת קרובי חולים אלה לתרומת איברים, הם מועברים לחדרי הניתוחים, מנותקים ממכשיר ההנשמה, ולאחר שלבם חדל מלפעום, ולאחר המתנה נוספת של חמש דקות בלא כל פעולות החייאה, מתחיל במהירות ניתוח הנצלת איבריהם לצורך תרומתם להשתלה. בשיטה זו נתן להנציל ולהשתיל בהצלחה את כל ארבעת האיברים החשובים להם נזקקים מרבית הממתינים – כליות, כבד, לב וריאות.
פרופ' יעקב (ג'יי) לביאצילום: תקווה מהבדכאמור הליך זה, המכונה תרומת איברים לאחר מוות לבבי מפוקח, שבו מנתק הרופא את מכשיר ההנשמה מהנפגע המוחי הקשה והבלתי הפיך וממתין לדום לבו, נחשב כעת לבלתי חוקי ואסור בישראל. ניסיון לבדוק היתכנות חקיקה שתאפשר ביצועו של הליך תרומת איברים זה נתקל במענה נחרץ שלפיו הליך שכזה נוגד את רוח ההלכה היהודית. לשיטתם של המתנגדים לחקיקה זו, ההלכה אוסרת על הליך פעיל, דוגמת הניתוק ממכשיר ההנשמה, העלול לזרז את דום לבו של החולה.
"נדרשת בדחיפות חקיקת חוק המתיר לרופאים – לאחר קבלת הסכמת המשפחה - לבצע הליך של הפסקת ההנשמה אצל מי שמוחם נפגע בצורה אנושה ובלתי הפיכה ובתרומת איברי יקיריהם לאחר דום הלב"
בחינת המהלכים שהביאו בשנת 2008 לחקיקת חוק המוות המוחי-נשימתי תעיד כי החוק התקבל בכנסת בהסכמה רחבה לאחר שקודם לכן הוסכם על דעת הרבנות הראשית והקהילה הרפואית. אין זה סוד כי חוק זה מנוגד לאופן שבו מתפרשת ההלכה היהודית על ידי רבנים מהזרם האולטרה-חרדי, דוגמת הרב אלישיב ז"ל, שמתנגדים נחרצות לקביעת מותו של אדם על בסיס מות מוחו, ולכן רואים עד היום בתרומת איברים מאדם שנקבע מות מוחו כמעשה רציחה. זו רק דוגמה אחת מני רבות לכלל המוכר ולפיו שבעים פנים לתורה, אך בה בעת זו דוגמה מעולה ליכולתם של כל המחוקקים האמונים על שמירת רוח ההלכה בחוקי ישראל להתעלות ולהתאים את החקיקה להצלת נפשות בישראל.
מזור למצוקה מתמשכת
מצוקתם הקשה של מאות הממתינים להצלת חייהם בהשתלת איברים מחייבת התגייסות של כל המחנות בציבור במציאת פתרון מהיר למצוקה קיומית זו. השתלת האיברים לאחר תרומתם בעקבות קביעת מוות לבבי מפוקח מסתמנת בבירור כשיטה בעלת היכולת להציל חולים רבים. ממש כשם שחוק המוות המוחי-נשימתי אינו מתיר את הפסקת ההנשמה המלאכותית באדם שבו נקבע מות המוח לפי החוק אם משפחתו מתנגדת להפסקה זו, כך נדרשת בדחיפות חקיקת חוק המתיר לרופאים – לאחר קבלת הסכמת המשפחה - לבצע הליך של הפסקת ההנשמה אצל מי שמוחם נפגע בצורה אנושה ובלתי הפיכה ובתרומת איברי יקיריהם לאחר דום הלב.
חקיקת חוק מתקדם ומתבקש זה תביא לא רק לעלייה משמעותית במספר השתלות האיברים בישראל, אלא גם תביא מזור למצוקתן המתמשכת של מאות משפחות הסועדות את יקיריהן פגועי המוח הקשים וחסרי התקווה, ותאפשר לאלה מביניהן שירצו בכך לצקת ולו מעט טעם ומשמעות במות יקיריהן באמצעות תרומת איבריהם להשתלה.
פרופ' יעקב (ג'יי) לביא הקים וניהל את היחידה להשתלות לב במרכז הרפואי שיבא והיה נשיא החברה הישראלית להשתלות
